|
טקסט הדף מנוקד
דְּאֵין אָדָם מְגָרֵשׁ אֶת אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אֲבָל בְּעָלְמָא מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ
מֵיתִיבִי הֲרֵי הוּא עָלַי הֲרֵי זֶה [עָלַי] אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא דְּאָסוּר אֲבָל לָא אָמַר עָלַי לָא תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ אַבָּיֵי טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא דְּאָסוּר אֲבָל אָמַר הֲרֵי הוּא וְלָא אָמַר עָלַי הֲרֵי הוּא דְּהֶפְקֵר הֲרֵי הוּא דִּצְדָקָה קָאָמַר וְהָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן קָתָנֵי אֶלָּא אֵימָא טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר אֲבָל אָמַר הֲרֵי הוּא שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין דְּדִלְמָא הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ קָאָמַר מֵיתִיבִי הֲרֵי זוֹ חַטָּאת הֲרֵי זוֹ אָשָׁם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב חַטָּאת וְאָשָׁם לֹא אָמַר כְּלוּם הֲרֵי זוֹ חַטָּאתִי הֲרֵי זוֹ אֲשָׁמִי אִם הָיָה מְחוּיָּב דְּבָרָיו קַיָּימִין תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי אָמַר לָךְ אַבָּיֵי הָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְהָא אַבָּיֵי הוּא דְּאָמַר אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה הֲדַר בֵּיהּ אֶלָּא לֵימָא רָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ רָבָא אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט דְּאֵין אָדָם מְגָרֵשׁ אֶת אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אֲבָל בְּעָלְמָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת רש"ידאין אדם מגרש את אשת חבירו. דאי כתב הרי את מותרת לכל אום משמע דלאשתו קאמר דאשת איניש דעלמא אינו מגרש ומוכחא מילתא ושפיר מגרש: אבל בעלמא. דאי אפשר למימר הכי בעינן ידים מוכיחות: אבל לא קאמר עלי לא. דהרי הוא לא משמע כלום דבעינן ידים מוכיחות: אמר לך אביי. לעולם לא בעינן ידים מוכיחות והכא היינו טעמא דאי לא אמר בלשון קרבן לא מיתסר דדלמא הרי הוא הפקר קאמר דמוכיחות הוא להפקר או לצדקה: והא מפני שהוא יד לקרבן קאמר. דאסור כקרבן ולא מצית אמרת לצדקה או להפקר הוה משמע: אבל אמר הרי הוא. ולא אמר עלי שניהם אסורין דכיון דלא אמר עלי אלא הוא משמע דחבירו נמי אסור דה''ק הרי הוא כהקדש מה הקדש אסור אף אותו דבר נמי אסור: אע''ג דהוא מחויב חטאת ואשם לאו כלום הוא דלא אמר עלי אלמא בעינן ידים מוכיחות: אם הוא מחויב. חטאת או אשם: דבריו קיימין. הוא דאמר חטאתי אבל לא היה מחויב חטאת אינו כלום הואיל ולא אמר עלי שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע''ג דלא היה מחויב א] הואיל ואמר עלי דבריו קיימין: הא מני. הא ברייתא דאמרה לא אמר ולא כלום: רבי יהודה היא. דאמר בעינן ידים מוכיחות ואנא דאמרי כרבנן דאמרי לא בעינן ידים מוכיחות: והא אמר אביי אנא דאמרי אפי' לר' יהודה. דלא בעי ידים מוכיחות אלא גבי גט אבל בעלמא לא והיכי קאמר הכא ר' יהודה היא: אלא [לימא] רבא דאמר כר' יהודה. דכיון דאביי לא מתרץ טעמא אליבא דר' יהודה לימא נמי דרבא לא מתרץ טעמא אליבא דרבנן כדמתרץ לעיל וכר''י קאמר דיחידאה היא: לא לעולם רבא אפילו לרבנן. כדקאמרינן ע''כ לא קאמרי רבנן כו' דודאי רבנן סבירא להו בעלמא דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים כרבא: תוספותהרי הוא עלי הרי זה עלי אסור. פי' ככר מונח לפניו אמר הרי עלי אסור מפני שהוא יד לקרבן ואסר עליו הככר כקרבן שכך מתנדב אדם ואומר הרי עלי טעמא דאמר הרי עלי אסור אבל לא אמר עלי לא וקשה לאביי: אמר לך. כלומר לכך אי לא אמר עלי לא הוי בכלל דהרי הוא הפקר קאמר: והא מפני שהוא יד לקרבן קתני. דמשמע דעלי הוי יד מעליא אסור אבל אי לא אמר עלי יד מיהא הוי וקשה לאביי דאמר כו': אלא אימא טעמא דאמר עלי הוא דאסור וחבירו מותר. דאי אמר הרי הוא אסור לכ''ע ולאו דווקא שניהם אסורין כל אחד לדידיה לחודיה דהרי הוא עיקר הקדש קאמר: והא מפני שהוא יד לקרבן. כלומר אינו אלא יד בעלמא ואינו עיקר הקדש ואינו אסור אלא לזה ולא לכ''ע: הרי זו חטאת הרי זו אשם. בהמת חולין עוברת לפניו אמר הרי זו חטאת לא אמר כלום משום דאין חטאת באה נדבה ולכך כי אמר חטאת ולא אמר חטאתי לא אמר ולא כלום דמשמע שמתנדב חטאת הלכך חולין הוי ואף על גב דאמרינן לקמן ככר לפניו ואמר הרי זה קרבן אסור יש לומר דהתם משום דיודע דאי אפשר לככר היותו קרבן ונתכוין לומר כקרבן אבל הכא הוא סבור שיכול להתפיס חטאת בנדבה ולא נתכוין לאסור בהמה כחטאת אלא נדבה הלכך לא אמר כלום: הרי זו חטאתי. אם מחויב חטאת דבריו קיימין ופריך מרישא דקאמר לא אמר כלום דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאי הויין ידים כי אמר ה''ז לחטאת היה לנו לאסור כאילו אמר חטאתי: הא מני ר' יהודה היא. דאמר לא הויין ידים: לימא רבא דאמר כרבי יהודה. כי היכי דאביי כרבנן ה''נ רבא כרבי יהודה ולא כרבנן: אמר לך רבא ה''נ אנא דאמרי אפי' לרבנן. כדאמר לעיל ופליגי רבא ואביי אליבא דרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דאין אדם מגרש אשת חבירו. כאן משמע דמוכיחות הוי ממינאי ובגיטין משמע דהוה להוכיח שמגרשה בלא גט ותרוייהו תננהי וצ''ע בתוס' ממילתיה דידים שאין מוכיחות: לימא רבא דאמר כר' יהודה. דס''ד דכי היכי דהדר ביה אביי ה''נ הדר ביה רבא:
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|