|
טקסט הדף מנוקד
וְהָא מַעֲשִׂים בְּכׇל יוֹם דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּמַישְׁכֵּן לֵיהּ פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לַעֲשַׂר שְׁנִין וְקַשׁ לַחֲמֵשׁ שְׁנִין וַאֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן וּכְתַבוּ לֵיהּ טִירְפָא
הָתָם נָמֵי אִינְהוּ הוּא דְּאַפְסִידוּ אַנַּפְשַׁיְיהוּ כֵּיוָן דַּהֲווֹ יָדְעִי דְּפַרְדֵּיסָא עָבֵיד דְּקִישׁ לָא אִיבְּעִי לְהוּ לְמִיזְבַּן וְהִלְכְתָא אִישְׁתְּדוּף בְּנֵי חָרֵי טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי אָמַר אַבָּיֵי נְכָסַי לִיךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי וְעָמְדָה וְנִיסֵּת בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי וְאֵין לְאַחֲרֶיךָ בִּמְקוֹם בַּעַל כְּלוּם כְּמַאן כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא נְכָסַי לִיךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי יָרַד הָרִאשׁוֹן וּמָכַר הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת דִּבְרֵי רַבִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר רִאשׁוֹן וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבָּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִי קָאָמַר תִּינָּשֵׂא נִשֵּׂאת קָאָמַר וְאָמַר אַבָּיֵי נְכָסַי לִיךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי וּמָכְרָה וָמֵתָה הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת וְאַחֲרַיִךְ מִיַּד בַּעַל וְלוֹקֵחַ מִיַּד אַחֲרַיִךְ וּמוֹקְמִינַן לְכוּלְּהוּ בִּידָא דְלוֹקֵחַ מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן הָתָם אִית לְהוּ פְּסֵידָא לְכוּלְּהוּ הָכָא לוֹקֵחַ הוּא דְּאִית לֵיהּ פְּסֵידָא אֲזַל רַפְרָם אֲמַר לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי מִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבָּיֵי נְכָסַי לִיךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי עָמְדָה וְנִיסֵּת בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי וְאֵין לְאַחֲרַיִךְ בִּמְקוֹם בַּעַל כְּלוּם אֲמַר לֵיהּ הָתָם דְּאָמַר לַהּ כְּשֶׁהִיא פְּנוּיָה הָכָא דְּאָמַר לַהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה מַאי קָאָמַר לַהּ אַחֲרַיִךְ לִיקְנֵי בַּעַל לָא לִיקְנֵי וְכֵן בַּעַל חוֹב תָּנָא וְכֵן בַּעַל חוֹב וּשְׁנֵי לָקוֹחוֹת וְכֵן אִשָּׁה בַּעֲלַת חוֹב וּשְׁנֵי לָקוֹחוֹת הֲדַרַן עֲלָךְ מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי מַתְנִי' אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן וְאֵין חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ נִיזּוֹנֶת תְּנַן אוֹ הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן נִיזּוֹנֶת תְּנַן וּכְאַנְשֵׁי גָלִיל וְלָא סַגִּי דְּלָא יָהֲבִי לַהּ אוֹ דִלְמָא הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן וּכְאַנְשֵׁי יְהוּדָה וְאִי בָּעוּ לָא יָהֲבִי לַהּ רש"יוהא מעשים בכל יום. דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי: פרדיסא. כרם: לעשר שנים. שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות דכתב ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דין בלא כסף: וקש. הזקין: איהו אפסיד אנפשיה. לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו י' שנים: עביד דקיש. והדר מלוה על הלקוחות: נכסי ליך. אמר לפנויה נכסי ליך ואחריך לפלוני: כי האי תנא. כר''ש דאמר מכירתו מכירה: ואמר אביי נכסי ליך כו'. לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה: הבעל מוציא מיד הלוקח. אם בא לדון עמו יכול הוא לזכות בדין שהוא לוקח ראשון: ואחריך. יכול להוציא מיד הבעל דכי אמר אביי אין לאחריך במקום הבעל כלום שנתן לה כשהיא פנויה וניסת אבל באומר לנשואה ה''ק לה אחריך ליקני בעל לא ליקני: ולוקח מיד אחריך. כר''ש דאמר דמכירת הראשון מכירה: ומוקמינן לה בידא דלוקח. אין ב''ד נזקקין [בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח שאין הפעם הזאת דומה לראשונה מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה ומיד האשה יכול הבעל לטעון אני לקחתי ראשון אבל בזו שהוציאן מיד אחריך שאין הבעל זוכה אצלו בדין אין בית דין נזקקין] לבעל כדקאמר טעמיה לקמיה: וכן בעל חוב ושני לקוחות. ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב''ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ב''ח נוטל מיד הראשון וכאן אין לומר הנחתי מקום שתגבה הימנו שהרי חובו כנגד שתיהן ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב''ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב''ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה: וכן אשה בעלת חוב. שהיה לה חוב כתובתה על בעלה ומכר שתי שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דין ודברים אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח ראשון והוא מן השני והאשה מן הראשון והשני מן האשה ולוקח ראשון מיד השני וחוזרין חלילה: הדרן עלך מי שהיה נשוי מתני' אלמנה ניזונת. אין חייבין בקבורתה. אם מתה שהרי יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל ועליהן לקוברה שהרי בעלה תחת כתובתה חייב בקבורתה עכשיו שאינו יורשה היא תקבור עצמה: גמ' אנשי גליל היו כותבין את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי: כאנשי יהודה. היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה: הניזונת תנן. והכי קתני אלמנה הניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה: תוספותומוקמינן לכולהו בידא דלוקח. תימה מעיקרא נמי נוקמיה ביד הלוקח אפוכי מטרתא למה לי דאמר הבעל מוציא מיד הלוקח ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ואמר ר' דנפקא מינה כשיוציא הבעל מיד הלוקח תחלה אם יעשה פשרה בינו לאחריך יפסיד הלוקח ואין נראה לי דא''כ הא דפריך מאי שנא מהא דתנן ומשני התם אית להו פסידא לכולהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא מה הועילו חכמים בתקנתם כיון דמצי למיעבד פשרה בעל ואחריך ויפסיד הלוקח אלא נראה לי דלאו דוקא קאמר שיוציא הבעל מיד הלקוחות אלא מתוך שאם היה מוציא הבעל מיד הלוקח היה אחריך מוציא מיד הבעל ולוקח מיד אחריך מעיקרא נמי מוקמינן ליה בידא דלוקח משום דאית ליה פסידא ולא יוכל בעל להוציא מידו: וכן בעל חוב ושני לקוחות וכן אשה יש לתמוה אמאי איצטריך למיתני כל הנך גוונא וי''ל דצריכי דאי מקמייתא הוה אמינא הראשונה מוציאה מיד השניה כיון דאין לשניה כל כך פסידא שתוכל לגבות מבעלה ושיעבודא של ראשונה קודם ובדין הוציאה אבל בעל חוב מלוקח לא ואי אשמעינן בעל חוב מלוקח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל אשה בעלת חוב מלוקח לא להכי צריכי כולהו: הדרן עלך מי שהיה נשוי אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן. גרסי' בלא וי''ו דאי גרסי' ומעשה ידיה שלהן בוי''ו היכי מבעיא ליה בגמ' אי ניזונת תנן אי הניזונת תנן על כרחך ניזונת תנן מדקתני ומעשה ידיה שלהן. מ''ר: ואין חייבין בקבורתה. וא''ת פשיטא דהא בעל גופיה לא מיחייב בקבורתה היכא דלא ירית כתובתה דקי''ל קבורתה תחת כתובתה וי''ל דהיא גופה קמ''ל מתני' דקבורתה תחת כתובתה דאכתי לא שמעי' ליה בשום מקום במשנה מיהו תימה הא דלא קתני ואין חייבין בפרקונה ואי משום דבעי למיתני יורשי כתובתה חייבין בקבורתה הא נמי פשיטא אלא מי יקברנה וכי תימא ביבמה אתא לאשמועינן דיורשי כתובתה חייבין בקבורתה ולא יורשי נכסי מלוג א''כ מאי איצטריך למידק לעיל מדקתני יורשיה יורשי כתובתה איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין תיפוק ליה מדאיצטריך למיתני הך בבא כלל וי''ל דאיצטריך לאשמועינן אפי' היכא דלא שקלה אלמנה כתובה כגון דליכא אלא מטלטלי אינן חייבים בקבורתה ואע''ג דהשתא הוו כיורשי כתובתה כיון שאינה גובה אותה מהם: ניזונת תנן וכאנשי גליל כו'. הא לא מבעיא ליה היכי סתם תנא דמתני' ולענין הלכתא כמאן דהא אשכחן פלוגתא דרב ושמואל בהא לעיל שילהי נערה (דף נד. ושם) ועוד היכי פשיט בתר הכי מדשמואל הא שמואל פסק לעיל כאנשי גליל אלא נראה לי הכי פירושו ניזונת תנן וכאנשי גליל שהיא ניזונת על כרחן של יתומין והלכך מעשה ידיה שלהן אבל לאנשי יהודה שמדעתם ניזונת ויכולין לסלקה אין מעשה ידיה שלהן או הניזונת תנן וכאנשי יהודה דאפילו לאנשי יהודה דאי בעו לא יהבי לה אפ''ה מעשה ידיה שלהן. מ''ר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|