|
טקסט הדף מנוקד
אִם גֵּט קוֹדֵם לַכְּתוּבָּה גּוֹבָה שְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת כְּתוּבָּה קוֹדֶמֶת לַגֵּט אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתוּבָּה אַחַת שֶׁהַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחְזִירָהּ עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחְזִירָהּ
מַתְנִי' קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּימָהּ גֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּירָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּימָהּ גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָנֶה מָאתַיִם אֲבָל תּוֹסֶפֶת אֵין לָהּ וְרַב יְהוּדָה אָמַר אֲפִילּוּ תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ מֵיתִיבִי חִידְּשׁוּ נוֹטֶלֶת מַה שֶּׁחִידְּשׁוּ חִידְּשׁוּ אִין לֹא חִידְּשׁוּ לָא אֵימָא אַף מַה שֶּׁחִידְּשׁוּ וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי חִידְּשׁוּ נוֹטֶלֶת מַה שֶּׁחִידְּשׁוּ לֹא חִידְּשׁוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה רַב יְהוּדָה מַתְנִיתִין אַטְעֵיתֵיהּ הוּא סָבַר כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת אַכּוּלַּהּ מִילְּתָא קָאֵי וְלָא הִיא אַעִיקַּר כְּתוּבָּה קָאֵי הֲדַרַן עֲלָךְ הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ מַתְנִי' מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵת הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה גְּמָ' מִדְּקָתָנֵי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה וְלָא קָתָנֵי הָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ לָהּ וְהַשְּׁנִיָּה אֵין לָהּ מִכְּלָל דְּאִי קָדְמָה שְׁנִיָּה וְתָפְסָה לָא מַפְּקִינַן מִינַּהּ שְׁמַע מִינַּהּ בַּעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מָה שֶּׁגָּבָה לֹא גָּבָה וּמַאי קוֹדֶמֶת לִגְמָרֵי קָתָנֵי כְּדִתְנַן בֵּן קוֹדֵם לַבַּת אִיכָּא דְּאָמְרִי מִדְּלָא קָתָנֵי אִם קָדְמָה שְׁנִיָּה וְתָפְסָה אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ מִכְּלָל דְּאִי קָדְמָה שְׁנִיָּה וְתָפְסָה מַפְּקִינַן מִינַּהּ שְׁמַע מִינַּהּ בַּעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה מַה שֶּׁגָּבָה לֹא גָּבָה לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה רש"יאם גט קודם לכתובה. הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה: מתני' כתובתה קיימת. שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים: גמ' אלא מנה מאתים. שהן תנאי ב''ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא: חידשו. קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה: מה שחידשו. וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים: אף מה שחידשו. על תוספת ראשונה: אכולה מילתא. על כל הכתוב בשטר כתובה: הדרן עלך הכותב לאשתו מי שהיה נשוי: יורשי הראשונה. אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות: נשא ראשונה ומתה. בחייו נשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל דף נב:) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או רוצים לחלוק ירושת אביהם: שניה ויורשיה קודמין. שהיא בעלת חוב אבל ראשונים באין לירש את אביהן דהא אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר ירושה: גמ' מדקתני. לישנא דקודמת ולא קתני כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי נפקא מינה דקודמת: ש''מ. קודמת לכתחילה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה: לגמרי. שאין לשניה כלום: כדתנן בן קודם לבת. ועל כרחך קודם לגמרי הוא: איידי. דבעי למיתני סיפא שניה ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב: תוספותלא שנו אלא מנה ומאתים כו'. וא''ת א''כ מאי קמ''ל מתני' שעל מנת כן קיימה אפי' לא כתב לה מעולם יש לה כתובה וליכא למימר דאשמועינן דטרפא ממשעבדי אע''ג דלית ליה קלא להאי שטרא והא על כרחך לא גביא ממשעבדי דמוקדם הוא ואתי לטרוף לקוחות מה שמכר קודם שנתגיירה ואפוטרופוס קודם שהגדיל וי''ל דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אע''ג. דכשגדלה או נתגיירה כבר היא בעולה אפי' הכי יש לה כתובה מאתים שעל מנת כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואיה: הדרן עלך הכותב לאשתו מי שהיה. (מכאן עד הסוף מועתק מתוס' ר' שמשון) מדקתני הראשונה קודמת מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה. אע''ג דבסיפא קתני קודמין ליורשי ראשונה והתם אפי' קדמו יורשי ראשונ' ותפסו מפקינן מנייהו כדמשמע בסמוך דפשיטא ליה להש''ס דמוציאין מידה ההוא ניחא דאיכא למימר דאיידי דתני רישא קודמין תנא נמי בסיפא קודמין: שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. תימה מה סברא היא זו דלא יהא בעל חוב אלא כלוקח דמלוקח גופיה קטריף בעל חוב ראשון ותירץ רשב''ם דבעל חוב מאוחר עדיף מלוקח שלא תנעול דלת בפני לווין וכן לכתובת אשה משום חינא וכי תימא אי מה שגבה גבה איכא נעילת דלת מבע''ח הראשון לא היא הואיל ויכול לקדום לא ימנע מלהלוות אבל אי מה שגבה לא גבה איכא נעילת דלת שמפסיד בע''ח מאוחר לגמרי אע''ג דבריש פרק שני דערכין (דף ז:) אמרינן היו בידו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ד' לשניה ואחת לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה פי' דכשנתן ד' לשניה היינו כפי אשר תשיג ידו שלא היה יכול ליתן החמישית לערך שניה לפי שהיה משועבד לראשונה וכשנתן אחת לראשונה נמי יצא משום דהיינו נמי כפי אשר תשיג ידו שלא היה לו יותר שכבר נתן לשניה ומה שגבה גבה וה''ה אחת לשניה וארבע לראשונה ומ''מ חזינן התם דאמרי' בע''ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אע''ג דלא שייך התם נעילת דלת ולקמן פריך לה ר''ח אהא דמסקי' בשילהי פירקין דמה שגבה לא גבה לכו''ע והתם אמרינן מה שגבה גבה ותירץ דגבי הקדש ודאי מה שגבה גבה דאין לחוש הואיל והכל הקדש עוד תירץ דהתם במטלטלין לפיכך מה שגבה גבה אבל במקרקעי מה שגבה לא גבה והא דאמר בשילהי המניח את הכד (ב''ק דף לג: ושם) קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום ופריך בשלמא הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו אלא חב עד שלא הזיק בעל חוב קדם ואפי' הזיק עד שלא חב נמי בעל חוב קדים וגבה ש''מ בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אע''ג דהתם במטלטלי מיירי לא קשיא מידי דשור תם שמזיק כמקרקעי דמי כדאמר התם דאית ליה קלא כיון דנגח תורא נגחנא קרו ליה וכענין זה היה רגיל רבינו תם לפרש שמע מינה מה שגבה גבה ממטלטלי דלכל הפחות במטלטלי אית לן לאוקמא ומוקמינן מתניתין כר''מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה והא דמתמה עלה הש''ס דמסיק נמי שמע מינה מה שגבה לא גבה היינו נמי בכתובה דוקא ובבעל חוב דאדעתא דהני לא נחית לקנות שעבודא אבל במטלטלין דלוקח דאדעתא דהני מטלטלי נחת דינא הוא דאמרינן דאין יכול להוציא מידם והא דבעו לאסוקי נמי לקמן פלוגתא דבן ננס ורבנן בבעל חוב מאוחר שקדם וגבה הוי נמי במטלטלי אבל במקרקעי לא לימא שום תנא מה שגבה גבה וצריכא למימר השתא דהא דאמר לקמן לכולי עלמא מה שגבה לא גבה ובערכין מסיק מה שגבה גבה הקדש שאני דלא מצי לשנויי משום דבערכין מטלטלין משום דלקמן נמי במטלטלי איירי כדפירשנו ועוד יש לומר דבערכין מלוה על פה הלכך מה שגבה גבה וקסבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וחזר רבינו תם מתירוץ זה דלרבי מאיר גופיה מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה כמו שהוכחתי בשילהי האשה שנפלו (לעיל פא: ד''ה ר''מ) ומפרש ר''ת הך סוגיא במקרקעי וה''ק ש''מ מה שגבה גבה ואתי הך סתמא כבן ננס דמסיק שמואל לקמן דפלוגתייהו בבעל חוב מאוחר שגבה ואע''ג דטריף מן הלקוחות בעל חוב שאני כדפירשנו לעיל כדי שלא תנעול דלת ולי נראה כתירוצו הראשון דבמטלטלי איירי הכא ואתיא כרבי טרפון דאמר לעיל (דף פד.) מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתן לכושל שבהן מיהו ק''ק לאיכא דאמרי דמסיק שמע מינה מה שגבה לא גבה היכי שמע מינה דלמא מתני' במקרקעי דלכולי עלמא לא גבה: מדלא קתני אם קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה מכלל כו'. תימה לי אדרבה אימא איפכא מדלא קתני קדמה שניה ותפסה מוציאין מידה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה ואומר רבי דטפי הו''ל למיתני אין מוציאין כדי שלא נטעה לפרש קודמת לגמרי דומיא דסיפא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|