סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְכַמָּה רַבִּים רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁלֹשָׁה יָמִים שְׁנַיִם רַבִּים שְׁלֹשָׁה רַבִּי יִצְחָק אָמַר עֲשָׂרָה עֵדָה כְּתִיב בְּהוּ
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם לֹא יַחֲזִיר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא אָסְרוּ צָרִיךְ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין
רָבָא אָמַר הָכָא בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עָסְקִינַן דְּאָמַר לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְּסַר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ
אִי הָכִי סֵיפָא דְּקָתָנֵי אֲבָל הוּא שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירוֹ אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לִיתְנֵי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְלֵימָא הָכָא בְּאָדָם חָשׁוּב עָסְקִינַן דְּאָמְרָה לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְּסַר בְּקָרִיבֵיהּ
אִיהִי בְּכׇל דְּהוּ נִיחָא לַהּ כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ אַבָּיֵי אָמַר דְּשׁוּמְשְׁמָנָא גַּבְרָא כּוּרְסְיַהּ בֵּי חָרָאתָא רָמֵי לַהּ
רַב פָּפָּא אָמַר דְּנַפָּסָא גַּבְרָא תִּיקְרְיֵיהּ בְּסִיפֵּי בָבָא וְתֵיתִיב רַב אָשֵׁי אָמַר דְּקַלָּסָא גַּבְרָא לָא בָּעֲיָא טְלָפְחֵי לְקִידְרָא תָּנָא וְכוּלָּן מְזַנּוֹת וְתוֹלוֹת בְּבַעְלֵיהֶן
כׇּל מוּמִין שֶׁפּוֹסְלִין וְכוּ' תָּנָא הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן זֵיעָה וְשׁוּמָא וְרֵיחַ הַפֶּה וְהָנֵי בְּכָהֲנֵי לָא פָּסְלִי וְהָתְנַן הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהַמְזוֹהָם וּתְנַן מוּמִין אֵלּוּ בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין פְּסוּלִין בָּאָדָם
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּזֵיעָה עוֹבֶרֶת כָּאן בְּזֵיעָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת
רַב אָשֵׁי אָמַר זֵיעָה אַמְּזוֹהָם קָא רָמֵית הָתָם גַּבֵּי כֹּהֲנִים אֶפְשָׁר לְעַבֹּרַהּ בְּקִיּוּהָא דְחַמְרָא וּמֵרֵיחַ הַפֶּה נָמֵי אֶפְשָׁר דְּנָקֵט פִּילְפְּלָא בְּפוּמֵּיהּ וְעָבֵיד עֲבוֹדָה אֲבָל גַּבֵּי אִשָּׁה לָא אֶפְשָׁר
הַאי שׁוּמָא הֵיכִי דָּמְיָא אִי דְּאִית בַּהּ שֵׂעָר הָכָא וְהָכָא פָּסְלָה אִי דְּלָא אִית בַּהּ שֵׂעָר אִי שׁוּמָא גְּדוֹלָה הִיא הָכָא וְהָכָא פָּסְלָה אִי שׁוּמָא קְטַנָּה הִיא הָכָא וְהָכָא לָא פָּסְלָה דְּתַנְיָא שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר הֲרֵי זֶה מוּם אֵין בָּהּ שֵׂעָר גְּדוֹלָה הֲרֵי זֶה מוּם קְטַנָּה אֵין זֶה מוּם וְאֵיזוֹהִי גְּדוֹלָה פֵּירֵשׁ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּעוֹמֶדֶת עַל פַּדַּחְתָּהּ פַּדַּחְתָּהּ רָאָה וְנִיפַּיַּיס הוּא אָמַר רַב פָּפָּא בְּעוֹמֶדֶת לָהּ תַּחַת כִּפָּה שֶׁל רֹאשָׁהּ וְזִימְנִין דְּמִתְחַזְיָא וְזִימְנִין דְּלָא מִתְחַזְיָא
אָמַר רַב חִסְדָּא הָא מִילְּתָא מִגַּבְרָא רַבָּה שְׁמִיעַ לִי וּמַנּוּ רַבִּי שֵׁילָא נְשָׁכָהּ כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת הֲרֵי זֶה מוּם אָמַר רַב חִסְדָּא קוֹל עָבֶה בָּאִשָּׁה הֲרֵי זֶה מוּם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה תָּנֵי רַבִּי נָתָן בִּירָאָה בֵּין דַּדֵּי אִשָּׁה טֶפַח סָבַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְמֵימַר טֶפַח לִמְעַלְּיוּתָא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי גַּבֵּי מוּמִין תַּנְיָא וְכַמָּה אָמַר אַבָּיֵי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כׇּל אִשָּׁה שֶׁדַּדֶּיהָ גַּסִּין מִשֶּׁל חַבְרוֹתֶיהָ הֲרֵי זֶה מוּם וְכַמָּה אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי טֶפַח וּמִי אִיכָּא כִּי הַאי גַוְונָא אִין דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אֲנִי רָאִיתִי עַרְבִיָּא אַחַת שֶׁהִפְשִׁילָה דַּדֶּיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וְהֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ
וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ אָמַר אַבָּיֵי וְחַד מִינַּיְיהוּ עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּן אָמַר רָבָא וְחַד מִינַּן כִּי סָלֵיק לְהָתָם עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְיהוּ דְּהָא רַבִּי יִרְמְיָה דְּכִי הֲוָה הָכָא לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמְרִי רַבָּנַן כִּי סְלֵיק לְהָתָם קָרֵי לַן בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי
מַתְנִי' הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מִקָּח טָעוּת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר

רש"י

ולא הכום בני ישראל. בגבעונים כתיב: רבא אמר. הא דקתני אצל חכם והתירה אינה מקודשת: באשה חשובה. בת גדולים דאפי' למ''ד רוצה אדם שתתבזה אשתו בב''ד הכא אמר אי אפשי באשה נדרנית וגט נמי לא ניחא לי למיתבא לה דאתסר באמה ואחותה ולא ניחא לי דליהוו קדושין: אבל הוא. אם אמר לה על מנת שאין עלי מומין ונדרים: טן דו. גוף שנים משל הדיוט הוא שהנשים אומרות טוב לשבת עם גוף שנים משבת אלמנה: דשומשמנא גברא. משל הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה: כורסיה בי חראתא רמיא. כסאה בין השרות בנות חורין מושיבה כלומר גם לי בעל כמוכם: נפסא. מנפס צמר ואומנות מאוסה היא: תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב. אינה בושה לקרותו על מפתן הבית לישב שם אצלו בפני הכל: קולסא. ממשפחת דופי: טלפחי. עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת הימנו אך יקרא שמו עליה: וכולן מזנות ותולות בבעליהן. כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה אינו אלא שמזנות תחתיהן וכשמתעברות הן תולות את העובר בבעל [ונוח להן באנשים כל שהן לפי שמזנות תחתיהן]: הוסיפו עליהם. בנשים שאין בכהנים: זיעה. זועה תמיד: שומא. וורוא''ה : הזקן והחולה והמזוהם. לגבי מומי בהמה תנן וקס''ד זיעה וריח הפה דאדם בכלל מזוהם: זיעה אמזוהם קא רמית. לאו רומיא היא מזוהם גופו מסריח ובאדם נמי פוסל אבל זיעה דאדם אינה פוסלת בכהנים כדקתני הוסיפו עליהם: דאפשר לעברה בקיוהא דחמרא. ביין קהה אייגר''א בלע''ז עד שיעבוד עבודתו: וריח הפה נמי כו'. אבל גבי אשה שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר: בעומדת על פדחתה. ולעולם בשאין בה שער ובקטנה: פדחתה. מצחה: ונעשה מקומו צלקת. שנשאר שם רושם משחייתה המכה: צלקת. פינדרור''א ודוגמתה בשחיטת חולין (דף קכד.) גבי תנור כלי חרס דצלקיה מצלק: למעליותא. והכי קאמר נוי הוא לאשה שיהו דדיה מובדלים טפח: גבי מומין תניא. הך מתני' גבי מומין תניא דקא חשיב זיעה ושומא וריח הפה ושאר מומין וטפח בין שני דדי אשה: וכמה. נוי לה: וכמה. יהו גסין (אחת) משל חברותיה ויהא מום: ולציון יאמר. משום דאיירי בה רבי מיישא נקיט לה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה לעתיד לבא כשיתקיים מקרא שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וגו' כל מקום שימצאו שם ישראל יאמרו העמים זהו מבני ציון זה יולד בה נביאנו שם: ולציון. כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו) על אשתו: אחד הנולד בה כו'. איש איש יתירא קא דריש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה: והוא יכוננה עליון. הקב''ה יכוננה להיות עליון למעלה על כל העולם: וחד מינייהו. מבני ארץ ישראל: עדיף. פקחים וחריפים: מתני' האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה: נכנסה לרשות הבעל. ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה: הבעל צריך להביא ראיה. עדים וכולה מפרש בגמרא: במה דברים אמורים. שהבעל יכול לטעון על המומין:

תוספות

אי הכי סיפא דקתני אבל הוא שהלך כו'. דבשלמא אי טעמא משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד בבעל לא שייך זילותא לילך שרגיל ללכת בב''ד כל שעה לצרכו: כאן בזיעה עוברת. שיכול להעבירה ע''י רחיצת מים דאכתי לא ידע דאפשר לעבורי בקיוהא דחמרא דההיא לא פסלה בכהנים שהעבודה לפי שעה הוא אפשר שמרחיצה ועוברת ואין לפרש עוברת שעשויה להתרפאות דהיכי נוקי מתני' בשאינה עוברת הא בין קבועין בין עוברין קתני ועי''ל דזיעה עוברת שעשויה להתרפאות ואפילו לא העבירה כשר לעבודה דלא מאיסה כולי האי ומזוהם הוי דווקא זיעה שאינה עוברת והא דקתני בין קבועין בין עוברין אכל מומין דקתני התם קאי וה''פ בין קבועין ששנויין באותה משנה בין עוברין ששנויין שם כגון. חוורור: וחכמים אומרים בד''א במומין שבסתר כו'. נראה לרבינו יצחק דר''מ לא פליג אמומין שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון דראה וניפייס הוא כדאמר סתמא דהש''ס בגמרא ועוד דאי פליג אמומין שבגלוי אם כן משכחת לה סימפון בעבדים במומין שבגלוי לר' מאיר ולא פליג אלא ביש מרחץ:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר