|
טקסט הדף מנוקד
שְׁקִילָא טֵיבוּתָךְ שַׁדְיָא אַחִיזְרֵי כְּבָר תַּרְגְּמַהּ רַב הוֹשַׁעְיָא לִשְׁמַעְתֵּיהּ בְּבָבֶל
בְּנָן נוּקְבָן דְּיִהְוְיָין לִיכִי מִינַּאי וְכוּ' רַב תָּנֵי עַד דְּתִלַּקְחָן לְגוּבְרִין וְלֵוִי תָּנֵי עַד דְּתִבְגְּרָן לְרַב אַף עַל גַּב דִּבְגַר וְלֵוִי אַף עַל גַּב דְּאִינְּסִיב אֶלָּא בְּגַר וְלָא אִינְּסִיב אִינְּסִיב וְלָא בְּגַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי בַּאֲרוּסָה וְלָא בְּגַר וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ עַד דְּתִבְגְּרָן וְיִמְטֵי זִמְנֵיהוֹן דְּאִינַּסְבָן תַּרְתֵּי אֶלָּא אוֹ תִּבְגְּרָן אוֹ יִמְטֵי זִמְנֵיהוֹן לְאִיתְנַסְבָא כְּתַנָּאֵי עַד מָתַי הַבַּת נִזּוֹנֶית עַד שֶׁתֵּאָרֵס מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ עַד שֶׁתִּבְגַּר תָּנֵי רַב יוֹסֵף עַד דִּיהֶוְויָין אִיבַּעְיָא לְהוּ הֲוָיָה דְאֵירוּסִין אוֹ הֲוָיָה דְנִישּׂוּאִין תֵּיקוּ אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב יוֹסֵף מִי שְׁמִיעַ לָךְ מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה אֲרוּסָה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת אֲמַר לֵיהּ מִשְׁמָע לָא שְׁמִיעַ לִי אֶלָּא מִסְּבָרָא לֵית לַהּ כֵּיוָן דְּאֵירְסַהּ לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִיתְּזִיל אֲמַר לֵיהּ אִם מִשְׁמָע לָא שְׁמִיעַ לָךְ מִסְּבָרָא אִית לַהּ כֵּיוָן דְּלָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּהּ לָא שָׁדֵי זוּזֵי בִּכְדִי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ מִשְׁמָע לָא שְׁמִיעַ לִי מִסְּבָרָא אִית לַהּ כֵּיוָן דְּלָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּהּ לָא שָׁדֵי זוּזֵי בִּכְדִי אֲמַר לֵיהּ אִי מִשְׁמָע לָא שְׁמִיעַ לָךְ מִסְּבָרָא לֵית לַהּ כֵּיוָן דְּאֵירְסַהּ לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִיתְּזִיל סִימָן דְּגַבְרֵי שַׂק זְרַף מֵאֲנָה וִיבָמָה שְׁנִיָּה אֲרוּסָה וַאֲנֻסָה בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת מְמָאֶנֶת יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ אַלְמָנָה בְּבֵית אָבִיהָ וּגְרוּשָׁה בְּבֵית אָבִיהָ וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם בְּבֵית אָבִיהָ יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אֵינָהּ בְּבֵית אָבִיהָ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אֶלָּא לָאו מְמָאֶנֶת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אִית לַהּ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לֵית לַהּ בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ בַּת יְבָמָהּ יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת כֵּיוָן דְּאָמַר מָר כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן לֵית לַהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִי לֵית לַהּ מֵרִאשׁוֹן תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן מִשֵּׁנִי אִית לַהּ תֵּיקוּ בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בַּת שְׁנִיָּה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת אוֹ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת רש"י
שקילא טיבותיך. חיזוק טובותיך שאתה סבור שנחזיק לך טובה בזו נטולה היא ממך ומוטלת על החרולים: לרב אע''ג דבגר. בתמיה והלא בגרות מוציאה מרשות אב ולמה תיזון מביתו ובין לרבי בין לר' אלעזר בר' שמעון שנחלקו בדבר בפרק מציאת האשה (לקמן סח:) בעישור נכסים מודים במזונות דבין נשאו בין בגרו אבדו מזונות: כי פליגי בארוסה. רב אמר עד דתלקחן קיחה דאירוסין ואפילו לא בגר וללוי או תבגרן או ינשאו ויצאו מרשות אב לגמרי כי בגרות: וכן תני לוי במתניתיה. דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כר' חייא וכרבי אושעיא: תרתי. בתמיה: ומטי זמניהון. הגיע זמן שנים עשר חודש לבתולה משתבעה הבעל כדלקמן באע''פ (דף נז.): ארוסה יש לה מזונות. ארוסה יתומה יש לה מזונות מן האחין או לא: הכי גרסינן מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל. מסברא אני אומר שאין לה מזונות מן האחין דמאי טעמא תקון רבנן מזונות לבת מנכסי האב כי היכי דלא תיתזיל על הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דכי חזי ארוס דמתזלא זיין לה איהו מדידיה ואע''פ שאינו מחויב לזונה דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל: אמר ליה אי משמע לא שמיע לך. בהדיא: מסברא אית לה. יש לך לומר שנזונת מן האחים דארוס לא זיין לה: כיון דלא קים ליה בגוה. אם תינשא לו שמא ימצא בה מום לא שדי זוזי בכדי: ממאנת. קטנה יתומה שהשיאוה אחיה ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם: יש לה מזונות. עד שתבגר או לא מי אמרינן עקרתינהו לנישואי מעיקרן והויא לה כמי שלא ניסת או דלמא הא ניסת ויצאה מרשות אב: אלמנה בבית אביה. כלומר מן האירוסין דאי מן הנשואין לא אמרינן יש לה מזונות דעד דתלקחן תנן ואפילו ללוי בנשואין מודה: ת''ק סבר ממאנת אית לה. וה''ק אלמנה בבית אביה כו' וה''ה לממאנת דאין כאן נשואין דהא עקרתינהו ואתא רבי יהודה למימר עודה בבית אביה בתחלתה שלא יצתה משם בנשואין יש לה מזונות אבל משיצאה בנישואין אין לה: בת יבמה. הכונס את יבמתו וילדה לו בת יש לה מזונות לאחר מיתת האב מן האחין מנכסי אביה או לא: כיון דאמר מר. כתובתה אינה על נכסי יבם תנאי כתובה דלה נמי לאו על נכסיו הוא: או דלמא. כיון דאמרינן התם אי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה: אית לה. נמי תנאי כתובה להיות בתו נזונת: בת שניה. מי שנשא שניה מדברי סופרים דאמרי רבנן לקמן בפרק אלמנה (דף ק:) השניה אין לה כתובה ולא מזונות בתה שילדה לו ומת: יש לה מזונות. מנכסיו או לא:
תוספות
דקיימי כוותיה בריש המקבל (ב''מ דף קד. ושם) דדרשי לשון הדיוט רבי מאיר ורבי יהודה והלל הזקן ורבי יהושע בן קרחה ורבי יוסי וכיון דדרשי לשון הדיוט שנהגו ההדיוטות לכתוב בשטרות אע''פ שלא תקנו חכמים כ''ש תנאי כתובה שהוא תקון חכמים והתם בהמקבל (ג''ז שם) מוכח דהכי הלכתא ומיהו קשה מבית הלל אהלל הזקן ושמא אע''ג דבית הלל הם תלמידי הלל הזקן פליגי עליה אי נמי כי לית להו לבית הלל מדרש כתובה היינו לגרע כחה אבל לייפות כחה אית להו ולהכי חזרו בית הלל להודות לבית שמאי ביבמות דהתם הוי ליפות כחה ולא משום קל וחומר דהתם כדמוכח מתניתין דהתם וההיא דהמקבל נמי לייפות כחה דעל ידי שהיה כתוב בכתובת אמן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו לא עשה בניה ממזרים ובתר חזרה אמרה הלל הזקן ומיהו בית שמאי אית להו מדרש כתובה אפילו לגרע כחה וקיימא לן כוותייהו דהא הכא בשמעתין לגרע כחה הוא: הויה דאירוסין או הויה דנשואין. הכא ליכא למיפרך אי הויה דנשואין היא אע''ג דבגר כדפריך לעיל לרב דתני עד דתלקחן דהתם פריך משום דמשמע דאתא לאפוקי מדלוי אבל הכא רב יוסף תני ברייתא באפי נפשה וקמשמע לן נישאת כשהיא קטנה והוא הדין לאיבגר ולא אינסיב: ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות. לא שמיע ליה פלוגתא דתנאי דלעיל אי נמי שמיע ליה ומבעיא ליה היכי הלכתא: אלמנה בבית אביה. פירש בקונטרס דהיינו מן האירוסין דמן הנשואין לכולי עלמא לית לה דכיון שנפקעה שעה אחת ממזונות שוב אין לה אבל מן האירוסין לא פקעי דקסבר ארוסה יש לה מזונות וא''ת א''כ אמאי נקט אלמנה כיון דאפילו לא נתאלמנה יש לה מזונות ויש לומר לאשמועינן אבל מן הנשואין אפילו נתאלמנה אין לה אי נמי לאשמועינן דוקא אלמנה מן האירוסין יש לה מן הנשואין אין לה אבל ממאנת אע''ג דנשאת אית לה ואתי שפיר הא דאמר ממאנת איכא בינייהו ואם תאמר ובשומרת יבם מאי אתא לאשמועינן דאי למידק דוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין לא מאי איריא שומרת יבם אפילו אלמנה שאינה זקוקה ליבם נמי אין לה ויש לומר דנקט שומרת יבם לרבותא דלא מיבעיא ארוסה דאכתי מיחסרא מסירה לחופה אלא אפי' שומרת יבם דלא מיחסרא שיכול לבא עליה בעל כרחה אפי' הכי יש לה מזונות ורבינו תם מפרש אלמנה בבית אביה שהיתה נשואה ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה והיינו בבית אביה יש לה מזונות הואיל כשנתאלמנה או נתגרשה אכתי לא מת האב ולא בא זמן חיוב מזונות ולא מיפסיד מידי ודייק דממאנת לת''ק מבית אביה נפקא דמדאתא רבי יהודה לטפויי למימר דעודה בבית אביה בעינן מכלל דת''ק דבית אביה אפילו יצתה והיינו בכה''ג דמיאנה דעקרתינהו לנשואין קמאי והרי היא כאילו לא נשאת מעולם ואין נראה דכיון דנשאת שוב אין לה מזונות דאין לאב רשות בה ופירוש הקונטרס נראה עיקר: בת יבמה יש לה מזונות או אין לה מזונות. נראה דיבמה עצמה פשיטא ליה דיש לה מזונות דגבי דידה אמרינן תנאי כתובה ככתובה וכי לית ליה לראשון תקינו לה גם מזונות משני אבל בת מיבעיא ליה אי אלימא כמותה למהוי תנאי כתובה ככתובה וכגון דלית ליה לראשון דאי אית ליה ממה נפשך גביא ובכה''ג אזלה בעיא דבת שניה דפשיטא ליה דשניה עצמה לית לה דלגבי דידה הוי תנאי כתובה ככתובה אבל גבי בת מיבעיא לן וי''מ דאף בדאית ליה לראשון קבעי אע''ג דלדידה פשיטא דאית לה מזונות בין אית ליה בין לית ליה כדפי' בבתו מיבעיא ליה דמראשון ודאי לית לה שהרי הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון יתבין והאי לאו מיניה היא אבל מן השני דלמא אית לה כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני דכל תנאי יהיו על השני מוטלין ולענין מזונות הבת אע''ג דאית ליה לראשון כיון שאינה נזונת מהם כמאן דלית ליה דמי ותקינו לה רבנן משני או דלמא משני נמי לית לה וצריך עיון אי. הוה מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנין דכרין דדלמא לית לה דהא מאחיו ירית או דלמא איכא למיחש דלמא מימנע האב ולא יהיב דחייש דלמא נפלה לה קמיה יבם ומיהו אארוסה נראה דלא הוה מצי למיבעי לענין כתובת בנין דכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה.
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|