סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְרַבִּי מֵאִיר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם אִית לֵיהּ מֵת וּמְשַׁלֵּם לֵית לֵיהּ וְשָׁאנֵי הָנֵי דְּחִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס אַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל מְשַׁלֵּם וְאַזְדָּא רַבָּה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבָּה הָיָה גְּדִי גָּנוּב לוֹ וּטְבָחוֹ בְּשַׁבָּת חַיָּיב שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת פָּטוּר שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה
וְאָמַר רַבָּה הָיָה גְּדִי גָּנוּב לוֹ וּטְבָחוֹ בַּמַּחְתֶּרֶת חַיָּיב שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר מַחְתֶּרֶת גָּנַב וְטָבַח בַּמַּחְתֶּרֶת פָּטוּר שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה
וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שַׁבָּת מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֲבָל מַחְתֶּרֶת דְּאִיסּוּר שָׁעָה הוּא אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַחְתֶּרֶת מִשּׁוּם דְּמַחְתַּרְתּוֹ זוֹ הִיא הַתְרָאָתוֹ אֲבָל שַׁבָּת דְּבָעֲיָא הַתְרָאָה אֵימָא לָא צְרִיכָא
אָמַר רַב פָּפָּא הָיְתָה פָּרָה גְּנוּבָה לוֹ וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת הָיְתָה פָּרָה שְׁאוּלָה לוֹ וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת פָּטוּר אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי רַב פָּפָּא פָּרָה אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא שְׁאוּלָה אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁעַת מְשִׁיכָה הוּא דְּאִתְחַיַּיב לֵיהּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ הָכָא נָמֵי מִשְּׁעַת שְׁאֵלָה אִתְחַיַּיב בְּאוּנְסֶיהָ קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רָבָא הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה שְׁאוּלָה מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ כׇּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ מֵתָה אֵין חַיָּיבִין בְּאוֹנְסָהּ כִּסְבוּרִין שֶׁל אֲבִיהֶם הִיא וּטְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָשָׂר בְּזוֹל הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא כׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא וּפְלִיגָא דְּרַב פָּפָּא וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא אֲבָל אַרֵישָׁא לָא וְהַיְינוּ דְּרַב פָּפָּא
בִּשְׁלָמָא רַבִּי יוֹחָנָן לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּקָא מוֹקֵים לָהּ כְּרַבָּנַן אֶלָּא רֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַתְרוֹ בֵּיהּ פָּטוּר כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי פָּטוּר
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין וְחַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב דְּהָא לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַתְרוֹ בֵּיהּ פָּטוּר כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי פָּטוּר
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ

רש"י

ור' מאיר. בעלמא בתשלומי ממון לית ליה מת ומשלם והכא תשלומי ארבעה וחמשה קנס הם וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע''ג דמיקטיל נמי לא מיפטר מיניה ולקמן פריך לרבה אליבא דרבי מאיר קשיא בתו דמתניתין נמי קנס הוא וקא פטר ליה אבתו: היה גדי גנוב לו. גנב גדי בחול ונתחייב הקרן וטבחו בשבת דלא אתי עליה חיובא דממון באיסור שבת אלא חיוב קנס: חייב. ד' וה' דקנס חידוש הוא ורבה סבירא ליה כרבי מאיר: גנב וטבח בשבת. דחיוב ממון דקרן אתא עליה באיסור שבת: פטור. דקיימא לן אין מת ומשלם וכיון דאקרן לא מיחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה ולא סבירא לן כרבי נתן דאמר (שבת דף צד) חי נושא את עצמו אי נמי בכפות: שאם אין גניבה. כלומר שמאחר שפטור על הקרן משום מיתה: אין טביחה ואין מכירה. אינו מחויב קנס כדפירשתי דתשלומי ארבעה וחמשה כתיב ולא תשלומי שלשה וארבעה: מחתרת. שחתר בית והוציאו: וטבחו במחתרת. עצמה דההיא שעתא בר קטלא הוא אי הוה אשכחיה בעל הבית כדכתיב (שמות כב) אין לו דמים: משום דאסוריה איסור עולם. כל זמן שיעידו עליו שחילל שבת ימיתוהו בית דין הלכך חמירא מיתה דילה לפוטרו מממון: דאיסור שעה. אי לא משכח ליה ההיא שעתא תו לא מיקטיל: היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור. דההיא שעתא דקא טבח לה גזיל לה ממרה ומיתה וממון באין כאחד ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דגבי שואל לא שייך לא כפל ולא ארבעה וחמשה שהרי חייב בקרן לעולם אפילו טוען טענת גנב ואין קנס אלא או בגנב או בשומר חנם הפוטר עצמו בטוען טענת גנב שאומר נגנבה: פרה אתא לאשמועינן. בתמיה מה למדנו ממנה שלא למדנו מגדי דקאמר רבה: שאולה אתא לאשמועינן. דטובחה בשבת פטור: ס''ד אמינא הואיל ואמר רב פפא. בהשוכר את הפועלים: הכא נמי. נימא משעת שאלה רמיא עליה חיוב קרן וכי טבחה בשבת ליחייב: קמ''ל. כיון דכל כמה דאיתא הדרא בעינא ההיא שעתא דקא טבח לה קא גזיל לה: כל ימי שאלתה. כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים: אין חייבין באונסה. דאינהו לאו שואלין נינהו עלה: דמי בשר בזול. כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי הכי אמרינן בפרק מי שמת (ב''ב קמו:) והעור יחזירו לבעלים: אחריות נכסים. קרקעות: איכא דמתני ארישא. להאי הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם ואמרינן דחייבין באונסין דאישתעבוד נכסים דאבוהון מחיים משעת שאלה: כ''ש אסיפא. כשטבחוה ואכלוה: ופליגא דרב פפא. דאמר לעיל ההיא שעתא דמטו לה אונסין הוא דאתי חיובא עליה ולא משעת שאלה: ואיכא דמתני לה אסיפא. היכא דטבחוה אם הניח להן אביהן אחריות נכסים משלמין תשלומי מעליא ולא בזול דאיבעי להו למידק: אבל ארישא. אם מתה לא מיחייבי לשלומי ולא אמרינן אישתעבוד נכסי דאבוהון משעת שאלה: והיינו דרב פפא. דאמר לעיל לא אמרינן משעת שאלה רמו עליה תשלומין אלא משעת אונסין ואילך וההיא שעתא ליתיה לשואל דליחייב: בשלמא רבי יוחנן. דמוקי מתניתין בשלא התרו בו: לא אמר כריש לקיש. דאוקמיה כר' מאיר: כי לא אתרו ביה נמי פטור. הואיל ואיכא צד מלקות: שוגגין. שלא התרו בהן: ודבר אחר. ממון ואכולה מילתא קאי כלומר חייבי מיתות שוגגין וממון או חייבי מלקיות שוגגין וממון: ר' יוחנן אומר חייב. בתשלומין: דהא לא אתרו ביה. ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת דממון: כי לא אתרו ביה נמי פטור. ולקמן יליף טעמא:

תוספות

ורבי מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ושאני הני. משמע דרבי מאיר אית ליה לוקה ומשלם אף בממון שאינו קנס וכן משמע בהשוכר את הפועלים (ב''מ צא.) שהבאתי לעיל. ותימה דבפ''ק דמכות (ד' ד:) קאמר עולא טעמא דרבי מאיר דאמר עדים זוממין לוקין ומשלמין משום דגמר ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנס הוא משמע דבממון אינו לוקה ומשלם ויש לומר דודאי אי עדים זוממין הוי ממונא לא הוה גמר ממוציא ש''ר שכן הוא קנס אלא הוה דרשינן מכדי רשעתו שאינו לוקה ומשלם אבל השתא דסבר עדים זוממין קנסא וגמר ממוציא שם רע דלוקין ומשלמין ע''כ מוקי כדי רשעתו במיתה ומלקות כיון דכדי רשעתו לא הוי במלקות וממון מהשתא בכל דוכתא לוקה ומשלם דמהיכא נמעיט שלא ילקה וישלם: דאמר רבה היה גדי גנוב לו. אליבא דרבי מאיר קאמר ולא משום דסבר הכי: משום דאיסורו איסור עולם כו'. שאם חלל שבת לאחר השבת יעידו עליו ויהרגוהו אבל מחתרת אע''פ שמתחייב בנפשו בעודו במחתרת מ''מ אחר שיצא תו לא הוי בר קטלא ולא הוי דומיא דאם יהיה אסון: אבל שבת דבעי התראה אימא לא. תימה דעיקר קים ליה בדרבה מיניה ברציחה כתיב דבעינן התראה ועוד דשבת ומחתרת תרווייהו תננהי דבפרק המניח (ב''ק דף לד:) תנן והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו ומחתרת נמי תנינא בפרק בן סורר (סנהדרין עב.) היה בא במחתרת ושיבר את החבית אם אין לו דמים פטור ונראה דהכא עביד צריכותא אמאי דבקנס מיקטיל ומשלם וה''ק משום דחמיר איסוריה והוה אמינא דהתם דווקא הוא דליחייב קנס עם המיתה וכה''ג עביד צריכותא לקמן (דף לז.) גבי לא יהיה אסון וכדי רשעתו דמשום דחמור הוי אמרינן דלעביד ביה תרתי אבל קשה למאי דפרישית דרבה אליבא דרבי מאיר קאמר אם כן היכי קאמר אבל שבת דבעיא התראה אימא לא מיקטיל ומשלם והא עיקר מילתיה דרבי מאיר גבי שבת תניא לעיל ומצינן למימר דרבה אשמועינן דשייך קים ליה בדרבה מיניה אע''ג דבשעה דמתחייב עדיין הממון בעין לא הוה לן למימר קים לי' בדרבה מיניה כדאמר רבה גופיה בפרק בן סורר (סנהדרין עב. ושם) אמר רבה מסתברא מילתיה דרב כששיבר דליתנהו אבל נטל דאיתנהו לא אפ''ה כיון דטבח אחרי כן מיפטר על הגנבה ואהא דפטור אגנבה אף על גב דבאותה שעה הוי בעין עביד צריכותא: מתה אין חייבין באונסין. אבל בגנבה ואבדה נראה לר''י שהן חייבין דהואיל ונהנין דמשתמשין בה והכי אמר בהשואל (ב''מ צו. ושם): אבל ארישא לא והיינו דרב פפא. דלא אמרינן משעת שאלה חייב באונסין וא''ת אם כן בסיפא נמי בשטבחוה אמאי משלמין כשהניח להן אביהן אחריות נכסים הא לא נתחייב בהן האב וי''ל דהתם פשע בה האב שהיה לו לומר לבניו שאינה שלו הלכך מחיים פשע בה ונתחייב בה באותה שעה ונשתעבדו נכסיו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר