סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא
אָמַר אַבָּיֵי תַּרְגְּמַהּ בְּעֵד אֶחָד עֵד אֶחָד אוֹמֵר נִתְקַדְּשָׁה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִתְקַדְּשָׁה תַּרְוַיְיהוּ בִּפְנוּיָה קָמַסְהֲדִי וְהַאי דְּקָאָמַר נִתְקַדְּשָׁה הֲוָה לֵיהּ חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם
סֵיפָא עֵד אֶחָד אוֹמֵר נִתְגָּרְשָׁה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִתְגָּרְשָׁה תַּרְוַיְיהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ קָמַסְהֲדִי וְהַאי דְּקָאָמַר נִתְגָּרְשָׁה הָוֵה לֵיהּ חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם
רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם תְּרֵי וּתְרֵי וְאֵיפוֹךְ שְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא
פְּשִׁיטָא לֹא רְאִינוּהָ אֵינָהּ רְאָיָה לָא צְרִיכָא דְּדָיְירִי בְּחָצֵר אֶחָד מַהוּ דְּתֵימָא אִם אִיתָא דְּנִתְקַדְּשָׁה קָלָא אִית לַהּ לְמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי בְּצִנְעָא
סֵיפָא שְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל גַּב דְּדָיְירִי בְּחָצֵר אֶחָד הַיְינוּ הָךְ
מַהוּ דְּתֵימָא גַּבֵּי קִדּוּשִׁין הוּא דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי בְּצִנְעָא אֲבָל גַּבֵּי גֵירוּשִׁין אִם אִיתָא דְּאִיגָּרְשָׁא קָלָא אִית לַהּ לְמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי וְדִמְגָרְשִׁי בְּצִנְעָא
וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים לֹא תֵּצֵא כּוּ' רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא רַבָּה בַּר אָבִין מַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא
מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא כׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא דְּבִשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא אֲבָל אַרֵישָׁא לָא
לֵימָא בִּדְרַב הַמְנוּנָא קָמִיפַּלְגִי דְּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא אִית לֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא לֵית לֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב הַמְנוּנָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר כִּי אִיתְּמַר דְּרַב הַמְנוּנָא בְּפָנָיו אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מְעִיזָּה וּמָר סָבַר שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נָמֵי אֵינָהּ מְעִיזָּה
וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים וְכוּ' אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל לֹא נִשֵּׂאת נִשֵּׂאת מַמָּשׁ אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְהָא לֹא תֵּצֵא קָתָנֵי לֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן
תָּנוּ רַבָּנַן אָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי וְיֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁטְּהוֹרָה אֲנִי אֵין אוֹמְרִים נַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים אֶלָּא מַתִּירִין אוֹתָהּ מִיָּד הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים וְאָמְרוּ לֹא יָדַעְנוּ הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא וְאִם בָּאוּ עֵדֵי טוּמְאָה אֲפִילּוּ יֵשׁ לָהּ כַּמָּה בָּנִים תֵּצֵא
הָנֵי שְׁבוּיָיתָא דְּאָתְיָין לִנְהַרְדְּעָא אוֹתֵיב אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל נָטוֹרֵי בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל וְעַד הָאִידָּנָא מַאן נַטְרִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ בְּנָתָךְ הָוְויָן מִי הֲוֵית מְזַלְזֵל בְּהוּ כּוּלֵּי הַאי
הֲוַאי כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט וְאִישְׁתַּבְיָין בְּנָתֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל וְאַסְּקִינְהוּ לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אוֹקְמָן לְשָׁבוֹיִינְהִי מֵאַבָּרַאי וְעָיְילִי [אִינְהִי] לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּרַבִּי חֲנִינָא הָא אֲמַרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי וְהָא אֲמַרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי שְׁרִינְהוּ
סוֹף עוּל אֲתוֹ שָׁבוֹיִינְהוּ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּנָן דְּמוֹרְיָין אִינּוּן אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דִּבְנָתֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל הַוְויָן
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא פּוֹק אִיטַּפַּל בְּקָרִיבָתָיךְ אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא וְהָאִיכָּא עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם הַשְׁתָּא מִיהַת לֵיתַנְהוּ קַמַּן עֵדִים בְּצַד אִסְתָּן וְתֵאָסֵר טַעְמָא דְּלָא אֲתוֹ עֵדִים הָא אֲתוֹ עֵדִים מִיתַּסְרָא
וְהָאָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת אָמַר רַב אָשֵׁי עֵדֵי טוּמְאָה אִיתְּמַר

רש"י

תרוייהו בפנויה קמסהדי. לדברי שניהם עד עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]: איפוך. ברישא תני אם ניסת תצא וסיפא אם ניסת לא תצא: דמגרשי בצנעא. ואפילו הכי לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים: ארישא. אם משניסת באו עדים שהיתה אשת איש והיא ניסת על פי עצמה שאמרה גרושה אני: אסיפא. אנשביתי וטהורה אני והתירוה לינשא ואח''כ באו עדים שנשבית: בשבויה הקילו. דחששא בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה: דרב המנונא. דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת הלכך הא דאמרה גרושה אני מהימנא: ויש לי עדים. שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם עובד כוכבים: ואח''כ באו עדים. שנשבית דהשתא לאו הפה שאסר הוא אפי' הכי לא תצא: אפי' יש לה כמה בנים. מן הכהן הזה שנשאה: דאתיין לנהרדעא. להפדותן: אוקמינהו לשבויינהו אבראי. שלא יבואו לפני ב''ד ולא ידעו ב''ד שהן שבויות אלא ע''פ עצמן ויתירום: בנן דמוריין אינון. בנות אדם גדול ובעל הוראה הוא שידעו לעשות הן: לרב שמן. כהן היה: איטפל בקרובותיך. שא אחת מהן שהן קרובותיך: והא איכא סהדי במדינת הים. שראו שנשבו ודלמא אתו לקמן למחר וליומא אוחרן לאחר שתנשא: השתא מיהא לא איתנהו. קודם נישואין ומשום דלמא אתו לא אסרינן לה השתא: עדים בצד אסתן. בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב לז) מתרגם מדאיסתנא]: ותאסר. בתמיה הא אתו קודם נשואין:

תוספות

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. ואם תאמר שנא ושנא דרישא אית לן לאוקמה בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ויש לומר דברישא אע''ג דאית לן לאוקמה בחזקת פנויה מ''מ תרי ותרי ספיקא דרבנן היא כדמוכח בפרק ד' אחין (יבמות דף לא. ושם) והוה לן למימר תצא מדרבנן וי''מ כיון דלא מפליג בין באו עדים עד שלא ניסת לבאו עדים משניסת ש''מ דלאו רבי מנחם בר יוסי היא אלא רבנן א''כ סיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן להו דאמרי לא תצא: תרוייהו בפנויה קמסהדי. לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל תימה אמאי לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקמה אחזקה וי''ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה והני ב' סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחילה אי נמי כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות שהיה עומד לקדש כדאמר בסוף המגרש (גיטין פט.) ועד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה באותה שעה: מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא. וא''ת מנא ליה דלמא אסיפא לא מצי קאי דאפי' באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא ולמאי דמפרש בסמוך לא ניסת ניסת ממש אתי שפיר: אית ליה דרב המנונא. אע''ג דרב המנונא איירי בפניו מ''מ לענין ניסת ואח''כ באו עדים מהני שלא בפניו: לא תצא מהיתרה הראשון. פירוש ותנשא [לכתחלה] דלא שייך לזות שפתים כלל אבל אין לפרש כי ההיא דיבמות דלא תצא מהיתרה הראשון לענין דאם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תינשא כדמשמע גבי בנתיה דמר שמואל בסמוך שהתירן לכתחילה: באו עדים לא תצא. פירוש לא תצא מהיתרה הראשון: עד האידנא מאן נטרינהו. פי' דכבר נאסרו: והא איכא עדים במדינת הים. אין לפרש דלמא איכא עדים במדינת הים דאם כן תיקשי ליה נמי אמתניתין דקתני נשביתי וטהורה אני נאמנת ואמאי דלמא איכא עדים אלא הכי פירושה הא יצא קול דאיכא עדים במדינת הים שיודעים שנשבית ומיהו קשה לרשב''א דהיכי סלקא דעתיה השתא דעדים היינו עדי שבויה דא''כ מה הוה צריך למימר הא איכא עדים במדינת הים הוה ליה למימר הא איכא עדים קמן דהא איכא שבויינהו: עדי טומאה איתמר. והא איכא עדים במדינת הים דפריך לעיל פירוש והא יצא קול דאיכא התם עדי טומאה כדפירשתי הקשה ר''ת בפרק קמא דקידושין (דף יב.) גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ויתיב רב חסדא וקא משער אי אית בה שוה פרוטה אי לא ומסיק לאו היינו דר' חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותאסר וקאמר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אם הקילו בשבויה נקל באשת איש והשתא למאי דמסיק דעדי טומאה איתמר מה לי עדי שבויה מה לי עדי אשת איש ורש''י. פירש שם אם הקילו בשבויה דאיסור לאו וקשה לרבינו תם דבשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה על גבי מזבח בשבת ומיהו אית ספרים דגרסי התם אם הקילו בשבויה דמנוולה נפשה באפי שבויה כו' פירוש ולא שכיח כולי האי שנטמאה נקל באשת איש דשכיח דידעי אם אית בה שוה פרוטה ובלאו הך גירסא איכא למימר דלא שכיח שיהו עדי טומאה אבל עדים שידעו ששוה פרוטה שכיח:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר