|
טקסט הדף מנוקד
פְּשִׁיטָא בַּת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ
וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר מִי מִיפַּסְלָא בִּזְנוּת וְהָתַנְיָא לְוִיָּה שֶׁנִּשְׁבֵּית אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת נוֹתְנִין לָהּ מַעֲשֵׂר וְאוֹכֶלֶת אָמַר רַב שֵׁשֶׁת קְנָסָא בַּת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה אֲפִילּוּ בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתוּבָּתָהּ וְכוּ' כְּתוּבָּה מַאי עֲבִידְתַּהּ אָמַר רַב פָּפָּא כְּתוּבַּת בְּנִין דִּיכְרִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לְדִידַהּ דַּעֲבַדָא אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן לְזַרְעַהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן קָא מַשְׁמַע לַן אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין אָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן חוֹלֵץ מִדְּאוֹרָיְיתָא וְלָא מְיַיבֵּם מִדְּרַבָּנַן אָחִיו שֶׁל שֵׁנִי חוֹלֵץ מִדְּרַבָּנַן וְלָא מְיַיבֵּם לָא מִדְּאוֹרָיְיתָא וְלָא מִדְּרַבָּנַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ וְכוּ' אָמַר רַב הוּנָא בָּתְרָאֵי מוֹדוּ לְקַמָּאֵי קַמָּאֵי לָא מוֹדוּ לְבָתְרָאֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּמָה בִּיאָה דְּעִיקַּר אִיסּוּרָא לָא קָנֵיס וְכׇל שֶׁכֵּן מְצִיאָתָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דְּמָמוֹנָא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְצִיאָתָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דְּמָמוֹנָא הוּא לָא קָנֵיס אֲבָל בִּיאָה דְּאִיסּוּרָא הוּא קָנֵיס וְתַרְוַיְיהוּ מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי הָנֵי דְּיָתְבָא תּוּתֵיהּ לָא קָנֵיס וְכׇל שֶׁכֵּן כְּתוּבָּה דִּלְמִשְׁקַל וּמִיפַּק קָאֵי וְרַבִּי יוֹסֵי לָא מוֹדֵי לְהוּ כְּתוּבָּה דִּלְמִשְׁקַל וּמִיפַּק הוּא דְּלָא קָנֵיס אֲבָל הָנֵי דְּיָתְבָא תּוּתֵיהּ קָנֵיס רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קַמָּאֵי מוֹדוּ לְבָתְרָאֵי בָּתְרָאֵי לָא מוֹדוּ לְקַמָּאֵי רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר כְּתוּבָּה דְּמִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ לָא קָנֵיס וְכׇל שֶׁכֵּן מְצִיאָתָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דְּמִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא מוֹדֵי לֵיהּ מְצִיאָתָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ הוּא דְּמִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ לָא קָנֵיס אֲבָל כְּתוּבָה דְּמִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ קָנֵיס וְתַרְוַיְיהוּ מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וּמָה הָנֵי דְּמֵחַיִּים לָא קָנְסִי בִּיאָה דִּלְאַחַר מִיתָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא מוֹדֵי לְהוּ בִּיאָה הוּא דִּלְאַחַר מִיתָה לָא קָנֵיס אֲבָל הָנֵי דְּמֵחַיִּים קָנֵיס נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְכוּ' אָמַר רַב הוּנָא אֲמַר רַב הָכִי הִלְכְתָא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן גַּנָּבָא גַּנּוֹבֵי לְמָה לָךְ אִי סְבִירָא לָךְ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּשְׁמַעְתָּיךְ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָזְלָה וְכִי תֵּימָא אִי אָמֵינָא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַשְׁמַע אֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא אֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בָּאַחֲרוֹנָה קַשְׁיָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמֵינָא כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתְּתָא הֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד מֵיאנָס אֲנִיסָה וְעוֹד תַּנְיָא כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ גֵּט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין עַל פִּי בֵּית דִּין הוּא דְּבָעֲיָא גִּיטָּא עַל פִּי עֵדִים לָא בָּעֲיָא גִּיטָּא מַנִּי אִילֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין מִי בָּעֲיָא גֵּט וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עָשׂוּ בֵּית דִּין בְּהוֹרָאָתָן כִּזְדוֹן אִישׁ בְּאִשָּׁה עַל פִּי עֵדִים כְּשִׁגְגַת אִישׁ בְּאִשָּׁה אִידֵּי וְאִידִי לָא בָּעֲיָא גֵּט אֶלָּא לָאו רַבָּנַן הִיא לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְתָרֵיץ הָכִי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עָשׂוּ בֵּית דִּין בְּהוֹרָאָתָן כְּכַוּוֹנַת אִישׁ בְּאִשָּׁה [וּבָעֲיָא גֵּט] עַל פִּי עֵדִים כְּשֶׁלֹּא בְּכַוּוֹנַת אִישׁ בְּאִשָּׁה [וְלֹא בָּעֲיָא גֵּט] רַב אָשֵׁי אָמַר לְעִנְיַן אִיסּוּרָא קָתָנֵי וְהָכִי קָאָמַר עָשׂוּ בֵּית דִּין בְּהוֹרָאָתָן כִּזְדוֹן אִישׁ בְּאִשָּׁה וּמִיתַּסְרָא עַל בַּעְלַהּ עַל פִּי עֵדִים כְּשִׁגְגַת אִישׁ בְּאִשָּׁה וְלָא מִיתַּסְרָא עַל בַּעְלַהּ רש"י
פשיטא. זונה היא: לויה שנשבית. וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים: או שנבעלה בעילת זנות. כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל וכל הנך דאמר באלמנה לכ''ג (לעיל סח.) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה גבי לויה לא פסלי ממעשר: בתרומה דרבנן. דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני דכיון דקנסוה אמעשר כ''ש אתרומה: כתובה מאי עבידתה. הא תנן ברישא אין לה כתובה: כתובת בנין דיכרין. דתנן בכתובות (דף נב:) כתובת בנין דיכרין דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא בני שניה אפי' הן נקבות נוטלין כתובת אמן כחוב גמור שהרי נתאלמנה מאביהן ובני ראשונה אם יש זכרים נוטלין כתובת אמן ואף על גב דמתה בחייו דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה: ולא מייבם מדרבנן. דרבנן קנסוה: אחיו של שני חולץ מדרבנן. דמדאורייתא לא רמיא קמיה ורבנן הוא דאצרכוה חליצה משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט: ביאה דעיקר איסורא לא קניס. דקתני ביאתה קונה אותה לפטור צרתה: הני דיתבא תותיה. ואיכא למימר אתי לקיומה הואיל ונוהג בה מנהג נשים ואפי' הכי לא קנסי כ''ש כתובה דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה: דמחיים. בחיי בעלה: נשאת שלא ברשות. רבי שמעון קאמר לה: בקמייתא. ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד: מכלל דפליגי. רבנן עליה דר' שמעון בסיפא בנשאת בעדים: כל עריות. שאמרו שהן ערוה אין צריכות גט ממנו אם ניסת למי שהיא ערוה עליו: חוץ מאשת איש. שניסת בעד אחד ע''פ בית דין דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתני': לא בעיא גט. דאנוסה היא: עשו בהוראתן. הורוה לינשא בעד אחד: כזדון איש באשה. כהבא בזדון על אשת איש ונאסרה על בעלה: כשגגת איש באשה. ולא נאסרה: אידי ואידי לא בעיא גט. מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג: אלא לאו רבנן היא. ושמע מיניה בעדים מודו: לעולם רבי שמעון היא. הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו': ככוונת איש באשה. כפנויה שנתכוון לקדשה דבעיא גיטא: כשלא בכוונה. כבא על הפנויה שלא לשם קדושין: לענין איסורא. ולעולם כדקא ס''ד מעיקרא כזדון איש באשת איש ומיהו לענין גט לא קמיירי דאע''ג דמדמי לה לזדון בעיא גיטא:
תוספות
אמר רב ששת קנסא. ולא מצי לשנויי דמתניתין כרבי מאיר דאמר (לעיל דף פה:) מעשר ראשון אסור לזרים דגמר מתרומה וה''ק מה תרומה מיתסרא לזונה אף מעשר כן דאפילו ר''מ מודה דזונה לא מיתסרא במעשר דלא ילפי' מתרומה לגבי הא משום דמה תרומה לא מיפסלה מתרומה אלא בביאה דמיפסלה לכהונה אף במעשר נמי לא מיפסלה במעשר אלא בביאה דמיפסלה בה ללויה דע''כ ברייתא דפריך מינה ר' מאיר היא דלרבנן לא איצטריך למיתני זונה אוכלת במעשר דמהיכא ס''ד דמיפסלה אלא ודאי לר''מ נמי שריא אם לא מטעם קנסא כדקאמר ושמא לרבי מאיר דוקא מיפסלה באכילת מעשר דקנסוה שתחשב כזרה וזר אסור במעשר אבל לרבנן לא שייך לקונסה דלא גרעה מזר ומתני' ר''מ היא אי נמי אפילו כרבנן דקנסוה שלא ליתן מעשר לה אף על פי שמותרת לאוכלו: כל שכן מציאתה ומעשה ידיה דממון הוא. דלא קניס וחשיב קנס מה שאין מציאתה ומעשה ידיה לבעל משום דאיכא לה איבה וגם מתוך כך אין לה מזונות ומכל מקום קאמר לקמן מדידה לדידיה משום דסתם נשים מעשה ידיהן עודפות ממזונותיהן: הני דמחיים קניס. וא''ת כיון דר' שמעון מודה דצריכה גט מזה ומזה אלמא חיישינן שמא גירשה זה ונשא זה דבהכי תלי טעמא כדאמר לעיל (דף פח:) מהאי טעמא גופיה א''כ לא תתייבם שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא נושא גרושת אחיו ואר''י דמכל מקום כיון דלא קניס לאחר מיתה לא חיישינן מידי דהוה אנתקדשה ואחר כך בא בעלה דמותרת לו: על פי בית דין הוא דבעיא גיטא ע''פ עדים לא בעיא גיטא. וא''ת היכי מדקדק מזה דע''פ עדים מותרת לחזור לרבנן לעולם אימא לך דאסורה אע''ג דלא בעיא גט מידי דהוה אנשאת ע''פ ב''ד לר' שמעון דאמר אידי ואידי לא בעיא גט ואפ''ה מודה ר''ש בנשאת בעד אחד דתצא מזה ומזה ואר''י דאין ראיה מדרבי שמעון לרבנן דלרבי שמעון לית ליה קנסא דגט בשום מקום אבל רבנן דקנסו להצריכה גט מזה ומזה בעד אחד אם איתא דהוה קנסינן בב' עדים הוה בעיא גיטא ומדלא בעיא גט שמע מינה דלא קנסוה בשני עדים ומותרת לחזור:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|