סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָא מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא וְרַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר
אִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם בְּעוּלָה תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוְיָא לַהּ זוֹנָה דְּהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה
אָמַר רַב יוֹסֵף כְּגוֹן שֶׁנִּבְעֲלָה לִבְהֵמָה דְּהָתָם מִשּׁוּם בְּעוּלָה אִיכָּא מִשּׁוּם זוֹנָה לֵיכָּא
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִמָּה נַפְשָׁךְ אִי בְּעוּלָה הָוְיָא זוֹנָה נָמֵי הָוְיָא וְאִי זוֹנָה לָא הָוְיָא בְּעוּלָה נָמֵי לָא הָוְיָא וְכִי תֵּימָא מִידֵי דְּהָוֵיא אַמוּכַּת עֵץ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ אִם כֵּן אֵין לְךָ אִשָּׁה שֶׁכְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מוּכַּת עֵץ עַל יְדֵי צְרוֹר
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא בִּמְמָאֶנֶת
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא נִבְעֲלָה לִבְהֵמָה כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נִבְעֲלָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁבִּסְקִילָה כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר מַעֲשֵׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהַיְתָלוֹ שֶׁהָיְתָה מְכַבֶּדֶת אֶת הַבַּיִת וּרְבָעָהּ כֶּלֶב כּוּפְרִי מֵאַחֲרֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ רַבִּי לַכְּהוּנָּה אָמַר שְׁמוּאֵל וּלְכֹהֵן גָּדוֹל בִּימֵי רַבִּי כֹּהֵן גָּדוֹל מִי הֲוָה אֶלָּא רְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזַקְיָא לְרַב אָשֵׁי מְנַָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אֵין זְנוּת לִבְהֵמָה דִּכְתִיב לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב
וּתְנַן אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה מוּתָּרִין (מִשּׁוּם) שֶׁנֶּאֱמַר גַּם שְׁנֵיהֶם שְׁנַיִם וְלֹא אַרְבָּעָה
תָּנוּ רַבָּנַן אֲנוּסַת עַצְמוֹ וּמְפוּתַּת עַצְמוֹ לֹא יִשָּׂא וְאִם נָשָׂא נָשׂוּי אֲנוּסַת חֲבֵירוֹ וּמְפוּתַּת חֲבֵירוֹ לֹא יִשָּׂא וְאִם נָשָׂא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הַוָּלָד חָלָל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַוָּלָד כָּשֵׁר
אִם נָשָׂא נָשׂוּי אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב וּמוֹצִיא בְּגֵט וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי אִם נָשָׂא נָשׂוּי אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב לוֹמַר

רש"י

הא מני ר''מ. דאמר בתולה עד שיהו כל בתוליה קיימין פרט לבוגרת ואייתר ליה בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה דשריא: ורב. דאמר פסולה כרבי אלעזר דאמר לעיל בתוליה מקצת בתולים לרבויי בוגרת ואתא בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה כדלעיל: דהויא לה זונה. ואפי' לכהן הדיוט אסורה: דהא אמר רבי אלעזר כו'. לקמן בפירקין (דף סא:): איסור זונה ליכא. דילפינן לקמן בשמעתין אין זנות לבהמה: אי זונה לא הויא. א''כ לאו ביאה היא ואפי' לכהן גדול תשתרי: וכ''ת מידי דהויא אמוכת עץ. דהא רבי אלעזר קאמר במתני' לא ישא את מוכת עץ ותיבעי למימר דאפי' במוכת עץ שלא כדרכה פסולה: א''כ אין לך אשה שכשרה לכהונה גדולה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור. של קינוח בית הכסא: אלא א''ר זירא. משכחת לה להא דרב אליבא דרבי אלעזר דהויא בעולה ולא זונה ולא אלמנה ולא גרוש' בקטנה יתומה הנישאת לבעל ובעלה שלא כדרכה ומיאנה בו דאין כאן פסול זנות ואלמנות וגירושין ואשמעינן רב דיש כאן פסול בעולה לכהן גדול: כשר' לכהונה. אפי' לכהן גדול דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במוכת עץ שרי בה: למי שאינו איש. בהמה: שבסקילה. אם יש עדים והתראה היכא דליכא עדים והתראה כשרה לכהונה: בהיתלו. שם מקום: כופרי. כלבים גדולים שצדין בהן חיות: מאחריה. שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרעה ממוכת עץ: רבי לאחר חורבן הבית היה כמה דורות שהוא סוף התנאים ובימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית דתנן (ר''ה דף כט:) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו': אתנן כלב. שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי ומחיר זונה שהחליף זונה בטלה מותרים למזבח ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא: לא ישא. כהן גדול דכתיב בתולה יקח (ויקרא כא) בשעת ליקוחין תהיה בתולה:

תוספות

הבא על אחותו ומשני משעת העראה הוא דפגמה איפטר ליה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ופירש בקונטרס דאין משלם קנס עד גמר ביאה שיש שם השרת בתולים ומפרש ר''ת וריב''א דודאי משלם קנס אהעראה ואשלא כדרכה אע''ג דאין משיר בתולים והתם דוקא קאמר דלא משלם עד גמר ביאה משום דמעיקרא קם לי' בדרבה מיניה דניתן להצילה בנפשו והא דנקט התם כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה בכדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה כיון דחייב קנס אשלא כדרכה ועוד מצינו למימר דאע''ג דיש קנס בשלא כדרכה בהעראה אין קנס לפי שלא נתרבתה העראה להיות כגמר ביאה לענין קנס דהא לעריות וחייבי לאוין וחייבי עשה ואשה לבעלה ויבמה מצרכינן קראי לעיל (דף נה.) לרבות העראה וכן משמע מתוך הך דשמעתין דאי יש קנס בהעראה הוה ליה לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה ובנשיקה אינו משיר בתולים כדמשמע בפרק בן סורר (סנהדרין דף עג: ושם) וא''ת ואי אין קנס בהעראה היאך איש מתחייב קנס למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה דבהכנסת עטרה הוא משיר בתוליה כדמוכח בבן סורר (ג''ז שם) ואז היא כבר בעולה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה וי''ל דבהכי חייב רחמנא הואיל ובבעילה זו נעשית בעולה אע''ג דלא מתחיל חיוב קנס עד אח''כ דאי לא תימא הכי למה ליה למכתב העראה כלל לילף העראה מנערה המאורסה בכל העריות דאיתקוש כולם להדדי כדאמרי' בריש פירקין (דף נה.) ובנערה המאורסה ע''כ מיחייב בהעראה דאי בגמר ביאה כבר השיר בתוליה בהכנסת עטרה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה כדדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין סו:) אלא ע''כ אפי' לא מחייב אלא עד גמר ביאה כיון דבביאה זו נעשית בעולה חייב רחמנא אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א''כ מאי פריך בבן סורר הניחא למ''ד העראה זו נשיקה אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מיחייב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש: הא מני ר' מאיר. אע''ג דלר' מאיר חייבי לאוין וכריתות בני קנס דרב גופיה מוקי מתניתין דריש אלו נערות (כתובות דף כט.) כרבי מאיר הכא לאו מקנס ממעט להו אלא לענין שאין ראויה לקיימה כדקתני נמי סיפא באלו נערות (שם לט.) אם לא היתה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו תימה דהתם (דף מ.) פריך עלה וליתי עשה ולידחי לא תעשה ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי''ל דפריך הכי וניתי עשה וכי תימא שאני הכא דגלי קרא אם כן נגמר מהכא בכל מקום דלא דחי א''נ פריך דלא הוה ליה לאוקמי קרא בחייבי לאוין אלא בחייבי כריתות דוקא דהוה אמינא שמותר לקיימה הואיל ואיתרבו לקנס מהבתולות ומנערות בריש אלו נערות (שם דף כט:) דקראי משתמעי דהיכא דאיכא קנס איכא נישואין אבל בחייבי לאוין נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה אבל קשה דמשני היכא אמרינן דדחי כגון מילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל א''כ למה לי קרא למעוטי שלא ישאנה ונראה לר''י דהכא לאו מיתורא קדריש אלא הכי פירושו ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה משום דדרשינן באלו נערות (שם דף לח.) תהיה מדעתה וכיון דבעינן מדעתה א''כ בעינן אשה הראויה לו דלא חשיב עשה דהא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל ומעיקרא דפריך וניתי עשה ונדחי לא תעשה סלקא דעתך דכי אמרה מיהא בעינא ליה ידחה עשה את לא תעשה דלא מסיק אדעתיה דלא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון מילה בצרעת כו' א''נ מעיקרא ס''ד כדפי' דמייתורא קא דריש: ורב דאמר כרבי אלעזר. לא שסבר רב כרבי אלעזר דהא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ורבי אלעזר מכשיר בוגרת אלא הכי קאמר דרב דאמר לרבי אלעזר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה כיון דמכשיר בוגרת וליה לא סבירא ליה והשתא ניחא דפריך אי כר' אלעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא זונה דהא אמר רבי אלעזר פנוי כו' ואי אליבא דנפשיה קאמר מאי פריך דאטו משום דסבר לה כר' אלעזר בחדא סבר לה כותיה בכל מילי דאין שני הדברים הללו תלויין זה בזה דמה ענין זה אצל זה ועוד דעל כרחך לא סבר כוותיה בהא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מדפריך ארב בסמוך ובהא אמר רב עמרם דאין הלכה כר' אלעזר ובסוף פ''ק דכתובות (דף טו. ושם) גבי תינוקת שנאנסה פסיק לשם כר' יוסי דמכשיר והיכי הוה מכשיר אפילו בתרי רובי אי סבר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ודוחק לומר דלא אצטריך לפסוק אלא לבא עליה לשום אישות אלא אליבא דר' אלעזר קאמר וליה לא סבירא ליה: שנים ולא ארבעה. וא''ת ומהיכא תיסק אדעתיה למיסר דאיצטריך קרא למעוטי וי''ל דסלקא דעתך לאסור משום דאיתקוש וכי תימא אם איתא דהני נמי אסור לכתוב רחמנא אתנן ומחיר כלב וזונה א''כ הוה אמינא דכל חד לחוד שרי ומיהו למאן דאמר (ב''מ צד: ובשאר דוכתי) משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו ה''ל למכתב הכי ובפ' כל האסורין (תמורה דף ל: ושם) מהאי דרשא דשנים ולא ד' נפקא לן דאין זנות לבהמה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר