סקר
מסכת בבא קמא:





 

פירוש שטיינזלץ

אחת (בין שמדובר) ביבמה אחת ליבם אחד, ואחת (ובין שמדובר) בשתי יבמות ליבם אחד. כיצד? עשה מאמר בזו ומאמר בזו (בצרתה) — צריכות שני גיטין, גט לכל אחת לפוטרן מן המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה משתיהן. עשה מאמר בזו ונתן גט לזו — צריכה גט לבטל את המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה. עשה מאמר בזו ובעל את זו — צריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן. מאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה בעלת המאמר צריכה גט לפוטרה מן המאמר.

גט לזו וגט לזו — צריכות הימנו חליצה. גט לזו ובעל את זו — צריכה, זו שבעל, גט וחליצה. גט לזו ומאמר בזו — צריכה בעלת המאמר גט, וחליצה לאחת מהן. גט לזו וחלץ לזו — אין אחר חליצה כלום, ולא יוכל לקדש את צרתה.

חלץ לזו וחלץ לזו, או חלץ לאחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לאחת ובעל את השניה, או בעל אחת ובעל גם את השניה, או בעל אחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה, או חלץ — אין אחר חליצה ובעילה שקדמו כלום, וכל הדינים האלה הם בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.

חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, ונתן גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, בין שהיתה חליצה בתחלה, בין באמצע, בין בסוף. וכל אלה — לשיטת ר' עקיבא, שכיוון שיש איסור לאו על היבמה לאחר חליצה שוב אין קידושין תופסים בה.

והבעילה, בזמן שהיא בתחלה, שהיתה מעשה ראשון שעשה היבם ביבמתו — אין אחריה כלום, שכל מה שנעשה אחר כך בטל, אבל אם היתה באמצע וכן בסוף, שקודם נעשה מעשה אחר הפוגם את תוקפה — יש אחריה כלום. ר' נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף — אין אחריה כלום, שאם עשה מעשה שיש לו תוקף מן התורה — אין עוד משמעות הלכתית למעשה אחר שנעשה אחר כך.

א גמרא עד כאן לא פליגי [נחלקו] חכמים ורבן גמליאל אלא בגט אחר גט, ומאמר אחר מאמר, אבל גט אחד ביבמה אחת, וכן מאמר אחד ביבמה מהני [מועיל], שאחרי הגט שוב אינו רשאי לייבם, והמאמר יש לו תוקף, שצריך לתת גט, ולא די בחליצה.

ומסבירים: מאי טעמא אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שגט ביבמה מהני [מועיל] אף שאינה אשתו — משום דמהני בעלמא הוא מועיל בכלל] באשת איש. דאי אמרת לא מהני [שאם אומר אתה שלא יועיל] ביבמה ולא ייחשב, אמרי [אומרים], עלולים אנשים לומר בטעות: גט לאשה בא להוציאה מבעלה, וחליצה באה להוציאה מן היבם, ומכיון שהגט לא מהני [מועיל] ואינו נחשב כלל ביבמה זו, אף חליצה נמי [גם כן] לא מהני [מועילה], שאין לחליצה תוקף מוחלט לנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר חליצה והיא אסורה לו מן התורה (משום "לא יבנה").

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] שמאמר ביבמה מהני [מועיל]משום דמהני בעלמא [שמועיל בכלל] שגם המאמר הוא מעשה קידושין, ונראה כקידושין באשה אחרת. דאי אמרת [שאם אומר אתה] שהמאמר לא מהני [מועיל], אמרי [אומרים], יאמרו אנשים: מאמר בא לקנות אשה וביאה לקנות, שגם בביאה אפשר לקדש אשה. ומכיון שהמאמר לא מהני [מועיל] ביבמה לקנותה, ביאה נמי [גם כן] לא מהניא [מועילה] לקנות את היבמה קנין גמור ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר ביאה של יבמה אחת גם את צרתה.

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] (החלוקים על ר' נחמיה) שביאה פסולה שנעשתה אחר מעשה שיש בו קנין כלשהו בצרתה איננה קונה קנין גמור ויש אחריה כלום, שנשארת עדיין זיקת ייבום, ומעשה שנעשה אחריה ביבמה מועיל — כי

אמרי [אומרים]: אי [אם] היתה פסולה משום שביאה אחר הגט היא — גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, שהיא אסורה מן התורה ולכן תיקנו שביאה פסולה כזו לא תיחשב כמנתקת את זיקת הייבום לגמרי. ואי [ואם] ביאה אחר מאמר היא — גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה ביבמה שניה אחר ביאה בראשונה.

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] האי [זו] חליצה פסולה אין אחריה כלום כי אמרי [אומרים]: מאי [מה יש] לגזור בדבר זה? אם נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה הלא אין פגם בחליצה אחר חליצה — כל כי הני [כמו כל אלה] תחלוץ ותיזיל [ותלך], כלומר, אף אם תחלוץ שלא לצורך, אין עבירה בכך ולא עשתה דבר.

ואם תאמר ליגזור (נגזור) בחליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, שיאמרו שאחר ביאה לא צריך גט אם חלץ לה, כמו בחליצה אחר מאמר, אטו [וכי] חליצה אחר מאמר מי לא בעיא [האם אינה צריכה] על כל פנים גט למאמרו? ומכיון שכן, חליצה אחר ביאה נמי בעיא [גם כן צריכה] גט לביאתו ואם כן מה שעושים בחליצה אחר מאמר מועיל גם לחליצה אחר ביאה, ואין לגזור יותר.

אמר רבא:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר