|
טקסט הדף מנוקד
מְפַנְּקִי דִּכְתִיב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי
תָּנָא הֶעָרֵל וְהַטָּמֵא פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה בִּשְׁלָמָא טָמֵא דִּכְתִיב וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה אֵינוֹ בַּהֲבָאָה אֶלָּא עָרֵל מְנָלַן הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דִּמְרַבֵּי לְעָרֵל כְּטָמֵא דְּתַנְיָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל תָּנוּ רַבָּנַן טָמֵא פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה דִּכְתִיב וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה אֵינוֹ בַּהֲבָאָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מַה בָּא לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא יִרְאֶה יֵרָאֶה בָּכֵי אָמַר עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לוֹ לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ דִּכְתִיב כִּי תָבוֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ דִּכְתִיב לָמָּה לִּי רוֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו וּמָה תּוֹכֵחָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ תּוֹכֵחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אוֹתִי וּמָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק הָיָה מִתְיָירֵא מִן הַדִּין אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שְׁמוּאֵל מַאי הִיא דִּכְתִיב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים עוֹלִים תְּרֵי מַשְׁמַע חַד שְׁמוּאֵל וְאִידָּךְ דַּאֲזַל שְׁמוּאֵל וְאַתְיֵיהּ לְמֹשֶׁה בַּהֲדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם לְדִינָא מִתְבְּעֵינָא קוּם בַּהֲדַאי דְּלֵיכָּא מִילְּתָא דִּכְתַבְתְּ בְּאוֹרָיְיתָא דְּלָא קַיֵּימְתַּיהּ רַבִּי אַמֵּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה אָמַר כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי רַבִּי אַמֵּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה' אָמַר כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי רַבִּי אַסִּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' [אֱלֹהֵי] צְבָאוֹת כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי רַב יוֹסֵף כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט אָמַר מִי אִיכָּא דְּאָזֵיל בְּלָא זִמְנֵיהּ אִין כִּי הָא דְּרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי הֲוָה שְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂיעַר נַשְׁיָיא אֲזַל אַיְיתִי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי אֲמַר לֵיהּ אֲנָא מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂיעָר נְשַׁיָּיא אֲמַרִי לָךְ אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי אַהְדְּרַהּ אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאַיְיתִיתַהּ לֶיהֱוֵי לְמִנְיָינָא אֶלָּא הֵיכִי יְכֵלְתְּ לַהּ הֲוָת נְקִיטָא מְתָארָא בִּידַהּ וַהֲוָת קָא שָׁגְרָא רש"י
מפנקי. שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: פטורים מן הראיה. אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח: טמא אינו (חייב) בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב (כי מקדש) ה' טמא ונכרתה (במדבר יט): ערל. ישראל שמתו אחיו מחמת מילה: הכי גרסינן דמרבי ליה ערל כטמא: איש איש. מזרע אהרן והוא צרוע או זב: לרבות את הערל. שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא: עבד. שהוא חביב לרבו עד שרבו מצפה ושואף מתי יראהו יתרחק מעליו: יתרחק מעליו. איך הגיע יום שנהפך לו לשונא ורחקו וצוה שלא יראהו שנאמר כי תבאו וגו': תוכחה. שמוכיח פשעו בפניו: מאי היא. מנא לן דמתיירא: כולי האי ואולי. כל היסורין הללו יקבל ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה: ויש נספה בלא משפט. יש כלה ואין עון בידו ולא היה משפט לספות: ומי איכא דאזיל כו'. הש''ס: קא בעי לה: אמר ליה. מלאך לשלוחו: אייתי לי מרים מגדלא נשייא. הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים: היכי יכלת לה. מאחר שלא הגיע זמנה: הות נקיטא מתארא בידה. היתה אוחזת בידה האוד של תנור שקורין פרגו''ן:
תוספות
כי תבואו לראות פני. פירש רש''י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו': דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה. והא דאמרינן (פסחים דף סב.) ערל וטמא משלחין קרבנותיהן דאע''ג דליתנהו בביאה התם מיירי בנדרים ונדבות שאין קבועין זמן בהבאת רגלים והאי קרא לא משתעי אלא בעולת ראייה דבעינן ביאה אך קשה לרבי שמעון דאמר פרק בתרא דמו''ק (דף טז. ושם) וביום באו יקריב (יחזקאל מד) בזמן שהוא ראוי לביאה יקריב בזמן שאינו ראוי לביאה לא יקריב ופשיט מהתם דמצורע לא ישלח קרבנותיו וכי לית ליה ההוא דלעיל דערל וטמא דמשמע דליכא מאן דפליג ולא מסתבר לחלק דהתם במצורע לחוד וההיא בשאר טמאים דהאי קרא בסתמא כתיב משמע דאכל טמאים קאי וכי תימא משום דכתיב לעיל מינה שבעת ימים יספרו לו (שם) דמשמע בימי סיפורו דקאי דוקא אמצורע הא אפסקיה למילתיה וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית דדרשינן מיניה זו עשירית האיפה ועוד התם הוה ליה לאתויי לההוא ערל וטמא למיפשט מינה דמשלח שפיר ונראה בעיני דהתם בקרבנות מצורע מצרעתו מיירי ובשמיני לרפואה כי בעי לאתויי קרבנותיו חזר ונצטרע הלכך האי קרבן דמחוייב לא מצי מייתי כיון דלאו בר ביאה הוא אבל בנדרים ונדבות מביא שפיר אף מצורע כמו שאר טמאים והתם הארכתי בדבר לפרש מההיא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן ולא בעינן סמיכה כמו בההיא דהשולח חטאתו ממדינת הים דכל הגט (גיטין דף כח: ושם) דפריך לה והא בעי סמיכה ומוקי לה בקרבן נשים או בחטאת העוף דהתם בערל שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כמו מצורע או זב דאין טהרתו תלויה רק ברפואה ואפשר שלא יתרפא לעולם והוה ליה מחוייב קרבן הלכך טוב לנו שיביא בלא סמיכה אבל התם בגיטין יש לנו להמתין עד שיביא עוד הארכתי התם בפרק ג' דגיטין (שם): דמרבה ערל כי טמא. אמר הרב ר' אלחנן דהא דאיצטריך קרא דלעיל למעוטי ליה טומטום ואנדרוגינוס ולא למעוטי מספק ערל התם אליבא דרבנן הוא דלרבי עקיבא לא צריך ומיהו אך קשה אמאי איצטריך מיעוט לערל גבי פסח תיפוק ליה מטמא וי''ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ומיהו זהו דוקא לפרש''י דמפרש התם ערל שמתו אחיו מחמת מילה יש להעמיד הכי אבל לפר''ת דמפרש שדואג מחמת הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס יש להקשות לרבי עקיבא דמרבה ערל כי טמא אמאי איצטריך קרא לערל דפסח תיפוק ליה מטמא ויש לומר דמהתם ידעינן ליה בעלמא כיון דמדמה ערל לטמא בפסח דרשינן נמי מאיש איש לרבות ערל כטמא אבל ליכא למימר דאי ליכא קרא אלא דערל כטמא הייתי אומר דפסח בא בערלות דאי הוה רובן ערלים כמו בטומאה דהא מנא ידעינן לרבות ערל כי טמא מאיש איש כי יהיה צרוע או זב והתם לא כתיב רק טומאת צרעת וזיבות ואנן אמרינן בריש אלו דברים (פסחים דף סז.) דלא דחי רק טומאת מת בלבד והשתא סוגיא דהכא פליגא ארבא דריש הערל (יבמות דף עב:) דקאמר דלא לישתמיט תנא דמרבה ערל כי טמא ונוקמא כרבי עקיבא ופריך ליה מהכא דערל וטמא פטורין מן הראייה ומשני שאני התם משום דמאיס ומשמע דאפילו רבנן מודו כלומר לאו משום דמרבה ליה כי טמא אלא משום דמאיס ומיהו י''ל דה''פ שאני התם משום דמאיס להכי מרבה ערל כי טמא אליבא דרבי עקיבא אבל לא שיהא ערל מטמא בנגיעה כטמא להכי לא תנינהו גבי הדדי: של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא להיפטר לגמרי דמכמה דברים מצי לפטור עצמו קצת כדאיתא בפרק הדר (עירובין דף סה.) יכולני לפטור כל העולם מדין של תפלה: דליכא מילתא דכתיב באורייתא דלא קיימתיה. לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל דמנא ידע והא לא היה בדורו אלא היה אומר כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה בוא והעידני שכן למדת גם אתה: אמר מי איכא איניש דאזיל בלא זימניה. ל''ג אמר שהרי רב יוסף לא היה שואל כך שעל זה לא מתרץ לו הש''ס כלום אלא הש''ס קא פריך ליה: הוה שכיח גביה מלאך המות. דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת (דף קד: ושם):
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|