(סימן לשמות המוזכרים להלן: שסד"ך — שלמה סנחריב דרייוש כורש). ושואלים: ותו ליכא [ועוד אין] מלכים שמלכו בכל העולם? והא איכא [והרי יש] שלמה המלך! ומשיבים: לא סליק מלכותיה [סיים את מלכותו] אלא גלה ממנה.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] ששלמה היה קודם מלך ובסופו היה הדיוט ולא חזר למלוכה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] מלך והדיוט ומלך — שחזר למלכותו, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר] ולמה לא נמנה? ומשיבים: שלמה מילתא אחריתי הוה ביה [דבר אחר היה בו], שאי אפשר להשוותו לאחרים — לפי שמלך על העליונים (השדים) ועל התחתונים, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א' כט, כג), לומר שמלך גם בעולמות העליונים, ואינו דומה לאחרים.

ושואלים עוד: והא הוה [והרי היה] סנחריב שמלך על העולם כולו, דכתיב [שהרי נאמר]: "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי" (ישעיהו לו, כ)! ומשיבים: הא איכא [הרי ישנה] ירושלים שלא כבשה.

ושואלים: והא איכא [והרי יש] את דריוש, דכתיב [שהרי נאמר]: "דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דירין בכל ארעא שלמכון ישגא" [דריוש המלך כתב לכל העמים האומות והלשונות הדרים בכל הארץ: שלומכם ירבה] (דניאל ו, כו)! ומשיבים: הא איכא [הרי יש] שבע מדינות שלא מלך עלייהו [עליהן], שנאמר: "שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין" [הוטב בעיני דריוש והקים על מלכותו אחשדרפנים מאה ועשרים] (דניאל ו, ב), משמע שלא מלך על כל העולם, שהרי לאחשורוש בנו היו שבע מדינות יתירות.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] את כורש, דכתיב [שהרי נאמר]: "כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'" (עזרא א, ב)! ומשיבים: מכאן אין ראיה כי התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה [שם שבח הוא שמשתבח בעצמו] ולא כן היה באמת.

א נאמר: "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו" (אסתר א, ב), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] "בשנת שלש למלכו" (אסתר א, ג) ולכאורה יש בכך סתירה! אמר רבא: מאי [מה פירוש] "כשבת" — לא מיד כשעלה למלוכה, אלא לאחר שנתיישבה דעתו ונרגע מן הדאגה. ומה היתה דאגתו? אמר: בלשצר מלך בבל חשב וטעה לגבי גאולת ישראל, אולם אנא חשיבנא [אני אחשב] ולא טעינא [אטעה].

ומסבירים: מאי היא [מה הוא] הדבר — דכתיב [שנאמר]: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (ירמיהו כט, י), וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר בשינוי: "מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" (דניאל ט, ב). חשוב [וחשב] בלשצר כך: ארבעין [ארבעים] וחמש שנה של נבוכדנצר, ועשרים ותלת [ושלוש] של אויל מרודך, ותרתי דידיה [ושתיים שלו], הא [הרי] שבעים, וכיוון שכך, היה בטוח שלא תתקיים הנבואה, ואמר: אפיק מאני דבי מקדשא [אוציא את כלי בית המקדש] ואשתמש בהו [בהם].

ושואלים: ונבוכדנצר, מנלן דארבעין [שארבעים] וחמש שנין [שנים] מלך? שאמר מר [החכם]: גלו בשבע, גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה.

ומבארים: גלו בשבע לכיבוש יהויקים לאחר שניצח נבוכדנצר את יהויקים ואז היתה גלות יהויכין, שהיא שנת שמונה לנבוכדנצר. גלו פעם אחרת בשנת שמונה עשרה לכיבוש יהויקים היא גלות צדקיהו שהיא שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, שאמר מר [החכם]: שנה ראשונה של מלכותו כיבש נבוכדנצר את נינוה, שניה כיבש יהויקים. וכתיב [ונאמר]: "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את ראש יהויכין מלך יהודה ויצא אתו מבית הכלוא" (ירמיהו נב, לא) ומעתה נחשב: כיוון שעשה זאת בשנת מלכותו, מיד כשעלה לשלטון, הרי

תמני [שמונה] שנים של נבוכדנצר לפני שהגלה את יהויכין ותלתין [ושלושים] ושבע שנים שהיה בכלא — הרי ארבעים וחמש של נבוכדנצר. ועשרין ותלת [ועשרים ושלוש] שנים שמלך אויל מרודך — דבר זה נלמד מגמרא [מן המסורת] ותרתי דידיה [ושתיים שלו] של בלשצר — הא שבעין [הרי שבעים]. אמר: השתא [עכשיו] ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא [שוב אינם נגאלים, אוציא איפוא את כלי בית המקדש] ואשתמש בהו [בהם].

היינו דקאמר ליה [וזהו שאמר לו] דניאל: "ועל מרי שמיא [אדון השמים] התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך [ואת כלי ביתו הביאו לפניך]" (דניאל ה, כג) וכתיב [ונאמר]: "בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי" [בו בלילה נהרג בלשאצר מלך הכשדים] (דניאל ה, ל). זה היה חשבונו המוטעה של בלשאצר, וכתיב [ונאמר] אחר מפלת בלשצר: "ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין" [ודריוש המדי קיבל את המלוכה כבן שישים ושתיים שנה] (דניאל ו, א)

אמר אחשורוש: איהו מיטעא טעי, אנא חשיבנא ולא טעינא [הוא, בלשאצר, טעה, אני אחשב ולא אטעה]. מי כתיב [האם נאמר] "למלכות בבל"? "לבבל" כתיב [נאמר], מאי [מה פירוש] "לבבל"? הכוונה היא לגלות בבל, כמה שנים בצירן [חסרות] — תמני [שמונה] שנים, חשיב ועייל חילופייהו [חישב והכניס במקומן], חדא [אחת] של בלשאצר וחמש של דריוש וכורש, ותרתי דידיה [ושתים שלו] — הא שבעין [הרי שבעים]. כיון דחזי דמלו שבעין [שראה שמלאו שבעים] ולא איפרוק [נפדו, נגאלו] — אמר: השתא [עכשיו] ודאי תו לא מיפרקי [שוב לא יגאלו], אפיק מאני דבי מקדשא [אוציא כלי בית המקדש] ואשתמש בהו [בהם]. ומה היה לו — שכעונש על כך בא שטן וריקד ביניהן והתבלבלה שמחתו עד שהרג את ושתי.

ושואלים: והא שפיר חשיב [והרי יפה חשב] ומדוע אירע כך? ומשיבים: איהו נמי מיטעא טעי [הוא גם כן טעה] בדבר, דאיבעי ליה למימני [שהיה לו למנות] מחרבות ירושלים שנחרבה עם גלות צדקיהו ולא מזמן הגלות הראשונה של יהויכין.

ושואלים: סוף סוף כמה שנים בצירן [חסרות] לכך? — חדיסר [אחת עשרה], איהו [הוא] אחשורוש כמה שנים מלך? — ארביסר [ארבע עשרה], בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני [בשנת הארבע עשרה שלו היה צריך לבנות] את בית המקדש, ואם כן אלמה כתיב [מדוע נאמר]: "באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין [אז בטלה עבודת בית האלהים אשר בירושלים והיתה בטלה עד שנת שתים] למלכות דריוש מלך פרס" (עזרא ד, כד), הרי לא נבנה המקדש כל זמנו של אחשורוש? אמר רבא: שנים מקוטעות הוו [היו], השנים הללו של המלכים לא היו שנים שלימות, אלא נכנסות זו בתוך זו, ומשום כך להשלמת חשבון שבעים שנה יש צורך להוסיף עוד למעלה משנה, ואכן אז נסתיים בנין הבית.