אקרויה בחלמיה [הקריאו לו בחלומו] פסוק זה: "ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד" (זכריה יא, ח). למחר כי הוו מיפטרו מיניה [למחרת כאשר נפרדו ממנו] אמר להו [להם]: ליזלו רבנן בשלמא [ילכו חכמים בשלום] שהתכוון בכך לפרידה אחרונה מהם, משום שסבר שכעונש שציערוהו ימותו ולא יראה אותם יותר.

בדומה לזה מסופר: רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה [היה מצוי לפני] רב פפא, הוה מקשי ליה טובא [והיה מקשה לו הרבה]. יומא חד חזייה [יום אחד ראה אותו] רב שימי את רב פפא דנפל על אפיה [שנופל על פניו] אחר התפילה, שמעיה דאמר [ושמע אותו שאומר] בתפילתו: רחמנא ליצלן מכיסופא [ה' יצילנו מן הבושה] של שימי. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה [קיבל עליו שתיקה, ושוב לא הקשה לו] שראה שהדבר גורם צער לרבו.

א ומעירים בהקשר לענין הראשון, ואף ריש לקיש סבר שמטר יורד בשביל יחיד, שאמר ריש לקיש: מנין למטר שהוא יורד בשביל היחיד — דכתיב [שנאמר]: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י, א).

יכול שיורד הגשם לכל — תלמוד לומר "לאיש". ותניא [ושנויה ברייתא]: אי [אם] לאיש, יכול לכל שדותיו — תלמוד לומר באותו פסוק: "שדה", שפעמים ראוי שירד רק בשדה אחד. אי [אם] שדה יכול לכל השדה — תלמוד לומר "עשב", שעשוי שיירד גשם עבור עשב אחד באותו שדה.

כי הא [כמו זה] שרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא [היתה לו גינה אחת], כל יומא הוה אזיל סייר לה [כל יום היה הולך ומסייר בה] לבדוק מה היא צריכה. אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא [ערוגה זאת צריכה מים, וערוגה זו אינה צריכה מים], ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא [והיה הגשם בא ומשקה כל מקום שהיה צריך לו מים] ולא במקום אחר.

כיון שהוזכר אותו פסוק בזכריה שואלים: מאי [מה פירוש] הכתוב: "ה' עשה חזיזים"? אמר ר' יוסי בר' חנינא: מלמד שכל צדיק וצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו, שבזמן מתן השכר מקבל כל צדיק את שכרו ואת עולמו לעצמו. ושואלים: מאי [מה פירוש] "חזיזים"? אמר רב יהודה: פורחות. אמר ר' יוחנן: סימן למטר — פורחות. ושואלים: מאי [מה פירוש] פורחות? אמר רב פפא: עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא [עב קלוש מתחת לעב סמיך], הוא הקרוי פורחות.

סימן אחר לגשמים העתידים לבוא אמר רב יהודה: נהילא מקמי מיטרא [טיפטוף קל לפני הגשם] כשעדיין לא ירד גשם, משמעו: אתי מיטרא [שיבוא גשם] עז לאחר מכן. ואם בתר מיטרא [אחרי הגשם] יש טיפטוף, מלמד הדבר שפסיק מיטרא [פסק הגשם] וסימן לדבר: מקמי מיטרא אתי מיטרא [כשלפני הגשם יבוא גשם] וסימניך [וסימנך]: מהולתא [נפה], שקודם מתחיל לצאת מעט מעט, ואחר כך יוצאות כמויות גדילות והולכות, וכך אף בגשם. דבתר מיטרא פסיק מיטרא [שלאחר הגשם פוסק הגשם] וסימניך [וסימנך]: חריא דעיזי [גללי עיזים], שקודם מטילות גללים גסים יותר ואחר כך גללים דקים.

אגב אותם עניינים מסופר: עולא איקלע [הזדמן] לבבל, חזא [וראה] שם פורחות, אמר להו [להם]: פנו מאני, דהשתא אתי מיטרא [פנו את הכלים, שעכשיו יבוא הגשם]. לסוף [לבסוף] לא אתי מיטרא [בא הגשם], למרות הפורחות. אמר: כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו [כפי שמשקרים הבבליים, כך משקרים גשמיהם], שהרי פורחות הם סימן לגשמים בארץ ישראל ואין סימן זה יפה בבבל.

אגב סיפור זה מספרים עוד: עולא איקלע [הזדמן] לבבל במסעותיו, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא [ראה שמוכרים מלוא הטנא תמרים בזוז]. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא [מלוא הטנא דבש תמרים בזוז אחד, והבבליים אינם עוסקים בתורה]? שאם המזונות המשובחים הללו זולים כל כך, יכולים אנשים לעסוק בתורה, שאינם צריכים לעמול קשה לפרנסתם. ואף הוא עצמו אכל תמרים הרבה. בליליא צערוהו [בלילה ציערו אותו], שהתמרים גרמו לו לשילשול, אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא, ובבלאי עסקי באורייתא [מלוא הטנא סכינים בזוז מוכרים בבבל, והבבליים בכל זאת עוסקים בתורה]! וגדול כוחם שהם לומדים, שהרי אי אפשר לחיות על תמרים בלבד.

ב ודברים כלליים בענין מוצא הגשמים. תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שאין הגשמים אלא מימי אוקיינוס היורדים על הארץ, שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו). אמר לו ר' יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן ומי הגשמים הם מים מתוקים! אמר לו: ממתקין המים בעבים, ומשם יורדים מים מתוקים.

ואילו ר' יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר: "למטר השמים תשתה מים" (דברים יא, יא), ושואלים: אלא מה אני מקיים (מפרש) לשיטת ר' יהושע את הפסוק "ואד יעלה מן הארץ"? מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר מלמעלה, שנאמר: "כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו" (איוב לו, כז) (וזיקא הוא בארמית נאד) שהאד העולה מן הארץ הוא כנאד המכיל את המטר,

ומנוקבות הן העננות ככברה המלאה חורים, ובאות ומחשרות (ומשליכות) מים על גבי קרקע, שנאמר: "חשרת מים עבי שחקים" (שמואל ב' כב, יב). ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא (חוט) ואף על פי כן כל טיפה יוצאת לחוד, ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שפלא ירידת הגשם כבריאת העולם,

שנאמר לגבי בריאת העולם: "עשה גדלות עד אין חקר" (איוב ט, י) וכתיב [ונאמר]: "עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר. הנתן מטר על פני ארץ" (איוב ה, ט-י) וכתיב להלן [ונאמר הלאה]: "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" (ישעיהו מ, כח), וכתיב [ונאמר] בפרק המדבר בירידת גשמים: "מכין הרים בכחו נאזר בגבורה" (תהלים סה, ז), משמע שירידת הגשם אף היא דבר שהוא גדול עד אין חקר, כבריאת העולם.

ומעירים: כמאן אזלא הא דכתיב [כשיטת מי הולך דבר זה שנאמר] במקרא: "משקה הרים מעליותיו" (תהלים קד, יג), ואמר ר' יוחנן: הכוונה היא — מעליותיו של הקדוש ברוך הוא, כמאן [כשיטת מי] — כשיטת ר' יהושע שהגשמים באים מלמעלה.

ושואלים: ור' אליעזר כיצד מסביר הוא לשיטתו פסוק זה? ומשיבים: הוא סבור, כיון דסלקי להתם [שעולים לשם] כלפי מעלה — "משקה מעליותיו" קרי להו [קוראים להם]. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך] הכתוב "אבק עפר מן השמים" (דברים כח, כד) היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה], וכי בשמים אבק ועפר? אלא, כיון דמדלי להתם [שעולה לשם] האבק ויורד לארץ מלמעלה — "מן השמים" קרי ליה [קורא אותו], הכא נמי דסלקי להתם [כאן גם כן, כיון שעולים לשם העננים] לכך "מעליותיו" קרי ליה [קורא אותם].

ושואלים: כמאן אזלא הא [כשיטת מי הולכת זו] שאמר ר' חנינא: "כנס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות" (תהלים לג, ז), פירושו: מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר — תהומות, שמהם באו המים, הרי זו כשיטת ר' אליעזר. ושואלים: ור' יהושע, מה אומר הוא על כתוב זה? ומשיבים: הכתוב ההוא