אדם מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמונה קנים, אבל של שבעה קנים — לא יעשה, אפילו היו משל שאר מיני מתכות ולא של זהב, שכן בשעת הדחק עושים גם במקדש מנורה מחומרים אחרים. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף מנורה של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי כשטיהרו את הבית בראשונה ומפני דחקם הוזקקו לעשות מנורה מעץ, וכיון שהיא כשרה במקדש — אסור לעשות כיוצא בה בחוץ.

אמרו לו: משם מביא אתה ראייה?! הלא לא כך היה, שהרי שפודין של ברזל היו להם וחיפום (וציפו אותם) בבעץ (בבדיל) ומהם עשו מנורה. לאחר מכן כשהעשירו ויכלו לעשות מנורה מחומר איכותי יותר, עשאום מנורה של כסף, חזרו והעשירו — עשאום של זהב. ולענייננו הוכיח מכאן אביי שהדברים שאסור לעשות כמותם הם דווקא כדמות השמשים שאפשר לעשות כמותם, כגון כלי הקודש.

ושואלים: ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי [האם מותר] לעשות כדוגמתם? והתניא [והלא שנינו בברייתא] במפורש: מה שנאמר "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ), בא ללמד: לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום! אמר אביי: אין הכוונה לשמש וירח ולא אסרה תורה אלא לעשות דמות ארבעה פנים של חיות שבמרכבה בהדי הדדי [יחד], אבל כל צורה אחרת מותר, לפי שאינה כדמות המלאכים המשמשים במרום.

ומקשים: אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי [לבדו יהא מותר] בעשייה? אלמה תניא [מדוע איפוא שנינו בברייתא]: כל הפרצופות מותרין לעשות אותן לשם נוי חוץ מפרצוף אדם! אמר רב הונא בריה [בנו] של רב אידי: מפרקיה [מדרשתו] של אביי שמיעא לי [שמעתי] דבר זה: שאסור לעשות כדוגמת פרצוף אדם, מפני טעם אחר, ששנינו ללמוד ממה שנאמר: "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ) — לא תעשון אותי, שכיון שנברא האדם בצלם אלוקים, אסור לעשות דמות כמראה אדם.

ושואלים: ושאר שמשין מי שרי [האם מותר]? והא תניא [והרי שנינו בברייתא] מה שנאמר "לא תעשון אתי" בא ללמד: לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת! אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון, כלומר, אלה שהם מלאכי עליון, ברקיע עליון. אבל לא גרמי השמיים אף כי משכנם במרום.

ומקשים עוד: ושבמדור התחתון מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: נאמר: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ" (שמות כ, ד), ומפרשים: "אשר בשמים" — לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, "ממעל" — לרבות מלאכי השרת. הרי שאסור לעשות אף כדוגמת גרמי השמים שבמדור התחתון! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] בענין מה שבשמים ממעל — הכוונה היא לאסור לעבדם, אבל לא נאסר לעשות כתבניתם.

ומקשים: אי [אם] לענין לעבדם, אם כן אפילו שלשול קטן נמי [גם כן] אסור לעבדו! ומשיבים: אין הכי נמי [כך הוא גם כן], דתניא [שכן שנויה ברייתא] על המשך הכתוב "ואשר בארץ" — לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות, "מתחת" — לרבות שלשול קטן. ואם כן כל מדרש־הלכה זה כולו נאמר לענין איסור עבודה זרה שאסור לעבוד לכל דבר.

ושוב מקשים: ועשייה גרידתא [לבדה] של גרמי השמים מי שרי [האם היא מותרת]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: מה שנאמר "לא תעשון אתי" בא ללמד: לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות. והרי זו הוכחה ברורה שאף תבניות שמש וירח אסורות בעשייה! ונדחו איפוא דברי אביי.

ויש להסביר באופן אחר: שאני [שונה] רבן גמליאל דאחרים (גויים) עשו לו תבניות אלה, ולא נאסר לישראל אלא רק לעשות כדוגמתם, אולם לא נאסר עליו להחזיק בהם. ומקשים: והא [והרי] רב יהודה שאחרים עשו לו חותמת בדמות אדם, ואמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה תלמידו: שיננא [גדול השיניים], סמי עיניה דדין [עור את עיניו של זה] כלומר, השחת את הצורה הזו. הרי שאסור אף להחזיק צורת אדם!

ודוחים: התם [שם] במעשה של ר' יהודה, חותמו בולט הוה [היה], שהיתה זו צורת אדם בולטת ומשום חשדא [חשד] הוא, שלא יאמרו עבודה זרה היא בידו. וכדתניא [כפי ששנויה ברייתא]: טבעת שיש בה צורה, אם חותמו בולט — אסור להניחה על אצבעו משום חשד, ומותר לחתום בה, משום שיוצרת צורה שוקעת, ובזו לא נאמר איסור. אולם אם היה חותמו שוקע — מותר להניחה, אולם אסור לחתום בה, משום שהוא יוצר על ידי כך צורה בולטת.

ושואלים מצד אחר: ומי חיישינן לחשדא [האם חוששים אנו לחשד] בכגון זה? והא ההיא בי כנישתא דשף ויתיב [והרי אותו בית כנסת שנפל והוקם] בנהרדעא, דהוה ביה [שהיתה בו] אנדרטא, פסל אדם בדמות המלך, והוו עיילי [והיו נכנסים] רב ושמואל ואבוה [ואביו] של שמואל ולוי ומצלו התם [ומתפללים שם] ולא חיישי לחשדא [חששו לחשד]! ומשיבים: כשנמצאים שם יהודים רבים באותו המקום, שאני [שונה] הדבר, שאין חושדים ברבים שכוונתם לעבודה זרה, ויודעים שהוא לנוי בלבד.

ושואלים עוד: והא [והרי] רבן גמליאל יחיד הוא ויש מקום איפוא לחשוד בו, ואם כן כיצד עשה את צורות הלבנה? ומשיבים: כיון שנשיא הוא — שכיחי [מצויים] רבים גביה [אצלו], והריהו נחשב כרבים. איבעית אימא [אם תרצה אמור] צורות אלו לא היו שלימות אלא של פרקים הוה [חלקים היתה] ודבר העשוי חלקים חלקים אינו נחשב כצורה אסורה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי כדי להתלמד וללמד עבד [עשה] ובענין זה אין איסור כלל, וכתיב [והרי נאמר]: "לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם" (דברים יח, ט). אבל אתה למד להבין ולהורות, הרי שלצורך לימוד והוראה מותר לעשות דברים שונים שאסור לעשותם לצורך עצמם.

א משנה מעשה שבאו שנים להעיד על החודש, ואמרו: ראינוהו את הירח הישן שחרית בצד מזרח,