סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

הרי אדם שנתערב לו קב חטין שלו בעשרה קבין חטין של חבירו, וכי יאכל הלה וחדי [וישמח]?! שהרי לדעה זו שאם היה זה דבר קטן ובלתי נחשב הרי הוא בטל. וכיון שאנו אומרים שאין אדם מבטל את רכושו לאחרים — כן הוא גם לגבי המים והמלח בעיסה. אחיכו עליה [צחקו עליו] החכמים. אמר להו [להם]: וכי גולתיכו שקלי [את גלימתכם לקחתי] שאתם מביישים אותי? הדור אחיכו עליה [חזרו וצחקו עליו].

אמר רב אושעיא: שפיר עבוד דאחיכו עליה [יפה עשו שצחקו עליו], כלומר, יפה סברו שאין דמיון בין הדברים. וטעמם: מאי שנא [מה שונה] אם נתערבו חטין של אחד בשעורין של חבירו שלא קאמר להו [אמר להם] ר' אבא כדוגמה — דהוה ליה [שהרי הוא] מין בשאינו מינו, וכלל הוא: מין בשאינו מינו — בטיל [בטל]. אם כן כשנתערבו חטין של אחד בחטין של חבירו נמי [גם כן], נהי [אם אמנם] שלדעת ר' יהודה לא בטיל [בטל], אולם לדעת רבנן [חכמים] הריהו מבטל בטיל [מתבטל] ואפילו שהוא מין במינו.

אמר ליה [לו] רב ספרא לר' אושעיא: משה, גדול הדור! שפיר קאמרת [וכי יפה אמרת]?! וכי לא שמיע להו [שמעו] אותם חכמים שצחקו הא דאמר [זו שאמר] ר' חייא קטוספאה העיר קטסיפון] משמיה [משמו] של רב: הבורר צרורות (אבנים) מתוך גרנו של חברוחייב לשלם לו דמי חטים כנגד משקל אותם צרורות. כי קודם לכן כשהיה מוכר — היו הצרורות נמכרים יחד עם החיטה, וכאשר נטל את הצרורות, נמצא שהפסידו במידה מסויימת.

אלמא [מכאן]: כילא חסריה [מידה החסירו] וכיון שהחסיר לו מן המידה — הריהו מתחייב לשלם לו על חסרון זה, ולכך אינו בטל. הכא [כאן] בעיסה נמי [גם כן] כילא חסריה [דבר מידה חיסרו] ואפילו שמידת המים והמלח קטנה — אינה בטילה.

אמר ליה [לו] אביי לרב ספרא: וכי לא שני ליה למר [שונה לו לאדוני] בין ממון שיש לו תובעין כמו הבורר צרורות מן הגורן שאינו בטל; לבין ממון שאין לו תובעין? כמו מים בעיסה, שיש לומר שהם בטלים, כיון שאין להם תובעים!

אמר ליה [לו] רב ספרא: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שיש להבדיל בין ממון שיש לו תובעים לבין ממון שאין לו תובעים, הא [זו] שאמר רב חסדא: לדעת האומר כי מין במינו אינו בטל ושאינו במינו בטל, נבלה בטלה בשחוטה שאם נתערב כזית מן הנבילה בתוך הרבה זיתים מן השחוטה — הרי הוא בטל, והנוגע בתערובת זו אינו נטמא, לפי שהנבילה נחשבת כמין אחר לגבי השחוטה. וטעמו של דבר: לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה, וכיוון שלא יתכן שיחול עליה איסור נבילה, לכן היא נחשבת כמין אחר, ומין בשאינו מינו — בטל.

אולם אם נתערב כזית מן השחוטה בהרבה זיתים מן הנבילה — שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה. כי אם הנבילה מתקלקלת ואינה ראויה עוד לאכילה, בטילה ממנה טומאתה ונעשית לענין זה כשחוטה.

אם כן הכי נמי [כך גם כן] תאמר דכי אית [שאם יש] לה לנבילה בעליםלא בטלה? וכי תימא [ואם תאמר]: הכי נמי [כך הוא גם כן]; והא תניא [והרי שנינו בברייתא] אמר ר' יוחנן בן נורי: חפצי הפקר שאינם שייכים לאיש, מכל מקום קונין הם שביתה במקומם, וכל המוצאם בשבת יכול ללכת מהם והלאה אלפיים אמה לכל צד. שאף על פי שאין להם בעליםדומין כמי שיש להם בעלים. משמע שאין העדר בעלים גורם משמעותי בהלכה זו.

אמר ליה [לו] אביי לרב ספרא: מי קא מדמית [האם מדמה אתה] דין איסורא [איסור] והיתר לדין ממונא [ממון]? איסורא [איסור] — בטיל [בטל], ואילו ממונא [ממון]לא בטיל [בטל].

ומכל מקום חוזרת השאלה: וטעמא מאי [ומה הטעם] אין המים בטלים בעיסה?

אביי אמר: הטעם הוא גזרה שמא תעשה עיסה בשותפות. שאמנם במקרה שנתפרש במשנתנו; הדבר המועט שנתנה השכנה — בטל. אלא יתכן שיבואו השכנות לעשות עיסה בשותפות ולא תדענה שיש להקפיד בדבר וכל אחת מהן תוליך את העיסה למקומה, ולכן גזרו אף בנתינה מועטת.

רבא אמר טעם אחר: תבלין לטעמא עבידי צורך נתינת טעם הם עשויים], וכלל הוא: וטעמא [וטעם] לא בטיל [בטל], שהרי אין רוצים שטעמם יתבטל, ולכן אינם בטלים לגבי העיסה למרות מיעוט כמותם.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר