ומנין שוידוי זה צריך להתחיל במילת "אנא השם "? — נאמר כאן לשון "כפרה", ונאמר להלן בבקשת משה על חטא העגל בחורב: "אולי אכפרה בעד חטאתכם", שאף הוא לשון "כפרה" (שמות לב, ל), מה להלן בלשון "אנא השם" ("אנא חטא העם הזה חטאה גדולה". שמות לב, לא) אף כאן — בלשון "אנא השם", ומנין שבוידוי של יום הכיפורים מזכירים את השם? נאמר כאן לשון "כפרה", ונאמרה בעגלה ערופה לשון "כפרה" ("כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל וניכפר להם הדם". דברים כא, ח) מה להלן בעגלה ערופה יש הזכרת השם, אף כאן בשם.

אמר אביי: בשלמא [נניח] חורב מעגלה ערופה לא יליף [אינו לומד] לומר שגם בחורב היה וידוי בשם — כי מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ומעשה שהיה בימי משה — כך היה. אלא, עגלה ערופה שהיא מצוה לדורות תיליף [תלמד] מחורב וכשם שבחורב אומר לשון "אנא" אף בעגלה ערופה יאמרו לשון "אנא"? וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר: כן הוא גם כן] ובאמת כך יש לומר, והתנן [והרי שנינו במשנה]: הכהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל" (דברים כא, ח) ואילו בלשון "אנא" לא קא אמר [אינו אומר], משמע שאין למדים מחורב, ואין מוסיפים על מה שנאמר במקומו. ואומרים: אכן, קשיא [קשה] מדוע אין עושים כן.

א שנינו במשנה כי בשעה שהיה הכהן הגדול מתוודה והיה מזכיר את השם היו הן הכהנים והעם שהיו בעזרה עונין אחריו ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". תניא [שנויה ברייתא]: רבי אומר: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו" (דברים לב, ג), פירושו: שאמר להם משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא ("שם ה' אקרא") אתם הבו גדל ואימרו לכבודו דברי שבח. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר ראיה לדבר מכתוב אחר: נאמר: "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז), אמר להם נביא (שלמה) לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים (הקדוש ברוך הוא) אתם תנו ברכה.

ב משנה בא לו הכהן למזרח העזרה הרחוק יותר מקודש הקדשים ובצד צפון של המזבח, הסגן עומד מימינו וראש בית אב שהיה תורו לשמש בשבוע זה עומד משמאלו. ושם מעמידים שני שעירים, וקלפי (תיבה של גורל) היתה שם, ובה שני גורלות, של עץ אשכרוע (ברוש) היו מתחילה, ועשאן הכהן הגדול יהושע בן גמלא של זהב, והיו מזכירים אותו לשבח על מה שעשה.

וכיון שהוזכרו לשבח אלה שעשו מעשים בתיקון המקדש מספרים כי הכהן הגדול בן קטין עשה שנים עשר דד (ברזים) לכיור, כדי שיוכלו יותר כהנים לעסוק בקידוש ידים ורגלים בבת אחת, שלא היה לו לכיור לפני כן אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני (מכשיר) לכיור, שאפשר יהא באמצעותו להכניסו לתוך מים נובעים בשעות הלילה, כדי שלא יהיו מימיו של הכיור נפסלין בלינה ויצטרכו בכל בוקר לשפוך אותם ולמלא מים חדשים, וכיון שהוא שקוע בתוך מים נובעים, דינו כמותם ואין מימיו נפסלים בלינה.

ומעשה נוסף של תיקון: מונבז המלך היה עושה (כלומר, תורם את הכסף שיעשו) כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב, הילני המלכה אמו עשתה נברשת (מנורה תלויה רבת-קנים) של זהב על פתח היכל לנוי, ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שיוכלו להעתיק ממנה בשעת הצורך ולא יצטרכו להביא לשם כך ספר תורה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו הן דלתות המקדש בשער הקרוי על שמו "שער ניקנור", והיו מזכירין אותן את כל אלה שמנינו לשבח על מעשיהם.

ג גמרא מדקאמר [ממה שנאמר] במשנה שהיה הכהן בא לצפון המזבח, מכלל הדברים אתה למד כי מזבח עצמו לאו בצפון קאי [היה עומד] אלא בצד דרום של העזרה. ושואלים: מני [כשיטת מי] היא דעה זו? ומשיבים: כשיטת ר' אליעזר בן יעקב היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "ושחט אותו על ירך המזבח צפנה לפני ה'" (ויקרא א, יא), לומר שיהא צפון כולו פנוי, והמזבח עצמו בצד דרום, וצד צפון יהיה פנוי, אלו דברי ר' אליעזר בן יעקב

ושואלים: והא רישא [והרי תחילתה של המשנה] שהיא לסדר שלנו המשנה הקודמת, כפי שכבר הוסבר שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא שלשיטתו היה מקצת המזבח בצפון! ודוחים: כולה, כל משנתנו ואף חלקה הראשון שיטת ר' אליעזר בן יעקב היא, ותני [ושנה] והבן בגרסת המשנה הראשונה כי מדובר בבין האולם ולמזבח ולא באותו מקום ממש אלא סמוך לו, בצד המזבח ממש, במקום שהוא לדעת הכל צפון.

ד נאמר במשנה כי הסגן בימינו של כהן גדול, וראש בית אב משמאלו. ומביאים מה שאמר רב יהודה בהלכות דרך ארץ: המהלך לימין רבו הרי זה בור כלומר, אינו בקי אפילו ביסודות מנהגי הנימוס. ותוהים: הלא תנן [שנינו] כאן כי הסגן (שהוא לגבי הכהן הגדול כתלמיד) בימינו של כהן גדול, וראש בית אב בשמאלו!

ועוד, תניא [שנויה ברייתא]: שלשה שהיו מהלכין בדרך — אלא ילכו בשורה אחד אחרי חבירו אלא ילכו בשורה אחת כשהרב מהלך באמצע, גדול התלמידים מהלך בימינו, וקטן שבהם משמאלו. וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם אבינו, מיכאל הגדול שבהם היה באמצע, גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. משמע שבכל זאת הולך התלמיד לימין רבו!

תרגומא [תרגם, הסביר אותה] רב שמואל בר פפא קמיה [לפני] רב אדא: כדי שיתכסה בו רבו כלומר שאיננו הולך ממש לימינו כחבר אלא מאחוריו לצד ימינו. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: המהלך כנגד רבו באותה שורה — הרי זה בור, המהלך אחורי רבו שמניח את רבו ללכת לפניו — הרי זה מגסי הרוח! ומשיבים: דמצדד אצדודי [שמצדד במקצת] שאינו הולך ממש בצידו באותה שורה אלא מעט אחריו, אבל אינו מצוי במרחק רב מאחריו.

ה במשנה שנינו כי קלפי היתה שם במזרח העזרה ובה שני גורלות. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר: "ונתן אהרן על שני השעירם גרלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז, ח), גורלות משמע — גורלות של כל דבר ולא הקפידה התורה מאיזה חומר הם עשויים.

יכול יתן שנים (שני גורלות) על שעיר זה, ושנים על זה — תלמוד לומר: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז, ח) — אין כאן לשם אלא גורל אחד, ואין כאן לעזאזל אלא אחד. יכול יתן של שם ושל עזאזל על שעיר זה ושל שם ושל עזאזל על זה — תלמוד לומר: "גורל אחד לה'" — אין כאן לה' אלא אחד, ואין כאן לעזאזל אלא אחד. אם כן מה תלמוד לומר "גורלות" שהרי אין נותנים על שני השעירים שני גורלות לכל אחד אלא גורל אחד בלבד — שיהיו הגורלות שוין זה לזה, שלא יעשה אחד של זהב ואחד של כסף, אחד גדול ואחד קטן.

שנינו בברייתא זו כי גורלות היו גורלות של כל דבר שממנו ניתן לעשותן. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שהרי לא נאמר בתורה מאיזה חומר יש לעשותם! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] אלא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: לפי שמצינו בציץ של כהן גדול שהשם כתוב עליו והוא של זהב, יכול אף זה הגורל כן, שכיון שכתוב השם עליו יעשוהו של זהב — תלמוד לומר פעמיים: "גורל" "גורל" ריבה, שאין צריך להיות מזהב דווקא וריבה גורל העשוי מעץ זית, וריבה של עץ אגוז, וכן ריבה של עץ אשכרוע (ברוש).

ו שנינו במשנה כי הכהן הגדול בן קטין עשה שנים עשר דד (ברזים) לכיור. תנא [שנה החכם]: כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד (כפי שמבואר בפרקים קודמים) מקדשין (רוחצין) ידיהן ורגליהן בבת אחת. תנא [שנה החכם]: שחרית שהיה הכיור במילואו — מקדש ידיו ורגליו מן הברזים הקבועים בצד העליון של הכיור, שהמים מגיעים עד שם, וערבית שהיה הכיור בירידתו, שאינו מלא כל כך — מקדש ידיו ורגליו מן הברזים הקבועים בצד התחתון.

ז שנינו במשנה על בן קטין: ואף הוא עשה מוכני לכיור. ושואלים: מאי [מהו] מוכני זה? אמר אביי: גילגלא דהוה משקעא ליה [גלגל, מנוף, שהיה משקע אותו בבור].

ח שנינו במשנה כי מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום כיפור זהב. ושואלים: אם רצה לתרום וליפות את המקדש, נעבדינהו לדידהו [שיעשה אותם את הכלים עצמם] של זהב ולא רק את ידותיהם!