לכך שנינו פעם נוספת: רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ללמדנו שדי בשחיטת רובם של הסימנים. ושואלים: וכי מאחר דאפילו פסולא מדרבנן ליכא [כיון שאפילו פסול מדברי סופרים אין בכך], אם כן למה לי לחייב כהן אחר למרק (לסיים), שיסתפקו במה ששחט הכהן הגדול את רוב שני הסימנים! ומשיבים: מכל מקום מצוה לכתחילה למרק כדי שניתן יהיה להוציא בקלות רבה יותר את הדם.

א אביי היה מסדר מערכה, כלומר: היה מונה את סדר העבודות בבית המקדש משמיה דגמרא [משם על פי, המסורת] ואליבא [ועל פי שיטתו] של התנא אבא שאול בענין זה. וכך הוא הסדר: עריכת מערכה (ערימה) גדולה של עצים על גבי המזבח שעליה היו מקטירים את הקרבנות קודמת למערכה שניה של עצים שהיו מסדרים לחוד סמוך לקרן מערבית דרומית של המזבח, וממנה היו חותים גחלים ומניחים אותם על גבי המזבח הפנימי פעמיים בכל יום לצורך הקטרת הקטורת, מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים מעל המערכה הגדולה כדי לקיים מצות הבאת עצים, וסידור שני גזירי עצים קודם לדישון (להסרת הדשן) מעל המזבח הפנימי, ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת (סידור וניקוי) חמש נרות משבעה נרות המנורה,

והטבת חמש נרות נעשית קודם לשחיטה קבלה וזריקת דם התמיד של שחר, והזאת דם התמיד קודם להטבת שתי נרות נוספים שהיו במנורה, והטבת שתי נרות קודם להקטרת הקטורת, והקטרת הקטורת על גבי המזבח הפנימי קודם להקטרת האברים של קרבן התמיד על גבי המזבח החיצון, והקטרת האברים קודמת להקרבת המנחה השייכת לקרבן התמיד, והקרבת המנחה קודמת להקרבת החביתין (קרבן מנחה מיוחד שמביא הכהן הגדול, מחציתו בבקר ומחציתו בערב) וחביתין קודמים להבאת נסכין של התמיד,

ונסכין של התמיד קודמים להקרבת מוספין, ומוספין ביום שמקריבים בו קרבנות מוספים קודמים לבזיכין של לבונה שמקריבים ביום השבת, ובזיכין קודמים לסדר הקרבת תמיד של בין הערבים, שנאמר: "וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים" (ויקרא ו, ה) ומרמז הכתוב כי עליה, כלומר: על עולת התמיד של שחר, השלם כל הקרבנות כולן ולא על של בין הערבים, שבכל מקרה קרבן תמיד של בין הערבים הוא האחרון להקרבה.

לאחר רשימה זו של סדרי העבודה, באים לברר את פרטי הדברים ולמצוא את מקורותיהם במקרא ובסברה. ב אמר מר [החכם, אביי]: מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת. ושואלים: מנא לן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: "היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה" (ויקרא ו, ב) — זו מערכה גדולה, שלשון "מוקדה" משמעה — מדורה. "ואש המזבח תוקד בו" (ויקרא ו, ב) — זו מערכה שניה עצים סמוך לקרן המזבח שהיא לצורך הקטורת.

ומקשים: ואיפוך אנא [ואהפוך אני] שראשונה תהא מערכת הקטורת ושניה לה מערכה גדולה! ומשיבים: מסתברא [מסתבר] כי מערכה גדולה עדיפא [עדיף] וראוי להקדימה, שכן כפרתה מרובה שהרי עליה מקטירים את כל הקרבנות המרובים, ולא קטורת בלבד.

ודוחים: אדרבא, מערכה שניה עדיפא שכן מכניסין ממנה גחלים לפנים לתוך ההיכל, מה שאין כן מערכה גדולה שאינה אלא לצורך הקטרת קרבנות שבחוץ. ומשיבים: אפילו הכי [כך] הנימוק של כפרתה מרובה עדיפא [עדיף], וראוי להקדימה משום כך. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] טעם אחר: אי לא משכח [אם לא מוצא] עצים למערכה שניה — מי לא מעייל [האם לא יכניס] לקטורת ממערכה גדולה שהרי הבאת הגחלים לקטורת דווקא ממערכה זו אינה חובה מהותית, ונמצא שמערכה שניה היא רק כתוספת למערכה העיקרית, שעליה כל הקרבנות.

שנינו עוד בדברי אביי כי מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים. ושואלים: מנא לן [מנין לנו] דבר זה? — שנאמר: "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" (ויקרא ו, ה), ומכאן למדנו שיש מצוה להניח עצים חדשים על המערכה הגדולה ("עליה"). ומה שאמר לשון "עליה" הוא להדגיש ולומר כי רק עליה, על המערכה הגדולה ולא על חברתה המערכה השניה שלצורך הקטורת. אולם מתוך שיש צורך במיעוט כזה מכלל דאיתא [מכאן יש להבין כי יש] גם את חברתה, שכבר מצויות על המזבח שתי מערכות עצים, ואם כן משמע שהבאת שני גזירי עצים צריכה להיות לאחר הקמת מערכה שניה.

ומקשים: והאי [וזו] "עליה" הרי מיבעי ליה לגופיה [נצרך לו לגופו] של דין זה, לומר שמניחים את הגזירים על המערכת! ומשיבים: תרי [שתי פעמים] "עליה" כתיבי [כתוב] "וביער עליה" "וערך עליה" (ויקרא ו, ה), אחד לגופו ואחד להדגשה.

עוד שנינו בדברי אביי כי "סידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי". אף על גב דהכא כתיב [אף על פי שכאן נאמר] בסידור שני גזירי עצים "בבקר בבקר" שמשמעו שיש להשכים ולעשות זאת בשעה מוקדמת בבוקר, והכא כתיב [וכאן, בדישון מזבח הפנימי, כתוב גם כן] "בבקר בבקר" (שמות ל, ז), אפילו הכי [כך] עבודה שהיא עשויה להקדים ולהיות מכשיר לעבודה אחרת עדיף, ולכן סידור העצים שהם ה"מכשירים", שהרי בהם משתמשים להכנת הגחלים לקטורת, צריכים להיות לפני דישון המזבח הפנימי. ושואלים: מכשיר מאי ניהו [מה הוא] — שני גזירי עצים, והא אמרת [והרי אומר אתה] כי שני גזירי עצים למערכה גדולה אזלי [הולכים] ולא למערכת הקטורת, ואם כן אין בגזירים אלה כלל משום מכשירי הקטורת!

אמר רבי ירמיה: שום עצים. שאמנם שני הגזירים האלו אינם מכשירים של הקטורת, אבל כיון שעצים בכלל נחוצים לקטורת, הרי שני הגזירים נכללים בכלל עצים ("שם עצים") וראויים הם משום כך להקדימם. רבינא אמר טעם אחר: הואיל והתחיל בעבודה של סידור המערכה — גומר, ובכלל זה גם סידור שני גזירי העצים, ולאחר מכן פונה לעבודה אחרת. רב אשי אמר: אי לא משכח [אם לא היה מוצא] עצים למערכה שניה עבור הקטורת מי לא מעייל [האם לא היה מכניס] לשם כך עצים ממערכה גדולה? ואם כן אף שני הגזירים עשויים להיות במקרה מסויים מכשירי קטורת, ולכן עבודה זו קודמת.

שנינו עוד בדברי אביי כי "ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות" מאי טעמא [מה טעמו] של דבר? אמר אביי: גמרא גמירנא [מסורת למדתי] שכן הוא, אולם סברא לכך — לא ידענא [איני יודע]. ורבא אמר: הטעם הוא על פי דברי ריש לקיש. שאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצו‍ת שמי שנזדמנה לידו מצוה שיש לעשותה, אסור לו לעזוב אותה ולעסוק במצוה אחרת,