הרהורי עבירה קשו [קשים, גרועים] מעבירה עצמה וסימניך [סימנך]: ריחא דבישרא [ריח של בשר], שריח הבשר מגרה יותר מאשר הוא עצמו. שילהי דקייטא קשיא מקייטא [סוף הקיץ קשה בחומו מהקיץ עצמו]. וסימניך [סימנך]: תנורא שגירא [תנור שהוסק] שלאחר שהוסק כמה פעמים ביום ונתחמם כבר למדי, הסקה נוספק ולו הקלה ביותר, גורמת לחממו ביותר. וכן הוא בסוף הקיץ, שמאחר שהכל חם מכבר, חומו קשה יותר.

אישתא דסיתוא קשיא מדקייטא [קדחת בחורף קשה מזו של הקיץ]. וסימניך [וסימנך]: תנורא קרירא [תנור קר], כי כדי לחמם תנור קר יש צורך בהיסק רב יותר, וכמו כן קדחת המחממת את הגוף בחורף למרות הצינה ודאי קשה היא מזו שבקיץ. מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא [ללמוד דבר ישן, שלמד ושכח, קשה מללמוד דבר חדש]. וסימניך [וסימנך] טינא בר טינא [טיט בן טיט] כי קשה מאד לגבל טיט שנעשה מחרס שגיבלו פעם אחת והתפורר.

א לענין ראשון של תימור הלבנה והחמה אמר ר' אבהו: מאי טעמיה [מה טעמו], כלומר: מהיכן הביא רבי ראיה לדבריו כי קרני החמה מפציעות ובכך אינו דומה תימור הלבנה לתימור החמה? — דכתיב [שנאמר]: "למנצח על אילת השחר" (תהלים כב, א), לומר: מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן — אף שחר זה מפציע אורו לכאן ולכאן וכדברי רבי.

במסכת מגילה (ז, א) נאמר, כי מזמור זה נאמר בשעתו על ידי אסתר המלכה כדברי נבואה על עצמה ועל מצבה בעת ההיא. אמר ר' זירא: למה נמשלה אסתר לאילה — לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר ר' אסי: למה נמשלה אסתר לשחר — לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים שהיו לכלל ישראל.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] את נס חנוכה שאירע שנים רבות לאחר מכן! ומשיבים: ניתנה לכתוב קא אמרינן [אומרים אנו] שאומנם היו ניסים גם לאחר נס פורים, אבל זה היה הנס האחרון שניתן ליכתב בתוך ספרי המקרא. ומקשים: הניחא למאן דאמר [תירוץ זה נוח לשיטת מי שאומר] כי מגילת אסתר ניתנה לכתוב והיא חלק מהותי מספרי המקרא. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי אסתר לא ניתנה לכתוב ומגילת אסתר הכתובה אין קדושתה כקדושת שאר ספרי המקרא, מאי איכא למימר [מה יש לומר] לפי שיטתו?

ומשיבים: מוקים לה [מעמיד אותה] מסביר את הדימוי לאילת השחר כדברי ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר. שאמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת — לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת כלומר כל שנה ושנה — קרניה מפצילות, שמוסיפות פיצול נוסף אף צדיקים כן, כל זמן שמרבין בתפלה — תפלתן נשמעת.

ב במשנה מסופר כי פעם אירע שטעו ושחטו את התמיד לפני זמן עלות השחר, לאחר שהחליפו את מאור החמה במאור הלבנה. ושואלים: אימת [אימתי היה] מעשה זה? אילימא [אם תאמר] שהיה מעשה זה בשאר ימות השנה, לא סגיא דלאו [לא די שלא] כהן גדול הוא שעושה עבודה זו? שהרי מסופר שם שהורידו כהן גדול לבית הטבילה, והרי בשאר ימות השנה אין הכהן הגדול צריך להשכים לעבודה זו, שהרי יכולה היא שתיעשה בכל כהן שהוא. אלא חייב אתה לפרש שמעשה זה היה ביום הכפורים שרק הוא יכול לעשותה, אולם אז מאור הלבנה מי איכא [האם יש]? כי לפי חוקי הבריאה, לעולם לא יעלה הירח במזרח סמוך לעלות השחר ביום הכיפורים!

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: הטעות שאירעה היתה בשאר ימות השנה, ומאז תיקנו תקנה זו שיכריזו על עלות השחר. ואילו ביום הכפורים כי אמר [כאשר אומר] האיש "ברק ברקאי" מיד הורידו את הכהן הגדול לבית הטבילה.

בקשר להלכה היסודית תני אבוה [שנה אביו] של ר' אבין ברייתא זו: לא זו בלבד אמרו שקרבן התמיד שנשחט לפני עלות השחר פסול וצריך לשורפו, אלא אף מליקת העוף, וקמיצת מנחה אם נעשתה בלילה — תשרף. ומעיינים בלשון הברייתא: בשלמא [נניח] לענין עולת העוף, מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] שכיון שנמלק העוף שלא בזמן הראוי לו, ואי אפשר לתקן את המעשה — הרי הוא פסול, ונשרף, אלא קומץ המנחה מה טעם יישרף?