וזו ברית המילה נתנה בשלש עשרה בריתות, ששלוש עשרה פעמים מוזכרת המלה "ברית" בפרשת המילה שנצטווה בה אברהם (בראשית יז, א—יד).

ר' אבא אומר: צריך שיאמר בה בברכת ההודאה שבברכת המזון הודאה תחלה וסוף. ועוד אמרו שהפוחת בברכות ובהודאות לא יפחות מאחת. וכל הפוחת מאחת — הרי זה מגונה.

וכן אמרו שאין לשנות בחתימת ברכת הארץ וברכת "בונה ירושלים", וכל החותם "מנחיל ארצות" בברכת הארץ, ו"מושיע את ישראל" ב"בונה ירושלים" — הרי זה בור, ששיבש את כוונת הברכה. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד ב"בונה ירושלים" — לא יצא ידי חובתו.

ומעירים: הנאמר בברייתא הריהו מסייע ליה [לו] לר' אילעא, שכן אמר ר' אילעא שכך אמר ר' יעקב בר אחא משום [בשם] רבינו (רבי יהודה הנשיא): כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד ב"בונה ירושלים" — לא יצא ידי חובתו.

פליגי [נחלקו] בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן [וחכמים] בברכת "הטוב והמטיב" אם צריך להזכיר בה מלכות או לא. חד [אחד] מהם אמר: "הטוב והמטיב" צריכה הזכרת המלכות, וחד [ואחד] מהם אמר: אינה צריכה הזכרת מלכות. ומסבירים: מאן [מי] שאמר צריכה מלכות קסבר [הוא סבור] שברכה זו דרבנן [מדברי סופרים], היא, ואינה נדונה כסמוכה לברכות הקודמות, ועל כן יש להזכיר בה שם ומלכות לחוד. ומאן [ומי] שאמר אינה צריכה מלכות קסבר [הוא סבור] שאין להזכיר בה מלכות, משום שברכה זו דאורייתא [מן התורה] היא, והיא צמודה לברכות הקודמות.

א תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מהו הלשון שהמברך ברכת המזון חותם בברכת "בונה ירושלים", ר' יוסי בר' יהודה אומר: חותם בלשון "מושיע ישראל". על כך תוהים: "מושיע ישראל" — אין [כן] חותמים, ואילו בלשון "בנין ירושלים" — לא? ומשיבים: אלא אימא [אמור] כך את דברי ר' יוסי בר' יהודה: המברך ברכת "בונה ירושלים" חותם אף "מושיע ישראל".

ומסופר: רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא [נקלע, הזדמן, לבית ראש הגולה], בברכת המזון, בברכת "בונה ירושלים" פתח בחדא [באחת], במילים "רחם על ירושלים" וסיים בתרתי [בשתים], שהזכיר בנין ירושלים ותשועת ישראל. על כך אמר רב חסדא: גבורתא למחתם בתרתי [גבורה לחתום בשתים]! כלומר, כיצד זה יכול אחד החכמים לחתום בשתים, והתניא [והרי שנינו בברייתא] כי רבי אומר: אין חותמין בשתים! ולכל ברכה יש חתימה בנושא אחד.

ומעתה דנים בהלכה זו גופא [גופה]. רבי אומר: אין חותמין בשתים! על כך איתיביה [הקשה לו] תלמידו לוי לרבי מתוך נוסחאות מקובלות של ברכות שונות, והרי אומרים "על הארץ ועל המזון"! השיב רבי שלאמיתו של דבר זוהי חתימה בנושא אחד, שכך יש להבין את הברכה: ארץ דמפקא [שמוציאה] מזון. ושוב הקשה לוי מנוסח הברכה "על הארץ ועל הפירות", ותירץ לו רבי שכך היא כוונת הברכה: ארץ דמפקא [שמוציאה] פירות.

"מקדש ישראל והזמנים"! — מקדש ישראל דקדשינהו [שהם מקדשים] את הזמנים. "מקדש ישראל וראשי חדשים"! — ישראל דקדשינהו [שהם מקדשים] את ראשי חדשים.

חזר והקשה לוי ממה שמסיימים בשבת שחלה ביום חג "מקדש השבת וישראל והזמנים", על כך ענה רבי: חוץ מזו, ושואלים:

ומאי שנא [ומה שונה] ברכה זו מאחרות? ועונים: הכא חדא [כאן אחת] היא, שזו הודאה לה' על קדושת היום הזה, מה שאין כן בחתימה כפולה בברכת "בונה ירושלים" שהתם תרתי [שם שתים], כל חדא וחדא באפי נפשה [אחת ואחת בפני עצמה].

ושואלים: וטעמא מאי [ומה טעם] אין חותמין בשתים!? ומשיבים: לפי שכלל הוא, אין עושין מצות חבילות חבילות, שעל כל דבר יש לברך לעצמו.

בסיכומם של דברים עדיין לא הוברר לנו אם יש לומר "מושיע ישראל" ב"בונה ירושלים", ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה, על הלכה זו]?

ובכך נחלקו חכמים, אמר רב ששת: אם פתח ב"רחם על עמך ישראל", שהזכיר בפתיחה את תשועת ישראל — הריהו אף חותם ב"מושיע ישראל". ואם פתח ב"רחם על ירושלים" — חותם ב"בונה ירושלים". ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב"רחם על ישראל" — חותם ב"בונה ירושלים", משום שנאמר "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב), ופירושו: אימתי בונה ירושלים ה'" — בזמן ש"נדחי ישראל יכנס". הרי שבנין ירושלים הוא סמל שכבר היתה גאולת ישראל.

ב ובענין זה מסופר, שפעם אמר ליה [לו] ר' זירא לרב חסדא: ניתי מר וניתני [יבוא אדוני וישנה משנה]. אמר ליה [לו]: ברכת מזונא [המזון] עדיין לא גמירנא [למדתי], ותנויי מתנינא [ואשנה משנה]. אמר ליה [לו]: מאי האי [מהו זה], מדוע אומר אתה שעדיין לא למדת ברכת המזון? אמר ליה [לו]: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפיה [שנקלעתי לבית ראש הגולה וברכתי ברכת המזון, וזקף ] רב ששת לקועיה [את צוארו] עלי כחיויא [כנחש] כלומר, כעס עלי וטען לעומתי. שאל אותו: ואמאי [ומדוע] כעס עליך רב ששת? ענה לו: משום שלא אמרי [אמרתי] בברכת המזון לא ברית ולא תורה ולא מלכות. ושוב תהה ר' זירא: ואמאי [ומדוע] לא אמרת דברים אלה? ענה לו שנהג כשיטתו של רב חננאל שאמר בשם רב, שכך אמר רב חננאל אמר רב: לא אמר בברכת המזון ברית ותורה ומלכות — יצא ידי חובתו, משום שדברים אלה אינם שייכים בכל ישראל: ברית — לפי שאינה שייכת בנשים, תורה ומלכות — לפי שאינן שייכות לא בנשים ולא בעבדים. אמר לו ר' זירא: אכן צדק רב ששת, ואת שבקת [ואתה עזבת] את כל הני תנאי ואמוראי, ועבדת [אלו התנאים והאמוראים, ועשית ] כרב?! שהרי מקודם נאמרו הדברים בשמם של תנאים ואמוראים רבים שפסקו שיש לאמרם.

ג אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: ברכת "הטוב והמטיב" צריכה הזכרת מלכות. ושואלים מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו, חידש לנו בזה]? אם תאמר שהשמיענו שכל ברכה שאין בה מלכות — לא שמה ברכה, ואולם הא [הרי] כבר אמרה ר' יוחנן להלכה זו חדא זימנא [פעם אחת]! אמר ר' זירא: היה צריך לומר בענין "הטוב והמטיב" ללמדנו שצריכה שתי מלכיות שיזכירו בה פעמיים את מלכות ה', חדא דידה וחדא [אחת שלה, עבור ברכה זו עצמה, ואחת] עבור "בונה ירושלים".

על כך שואלים: אי הכי [אם כך] שבברכת "הטוב והמטיב" מזכירים מלכות נוספת להשלים את הזכרת המלכות אשר לא הוזכרה ב"בונה ירושלים", אם כן ניבעי תלת [שיצטרכו שלוש], חדא דידה [אחת שלה], וחדא [ואחת] של "בונה ירושלים", וחדא [ואחת] של ברכת הארץ שאף בה לא הוזכרה מלכות! אלא ברכת הארץ מאי טעמא [מה טעם] לא צריך לומר בה מלכות? משום דהוייא לה [שהריהי] ברכה הסמוכה לחברתה, ואם כן "בונה ירושלים" נמי [גם כן], לא תבעי [צריכה] כי הויא לה [היא] ברכה הסמוכה לחברתה!

ומשיבים: אכן, הוא הדין שאפילו "בונה ירושלים" נמי [גם כן] לא בעיא [צריכה] הזכרת מלכות כשלעצמה, ואולם איידי דאמר [אגב שאומר המברך] מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא [אינו דרך ארץ] שלא אמר [יאמר] גם מלכות שמים. ואילו רב פפא אמר: צריכה ברכת "הטוב והמטיב" שתי מלכיות לבר מדידה [חוץ ממנה], אחת עבור "בונה ירושלים" ואחת עבור ברכת הארץ.

ד מסופר: יתיב [ישב] ר' זירא אחורי דרב גידל בבית המדרש, ויתיב [וישב] רב גידל קמיה [לפני] רב הונא, ויתיב וקאמר [וישב ואמר]: טעה ולא הזכיר בברכת המזון את הנוסח של שבת, אומר במקומה נוסח מקוצר: "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת". אמר ליה [ לו] : מאן [מי] אמרה את ההלכה הזאת? ענה לו: רב.

הדר יתיב וקאמר [חזר אחר כך, ישב ואמר] הלכה זו: טעה ולא הזכיר בברכת המזון את הנוסח של יום טוב, אומר: "ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל והזמנים". אמר ליה [ לו] : מאן [מי] אמרה את ההלכה הזאת? ענה לו: רב.

הדר יתיב וקאמר [חזר שוב, ישב ואמר] הלכה זו: טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" ועל כך מעיר ר' זירא, שסיפר סיפור זה: ולא ידענא [ואיני יודע, איני זוכר] אי [אם] אמר בה לשון "שמחה", אי [אם] לא אמר בה לשון "שמחה", וכן אי חתים [אם חתם] בה בתוספת זו בהזכרת שם ומלכות, אי [אם] לא חתים [חתם] בה, אי דידיה אי דרביה [אם שלו היא הלכה זו או של רבו, רב].

מסופר: גידל בר מניומי הווא קאי קמיה [היה עומד לפני] רב נחמן, טעה רב נחמן ולא הזכיר את הנוסח של שבת בברכת המזון,