כל השערים שהיו שם במזרח העזרה לא היה להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, משום שלפנים ממנו בתוך העזרה היתה לשכת פרהדרין שהיתה חייבת במזוזה, ולכן קבעו מזוזה אף בו.

לימא רבנן [האם נאמר שברייתא זו היא כשיטת חכמים] היא ולא כשיטת ר' יהודה? דאי [שאם] תאמר שכדברי ר' יהודה, הרי היא קביעת המזוזה בלשכת פרהדרין גופה [עצמה] היא רק משום גזירה, ואנן ניקום [ואנחנו נעמוד] ונגזור גזירה לגזירה לקבוע מזוזה גם לשערים שלפני לשכה זו? והרי כלל בידינו שאין גוזרים גזירה נוספת על הקיימת! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שברייתא זו כשיטת ר' יהודה היא, מכל מקום כולה חדא גזירה [גזירה אחת] היא. כלומר: כיון שגזרו שתהא לשכת פרהדרין חייבת במזוזה, ממילא יש לנהוג בה כאילו היה חיובה מן התורה, וכל הפתחים המוליכים אליה חייבים אף הם במזוזה.

א מתוך שדנו בענין מזוזה בלשכת הכהן הגדול דנים בהלכות מזוזה בכללן. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) — אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות [ערים] ואחד שערי עיירות — בכולם יש בהן חובת מצוה למקום לקבוע בהם מזוזה, משום שנאמר: "וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט).

אמר ליה [לו] אביי לרב ספרא: אם כן, כיון שקיימת חובת מזוזה גם על שערי הערים, אם כן הני אבולי [אותם שערים] של העיר מחוזא, שרוב תושביה יהודים, מאי טעמא לא עבדו להו רבנן [מה טעם לא עשו להם חכמים] מזוזה? אמר ליה [לו]: הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי [אלה חיזוק למבצר שעל השער הם עשויים] ולכן אין לראותן כפתח שער ממש ולכך אינם חייבים במזוזה. אמר ליה [לו]: ואקרא דכובי גופה תבעי [ומבצר השער עצמו שיצטרך] מזוזה, דהא אית [שהרי יש] בה דירה לשומר בית האסורין, דהא תניא [שהרי שנינו בברייתא] במקרה דומה: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן (לשמש) בית הכנסת — חייבת במזוזה שאף שאין דרים בבית הכנסת עצמו, כיון שהשמש דר בחדר הסמוך אליו — חייב גם בית הכנסת עצמו במזוזה!

אלא אמר אביי: הטעם שאין קובעים מזוזה שם הוא משום סכנה, שעיר שכולה של יהודים ודאי היתה חייבת במזוזה במקום כזה, אלא כיון שדרים בה גם גוים יכול הדבר לבוא לידי סכנה, בכך שיאשימו את היהודים בכשפים או בריגול. וראיה לדבר דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מזוזת יחיד נבדקת אם נפסלה או נגנבה פעמים בשבוע (בשבע שנים), ומזוזה של רבים — נבדקת פעמים ביובל, שכל דבר שהוא של רבים ואינו שייך לאדם מסויים, אין להטריח את הרבים בו, ולכך מזוזת הרבים די שתיבדק פעמיים ביובל.

ואמר ר' יהודה: מעשה בארטבין (בודק) אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי בשעת גזירת המלכות שגזרה שמד על ישראל ומצאו קסדור [פקיד רומי] אחד ונטל ממנו כקנס אלף זוז. על אותו מעשה שואלים: והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: שלוחי מצוה אין ניזוקין, ומדוע אם כן ניזוק זה? ומשיבים: היכא דקביע היזקא, שאני [במקום שקבוע וברור ההיזק, שונה הדבר], שאף שאמרנו ששלוחי מצוה אין ניזוקין, מכל מקום אין זה מדובר במקום שהסכנה בו מוחשית, שבו לא תמיד מתרחש נס. וראיה לדבר ממה דכתיב [שנאמר]: "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי" (שמואל א' טז, ב), הרי שאף שנשלח שמואל בדבר ה' למשוח את דוד, מכל מקום לא סמך על הנס במקום שהיתה בו סכנה ברורה.

ב תני [שנה] רב כהנא ברייתא קמיה [לפני] רב יהודה: בית (מחסן) התבן ובית הבקר (רפת) ובית העצים ובית האוצרות — פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן. ומאי [ומה פירוש] "נאותות" — כוונתו רוחצות. שכיון שהנשים רוחצות שם ללא בגדיהן, אין זה מכבוד שמים שיקבעו שם מזוזה. אמר ליה [לו] רב יהודה: טעמא [הטעם] שנתת הוא משום שרוחצות שם, הא סתמא [הרי סתם] בית הבקר ובית התבן שאין הנשים רוחצות בהם — חייבים במזוזה? והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: רפת בקר — פטורה מן המזוזה, משמע שהיא פטורה תמיד מצד עצמה!

אלא כך צריך לפרש: מאי [מה פירוש] "נאותות" — מתקשטות. והכי קתני [וכך שנויה], כלומר כך יש להבין את הברייתא הראשונה: אף על פי שבתים אלה סגורים היטב ונקיים עד שהנשים מתקשטות בהן, מכל מקום פטורין, כיון שאינם בתי דירה. אמר ליה [לו] רב כהנא: ולשיטתך בתים שהנשים מתקשטות בהן פטורין מן המזוזה, והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: רפת בקר — פטורה מן המזוזה, אבל אלו שהנשים מתקשטות בהן — חייבת במזוזה, והרי זו שיטה סותרת!

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] שלענין בתים שהנשים מתקשטות בהם תנאי [מחלוקת תנאים] היא, שיש מי שמחייב בכגון זה במזוזה ויש מי שפוטר, וכיון שאתה חייב לומר שקיימות כאן דעות שונות, אם כן לדידי נמי סתמא תנאי היא [לשיטתי גם כן סתם בית בקר מחלוקת תנאים היא] שיש חכמים המחייבים ויש הפוטרים, ואין להוכיח מברייתא אחת על השניה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "על מזוזות ביתך" — כוונתו: ביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורין הם מן המזוזה, ויש מחייבין. הרי זו הוכחה גמורה שנחלקו חכמים בסתם בית התבן.

ומוסיפה הברייתא: באמת אמרו, מסורת הלכה היתה כי בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, וכל מקום שהנשים נאותות בהן — פטורים מן המזוזה. ברייתא זו כשמעיינים בה מוצאים שאינה מכוונת לא כשיטת רב כהנא ולא כשיטת רב יהודה, ועל כן רב כהנא מתרץ (מיישב) אותה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] ורב יהודה מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו].

רב כהנא מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כך: "ביתך" — ביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורים מן המזוזה בסתם. כלומר: אם אין אנו יודעים שמתרחצים בהם או משתמשים בהם שימוש אחר של גנאי, ויש מי שמחייבים בסתם. באמת אמרו: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה וכל המקומות שהנשים נאותות בהן, ומאי [ומה] פירוש "נאותות": רוחצות בהן בעירום — פטורין מן המזוזה.

על הסבר זה מקשים: אי הכי [אם כך], אם פירוש "נאותות" הוא רוחצות אם כן היינו [זהו] בדיוק בית המרחץ ומדוע הוא מחלק בדבריו בין בית המרחץ ומקום שהנשים נאותות בו! ומשיבים: אשמעינן [השמיע לנו הלכה זו] בענין מרחץ של רבים, ואשמעינן [והשמיע לנו] גם כן מרחץ של יחיד. דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר]: מרחץ של רבים דנפיש זוהמיה [שמרובה זוהמתו] מפני שרבים מתרחצים בו — הוא הפטור מן המזוזה, אבל מרחץ של היחיד, כגון זה שנשות הבית בלבד רוחצות בו, שלא נפיש זוהמיה [מרובה זוהמתו] — אימא ליחייב [אמור שיתחייב] במזוזה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אנו מחייבין אותו במזוזה.

ואילו רב יהודה מתרץ את הברייתא שהבאנו לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], הכי קתני [כך היא שנויה], כך יש להבינה: "ביתך" — הכוונה לביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שפטורין מן המזוזה, אפילו היו הנשים מתקשטות (שכך הוא מפרש "נאותות") בהם, ויש המחייבין במתקשטות, אבל בסתם — דברי הכל פטור ממזוזה. באמת אמרו: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, אף על פי שהנשים מתקשטות בהן — פטורין מן המזוזה, משום דנפיש זוהמיה [שמרובה זוהמתם].

ושואלים: ולרב יהודה הרי סתמא סתם מחסן ואוצר דברי הכל פטור ממזוזה, והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת]: נאמר: "ובשעריך" — לומר: אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות, וכן ורפת ולולין לתרנגולות ומתבן (מחסן התבן) ואוצרות יין ואוצרות שמן — חייבין כולם במזוזה. יכול שאני מרבה בכלל החיוב במזוזה אף