סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

פז"ר קש"ב כלומר שעושים פ יס חדש בפני עצמו לקבוע מי הכהנים הזכאים להקריב את הקרבנות בו, ואין ממשיכים לפי הסדר שנקבע בחג הסוכות. וכן מברכים בו ז מן ("שהחיינו") כשם שמברכים בכל כניסת חג חדש, וכן נחשב כר גל לעצמו אף לענין שמו, שאין שם חג הסוכות עליו. ומביאים בו ק רבן לעצמו, שאין ממשיכים בסדר קרבנות חג הסוכות אלא באופן שונה. וכן יש לו שיר מיוחד לעצמו ששרים בו הלויים במקדש, ואין ממשיכים בו בסדר מזמורי תהילים ששרים בסוכות. וכן יש לו ברכה לעצמו שאומרים בו נוסח מיוחד בברכת המזון ובתפילה (תוספות) שלא כבשאר ימי חג הסוכות.

אבל עם כל ההבדלים הללו לענין תשלומין כלומר לענין השלמת חובות קרבנות הרגל, לכל הדעות תשלומין של החג הראשון הוא, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: מי שלא חג (לא הביא קרבן חגיגה) ביום טוב הראשון של חג (הוא חג הסוכות) חוגג ומביא קרבן והולך כל ימי הרגל כולו, וכן ביום טוב האחרון של חג. משמע ששמיני עצרת נחשב יום טוב אחרון של החג, ונספח לו לענין חובותיו.

ועוד מקשים: ואימא [ואמור] שנעשה פרישה לפני עצרת [שבועות], שאף כאן תהא זאת פרישת שבעה ליום אחד הוא, והרי אף הוא חג שאין קדושה לפניו! אמר ר' אבא: יש לחלק בין המילואים ועצרת, שכן דנין פר אחד ואיל אחד שהם חובת יום הכיפורים מפר אחד ואיל אחד שהקריבו במילואים, לאפוקי [להוציא] עצרת ששני אילים הם [הם] שחייבים להקריב בו ביום.

ומקשים: הניחא [זה נוח] לשיטת מאן [מי] שאמר יום הכפורים איל אחד בלבד הוא שמקריבים בו לחובת היום, אלא למאן [מי] שאמר שני אילים נינהו [הם] שמקריבים ביום הכיפורים, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר] שלפי זה אף יום הכיפורים אינו שווה למילואים! דתניא הרי שנינו בברייתא], רבי אומר: איל אחד הוא, כי האיל האמור כאן בספר ויקרא, ככתוב: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה" (ויקרא טז, ג) הוא האמור בחומש הפקודים "ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו. והקרבתם עולה לה' לריח ניחוח פר בן בקר אחד איל אחד..." (במדבר כט, ז - ח). ר' אליעזר בר' שמעון אומר: שני אילים הם שמקריבים ביום הכיפורים, אחד האמור כאן בספר ויקרא ואחד האמור בחומש הפקודים!

את התירוץ הזה דוחים: אפילו תימא [תאמר] כי הדבר כשיטת ר' אליעזר בר' שמעון שמקריבים ביום הכיפורים שני אילים, מכל מקום יש לחלק בינו ובין חג השבועות: התם [שם] ביום הכיפורים חד [אחד מהם] שנצטוו עליו בספר ויקרא חובת היום לכפרה המיוחדת ליום כיפור הוא נועד, וחד [ואחד מהם] שבספר במדבר למוספין. לאפוקי עצרת [להוציא] דתרוייהו [ששניהם, שני האילים] לחובת היום נינהו [הם], ואם כן אין הדבר דומה למילואים.

ומקשים עוד: ואימא [ואמור] שנלמד שיש חובת פרישה לפני ראש השנה, שאף אז תהיה זו פרישת שבעה ליום אחד הוא ובשניהם קרבן היום הוא פר ואיל! אמר ר' אבהו יש לדחות ולומר: דנין פר ואיל שמביא הכהן הגדול משלו ביום הכפורים מפר ואיל שהביא אהרן משלו במילואים. לאפוקי [להוציא] עצרת וראש השנה שפר ואיל שמביאין אז, משל הציבור נינהו [הם] ולא של הכהן. על הסבר זה מקשים: הניחא [זה נוח] לשיטת מאן [מי] שאמר שבכל מקום שנאמר "קח לך" — כוונתו משלך מרכושך הפרטי,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר