מהו דינם האם חייבים כרת משום אוכלי קודשים בטומאה? והשיקולים: מדאישתרי [מכיון שהותרה] טומאת בשר אישתרי נמי [הותרה גם כן] טומאת אימורין, או דילמא [שמא] נאמר: מאי דאישתרי [מה שהותר] — אישתרי [הותר], מאי [מה] שלא אישתרי [הותר] — לא אישתרי [הותר].

אמר רבא: מכדי [הרי] טומאת אימורין מהיכא איתרבי [מהיכן נתרבתה] מהיכן למדוה שאף בה נוהג דין טומאה — מטומאת בשר, דכתיב [שנאמר]: "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז, כ), ולמדנו מהריבוי "אשר לה'" — לרבות את האימורין שאכילתו בטומאה ומחייבת כרת.

וכיון שזה המקור, ממילא יש בו הגבלה: כל היכא דאיתיה [היכן שישנו] לאיסור טומאת בשר, איתיה [ישנו] אף לטומאת אימורין. כל היכא דליתיה [היכן שאינו] אסור לטומאת בשר כגון בפסח הבא בטומאה, אף ליתיה [אינו] לטומאת אימורין.

א בעי [שאל] ר' זירא: אימורי פסח מצרים אותו פסח ראשון שהביאו ישראל לפני צאתם ממצרים היכא אקטרינהו [היכן הקטירו, שרפו אותם]? שהרי לא נאמר שבנו שם מזבח. אמר ליה [לו] אביי: מה מקום לשאלה זו? ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שלא שויסקי עבוד [עשו אותם בשר צלי] ואכלום? שהרי כל הדינים שנאמרו בתורה בדיני קרבנות עדיין לא ניתנו לישראל, ולא חילקו בין הבשר ובין החלבים ומן הסתם צלאום ואכלום יחד (ערוך).

ועוד, הא תנא [הרי שנה] רב יוסף: שלשה מזבחות היו שם במצרים לצורך הזאת הדם: על המשקוף ועל שתי המזוזות, ותו מידי אחרינא [ועוד דבר אחר, נוסף] לא הוה [היה] שלא היה להם כל מזבח אחר, ולא הקטירו חלבים ואימורים, ומה שלא נתפרש שנעשה במצרים — אין להניח שקיימו בו.

ב משנה מה בין פסח שעשו ישראל בשעתו במצרים לפסח דורות, שעושים ישראל בכל הדורות? פסח מצרים מקחו (לקיחתו) של הקרבן הוא מבעשור לחודש ניסן, וטעון דמו הזאה באגודת אזוב שלא כפסח דורות, ודמו היה מוזה על המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון (במהירות), וכל הפסח כולו אינו אלא בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה ימים של יום טוב ובאיסור חמץ.

ג גמרא שואלים: מנא לן [מנין לנו] שדברים שנאמרו בפסח מצרים אינם נוהגים בכל הדורות? דכתיב [שנאמר]: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (שמות יב, ג), ונדקדק מן המלים "בעשור לחודש הזה ויקחו" כי זה פסח מצרים מקחו (לקיחתו) מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור.

ותוהים: אלא מעתה אם כך אתה מבין בכתובים, הרי האמור הלאה באותו ענין "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה" (שמות יב, ו) הכי נמי [כך גם כן] נדייק לומר כי זה פסח מצרים טעון ביקור (שמירה ובדיקה) ארבעה ימים קודם שחיטה, ואין קרבן אחר טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטתו?

והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בן בג בג אומר: מניין לקרבן תמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה — שנאמר בתמיד: "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח, ב), ולהלן לגבי פסח הוא אומר: "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר" (שמות יב, ו) מה להלן בדין הפסח טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה! הרי ראיה שאין מדייקים מן ה"חדש הזה" שהפסח צריך ביקור.

ומתרצים: שאני התם [שונה שם] בדין הביקור לגבי קרבן התמיד דכתיב [שנאמר]: "תשמרו" ואינו נלמד בבנין אב אלא בגזרה שווה, שאין מקום לצמצום משמעות זה.

ומעירים: ופסח דורות נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר] בו: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה" (שמות יג, ה), ומשם למדים שיהו כל עבודות חדש זה האמורות בפסח בכל הדורות כזה כמו שהיה פסח מצרים, פרט לשיהא מקחו מבעשור שנתמעט מהמילה "הזה".

ושואלים: אלא ודאי ההוא [אותו] "הזה" שנאמר במצוות ביקור מה בא הוא למעט? ומשיבים: למעוטי [למעט] פסח שני דכוותיה [שכמותו], שאין דינים האמורים בפסח ראשון אמורים גם בפסח שני.

ומקשים עוד על העיקרון הקודם: אלא מעתה דכתיב [מה שנאמר]: "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב, ח) הכי נמי [כך גם כן] תאמר שזה פסח מצרים נאכל בלילה ואין אחר פסח דורות נאכל בלילה?! ומתרצים: אמר קרא [הכתוב]: "ועבדת את העבדה הזאת בחודש הזה" (שמות יג, ה), ללמד שדינים אלה של פסח מצרים חלים גם לדורות.

ושואלים: אלא אם כן "הזה" שנאמר כאן למה לי? שהרי כל מה שנעשה בפסח מצרים נעשה לדורות! ומשיבים: שהוא נחוץ לכמו שדרשוהו ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא במסכת ברכות.

ומקשים: אלא מעתה דכתיב [שנאמר] בפסח מצרים: "וכל ערל (ישראל) לא יאכל בו" (שמות יב, מח), הכי נמי [כך גם כן] תאמר ש"בו" הוא לשון מיעוט והגבלה ותלמד מכאן שבו בפסח מצרים אינו אוכל, אבל אוכל בפסח דורות?! ומתרצים: הלא אמר קרא [המקרא] "ועבדת" ללמוד מפסח מצרים לפסח דורות.

ושואלים: אלא אם כן, "בו" שנאמר כאן למה לי? ומתרצים: דיוק זה בא ללמד: "בו" בפסח אינו אוכל הערל, אבל הוא אוכל במצה ומרור שהוא חייב ככל ישראל באכילתם.

ועוד מקשים: אלא מעתה מה שנאמר: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג), הכי נמי [כך גם כן] תאמר "בו" בפסח מצרים אינו אוכל, אבל אוכל הוא בפסח לדורות?! ומשיבים: אמר קרא "ועבדת" שפסח דורות יהא כפסח מצרים וכל שנאסר באכילתו במצרים נאסר אף בפסח דורות.

ושואלים שוב: אלא לשון המיעוט "בו" למה לי? ומשיבים: למעט לענין אחר "בו" לענין פסח משומדות פוסלת מלאכול, כי פירוש המושג "בן נכר" הוא מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואין משומדות פוסלת בתרומה שכהן שהמיר את דתו מותר לאכול בתרומה.

ואיצטריך למיכתב [והוצרך לכתוב] בתורה איסור מיוחד שעניינו "ערל", ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] "בן נכר". דאי [שאילו] כתב רחמנא [המקרא] רק "ערל", הייתי אומר שהוא אסור לאכול מן הפסח משום דמאיס [שמאוס] שעורלה דבר גנאי הוא, אבל בן נכר שלא מאיס [מאוס], אימא [אמור] שלא יהיה בו איסור, על כן צריכא [צריך לומר] אף "בן נכר". ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] "בן נכר" בלבד, היינו אומרים שאינו אוכל בפסח משום שאין לבו לשמים שהרי המיר דתו אבל ערל, שלבו לשמים אימא [אמור] שלא יהא אסור — לכן צריכא [נצרכה] לומר גם בו.

ומקשים עוד לעיקר הענין: אלא מעתה מה שנאמר בפסח מצרים "תושב ושכיר לא יאכל בו" (שמות יב, מה) הכי נמי [כך גם כן] תאמר: "בו" בפסח מצרים הוא שאינו אוכל, אבל אוכל הוא בפסח דורות?! ומשיבים: הלא אמר קרא [המקרא] "ועבדת" — שכל עבודות פסח יהיו כבפסח מצרים. ושואלים: אלא אם כן "בו" זה שבא למעט למה לי? ומשיבים שבא למעט: "בו" בפסח משומדות פוסלת, ואין משומדות פוסלת בתרומה כי כתוב זה בתושב ושכיר אינו צריך ללמוד ממנו לגופו שהרי ישראל הוא, ואם אינו ענין לגופו נותנין אותו ענין לנושא אחר, שההדגשה "בו" באה למעט לאותו ענין.

ומקשים עוד: אלא מעתה מה שנאמר: "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו" (שמות יב, מד) הכי נמי [כך גם כן] תאמר "בו" בפסח מצרים הוא שאינו אוכל אבל אוכל הוא בפסח דורות?! ומשיבים: אמר קרא [המקרא] "ועבדת" ללמד לפסח דורות. ושואלים: אלא "בו" למעט למה לי? ומסבירים: "בו" בפסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת את האב והאדון שלא יאכל מן הפסח עד שבני ביתו ימולו, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת אותו לאכול בתרומה אם הוא עצמו זכאי לה.

ומקשים עוד: אלא מעתה דכתיב [שנאמר]: "ועצם לא ישברו בו" (במדבר ט, יב) הכי נמי [כך גם כן] תאמר שבו בפסח מצרים אינו שובר אבל שובר עצם בפסח דורות?! ומשיבים: אמר קרא "ועבדת" ללמד לפסח דורות. ושואלים: אלא "בו" לצמצם למה לי? ומסבירים: "בו" לשון מיעוט היא ללמדנו כי בפסח כשר אסור לשבור עצם, ולא נאמר איסור זה בפסח פסול.

ושואלים עוד: אלא מעתה דכתיב [שנאמר]: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" (שמות יב, ט), האם נאמר גם כן שמלשון המיעוט "ממנו" אתה מדייק "ממנו" בפסח מצרים אי אתה אוכל נא, אבל אתה אוכל נא בפסח דורות?! ומשיבים: הלא אמר קרא [המקרא] "ועבדת" ללמד לדורות. ושואלים: אלא "ממנו" שהוא לשון מיעוט למה לי? ומשיבים: כדברי רבה שאמר בשם ר' יצחק שמכתוב זה למדים על ידי גזירה שוה שערל אסור אף באכילת מעשר.

ד נאמר במשנה כי פסח מצרים נאכל בחפזון (במהירות) ולא פסח דורות. ושואלים מנא לן [מנין לנו] דין זה? ומשיבים: שאמר קרא [המקרא]: "ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה'" (שמות יב, יא), המלה "אותו" לשון מיעוט וצמצום היא, ללמדנו: "אותו" נאכל בחפזון, ואין פסח אחר נאכל בחפזון.

ה נאמר במשנה כי פסח דורות נוהג כל שבעה. ושואלים: אמאי קאי [למה הוא מתייחס]? אילימא [אם תאמר] לענין מצוות הקרבת הפסח עצמה, פסח כל שבעה מי איכא [האם ישנו] הלא אין מקריבים קרבן פסח אלא בארבעה עשר בניסן!