בשאינו ניטל באגדו, שהחוט דק מכדי שיטלטל בו את הנגר, דמר [שחכם זה, ר' יוסי] סבר: כיון שיש בראשו גלוסטרא — תורת כלי עליו ומותר לנעול בו. ומר [וחכם זה, ר' אליעזר] סבר: כיון שאינו ניטל באיגדו, שהחוט שאיננו חזק כדי להחזיק בו את הנגר — לא נקרא כלי גמור רק משום הגלוסטרא ואסור להשתמש בו.

א משנה נגר הנגרר בריח הקשור בדלת אבל מתוך שהחוט ארוך איננו תלוי בה אלא נגרר על הארץ — נועלין בו בשבת במקדש, שאין האיסור בדבר זה אלא משום שבות, ולא גזרו שבות במקדש, אבל לא במדינה כלומר מחוץ למקדש.

והמונח שאינו קשור כלל כאן וכאן — אסור שהוא כבונה. ר' יהודה אומר: המונח — מותר במקדש, והנגרר במדינה.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו נגר הנגרר שנועלין בשבת במקדש אבל לא במדינה — כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ, זהו נגר הנגרר. ר' יהודה אומר: נגר כזה — אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה — כל שאינו קשור בדלת ולא תלוי, ושומטו לאחר שימוש בו ומניחו בקרן זוית.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בנגרר שמותר אף במדינה אבל לא במונח, שאף במקדש אסור,

אמר רבא: והוא שקשור בדלת עצמה. ותוהים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] ר' טבלא איקלע [הזדמן] למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא [וראה נגר אחד שהיה תלוי בבריח הדלת] ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר לאסור]? ודוחים: ההוא [אותו נגר] ניטל באיגדו הוה [היה], והקשור בחבל כזה מודים שמותר לטלטלו אפילו אינו קשור בדלת עצמה.

מסופר: רב אויא איקלע [הזדמן] לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי [ראה אדם אחד שהיה קושר בחוט של עשב] את הנגר. אמר: דין לא נטרוק [דלת זו לא יסגור] בשבת, שקשר כזה איננו נחשב.

בעי [שאל] ר' זירא: נקמז כלומר נגר היורד בתוך הנקב שבאסקופה עד לאדמה, מהו? אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה [מה מסופק בעיניו] וכי לא שמיע ליה הא דתניא [ידוע לו זו ששנינו בתוספתא]: נשמט מהחבל בו היה קשור — אסור, נקמז — מותר. ור' יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט לגמרי — אסור.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בנקמז. ושואלים: וטעמא מאי [ומה הטעם] שאסרו בנקמז? אמר אביי: משום דמיחזי [שנראה] כבונה שהרי הוא נכנס בתוך האדמה.

בעא מיניה [שאל ממנו] רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו לאותו נגר בית יד להחזיקו ואינו קשור, מהו? אמר ליה [לו]: בוכנא קאמרת [מקבת אומר אתה לי] שכיון שעשה לו בית יד הריהו ככלי גמור ובכלי הכל מודים שמותר להשתמש. וכן איתמר [נאמר] הדבר בדרך אחרת, שאמר רב נחומי בר אדא: עשה לו בית יד מותר.

מסופר: ההוא שריתא דהוה בי [קורה אחת שהיתה בבית] רבי פדת, דהוה מדלו ליה בי [והיו מרימים אותה] עשרה אנשים מרוב כובדה ושדו לה אדשא [והיו מניחים אותה על הדלת] כדי לנעלה, ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר לאסור] אמר: מדוע מתיר אני — כי תורת כלי עליה, שכיון שהיא נראית ככלי ועשויה לצורך מסוים מותר להשתמש בה בשבת.

מסופר עוד: ההיא אסיתא דהות בי [אותה מכתשת שהיתה בביתו] של מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא [שהיתה מחזיקה חצי כור] שרא [התיר] מר שמואל למישדייה אדשא [להניח אותה ליד הדלת] כדי לסוגרה. אמר: תורת כלי עליה, ומותר לסגור בה והעושה כן אינו כבונה.

ג שלח ליה [לו] רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה [יאמר לנו אדוני מאותם דברים מעולים שאמרת לנו משמו] של רב אסי בדבר כיפי דארבא [המוטות הכפופים שבספינה], שלח ליה [לו], הכי [כך] אמר רב אסי: הני כיפי דארבא [אותם המוטות הכפופים שבספינה] בזמן שיש בהן טפח, אי נמי [או גם כן] אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה טפחים שדינו כלבוד — למחר בשבת, מביא מחצלת ופורס עליהן.

מאי טעמא [מה טעם] התירו — מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי [ומותר] שהרי המוטות הללו עצמם מהוים כעין אהל, ואם מניח מחצלת עליהם אינו אלא מוסיף על האהל.

מסופר: הנהו דכרי דהוו ליה [אילים שהיו לו] לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא [שביום היו צריכים להיות בצל מפני החום ובלילה היו צריכים אויר] וחפשו דרך שבלילה אף בשבת לא יהא כיסוי בדיר וביום יוכל להיות. אתא לקמיה [בא לפני] רב לשאול,

אמר ליה [לו]: זיל כרוך בודייא [לך כרוך מחצלות] שהיו שם פרושות לצל, ואל תכרכם לגמרי אלא שייר (השאר) בה טפח אחד מכוסה, למחר פשטה [פשוט] את המחצלת כולה ויהא זה מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי [ומותר].

אמר רב משום [בשם] ר' חייא: וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו ולנטותו בשבת שאינו אהל, אלא קיר בלבד, ואם אינו קבוע בחזקה במקום אחד אין בו איסור.

כילת חתנים (יריעה הפרושה מעל המיטה) מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה [בנו] של רב אידי: לא אמרן [אמרנו הלכה זו] אלא אם פרושה מעל המיטה ומשופעת לשני צידיה ואין בגגה של כילה זו טפח, אבל יש בגגה טפח שאין השיפוע חד, אלא היריעה פרושה למעלה טפח בצורה ישרה וממנו מתחילה להשתפע, שמכיון שטפח זה נחשב כאהל לכן אסור.

וכן וכי אין בגגה טפח לא אמרן [אמרנו] היתר זה אלא שאין בתוך השיפוע הפנימי בפחות משלשה טפחים סמוך לגג רוחב טפח, אבל יש בפחות משלשה טפחים סמוך לגג רוחב טפח — אסור.

וכן כאשר אין בפחות משלשה טפחים סמוך לגג טפח נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] אלא שאין