אחד חדשות ואחד ישנות, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. אלמא [מכאן] מר סבר [חכם זה, ר' יהודה, סבור]: טרח איניש [טורח אדם] ועושה קמיע הנראה כעין תפילין, ומר סבר [וחכם זה, ר' מאיר, סבור]: אין אדם טורח בכך, ודבר הנראה כתפילין — ודאי תפילין הוא.

(שיצ"י עצב"י סימן). ומוסיפים: והשתא דתני אבוה [ועכשיו ששנה אביו] של שמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות — כל שיש בהן רצועות והן מקושרות בקשרים הקבועים בתפילין, חדשות — יש בהן רצועות ולא מקושרות. משמע דכולי עלמא לא טרח איניש [שלדעת הכל אין אדם טורח] לעשות קמיע הדומה לתפילין וכן גדיל הדומה לציצית, ומה שנחלקו בחדשות היה שכיון שאין התפילין מקושרות כראוי אינו יכול להניחן כפי שדרך להניחן בחול, ועשיית קשר קבוע בשבת אסורה מן התורה, ולכן אין להניח תפילין אלה, ונתקבלו דברי ר' זירא.

א על דברי ר' יהודה להסברו של רב שמואל בר רב יצחק האוסר לקחת תפילין חדשות משום שאין בהן קשר, מקשים: ולשם מה יעשה קשר בתפילין? וליענבינהו מיענב [ושיעשה עניבה] בלבד, שאין איסור שבת בעשייתה, ויניחם כך בראשו ובזרועו! אמר רב חסדא: זאת אומרת, עניבה פסולה בתפילין ויש צורך בקשירה ממש.

אביי אמר: לא כך יש להבין, אלא ר' יהודה לטעמיה [לשיטתו] שאמר: עניבה קשירה מעלייתא [מעולה] היא, ואיסור תורה לעשותה בשבת.

ומקשים: טעמא [הטעם] הוא שעניבה קשירה מעלייתא [מעולה] היא, הא לאו הכי [הרי אם לא כך] — היית אומר שעניב להו [עונב אותן] את התפילין, והאמר [והרי אמר] רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: קשר של תפילין הקבוע בהן הלכה למשה מסיני הוא שתהא צורתו כך, ואמר רב נחמן: ונוייהן של הקשרים, הצד הנאה שנראית בו צורת אותיות, צריך לפנות לבר [לצד חוץ]. משמע שחייבים לעשות קשר בתפילין!

ודוחים: אף על פי כן אפשר שלא לעשות קשר קבוע אלא דעניב להו [שעונב אותן] כעין קשירה דידהו [שלהם] באותה צורה, אך לא על ידי קשר של קיימא.

ב אמר רב חסדא אמר רב: הלוקח (קונה) כמות גדולה של תפילין ממי שאינו מומחה, שאינו בדוק לנו אם יודע הוא לעשות תפילין כראוי — בודק שתים של יד ואחת של ראש, או שתים של ראש ואחת של יד לדעת אם כשרים הם ויוכל לסמוך עליו, ועל ידי שלוש בדיקות נעשית חזקה שהכל כשר.

ושואלים: מה נפשך [מה רצונך], שהרי בכל אופן שתדון בדבר יקשה לך: כי אי מחד גברא קא זבין [אם תאמר שהקונה מאדם אחד קנה] וגם המוכר קנאם מאחד, די לו לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש, שכלל הוא בידינו כי בשלוש פעמים הרי זו חזקה.

אי מתרי תלתא גברי זבין [אם משנים שלושה אנשים קנה] את התפילין, אם כן כל חד וחד ליבעי [אחד ואחד מן התפילין יצטרך] בדיקה, שהרי אין חזקה מזוג תפילין אחד לחבירו, ושמא ההוא משל אדם אחר. ומשיבים: לעולם יש לפרש כי מחד גברא זבין [מאדם אחד קנה], אלא ובעינן דמיתמחי [וצריכים שיתמחה] שייחשב מומחה גם בשל יד וגם בשל ראש.

ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא תני [והרי שנה] רבה בר שמואל: בתפילין בודק שלש של יד ושלוש של ראש, מאי לאו [האם לא] צריך להבין את הדברים שעליו לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש! ודוחים לא, אלא כך יש להבין: בודק שלש, מהן של יד מהן של ראש, וכדברי רב חסדא בשם רב.

ומקשים: והתני [והרי שנה] רב כהנא: בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש, ובודאי אין זה כשיטת רב! ומסבירים הא מני [הלכה זו של רב כהנא, של מי היא] כשיטת רבי היא, שאמר: בתרי זימני הוי [בשתי פעמים הריהי] חזקה, שאף שרוב החכמים סבורים שחזקה נעשית על ידי חזרה שלוש פעמים, רבי סבור שדי בשתי פעמים לשם חזקה, ולכן אף בתפילין דיו שיבדוק שנים ולא יותר.

ומקשים: אי [אם] כשיטת רבי היא, אימא סיפא [אמור את סופה] של אותה ברייתא: וכן צריך לבדוק בצבת (הערימה) השני, וכן בצבת השלישי. ואי רבי — שלישי מי אית ליה [האם יש לו], האם דרושה לו בדיקת שלישי לשם חזקה? שהרי לשיטתו אף בצבתים לשם חזקה די בבדיקת שניים בלבד!

ומשיבים: מודה רבי בצבתים, דמתרי תלתא גברי זבין [שמשניים שלושה אנשים קנה] ומן הסתם לא אדם אחד עשה את כל ערימות התפילין הללו, וכל ערימה וערימה נעשתה בידי אחר, ואין לסמוך מערימה לחברתה. ומקשים: אי הכי [אם כך] אפילו רביעי נמי [גם כן], ואפילו חמישי נמי [גם כן], שאם מרבים קנה הרי צריך לבדוק כל ערימה וערימה, ולא רק שלישית בלבד!

ועונים: אין הכי נמי [אכן, כך גם כן] יש להבין, וכן יש לעשות. והאי דקתני [וזה ששנינו] שלישי ולא רביעי וחמישי, לאפוקי מחזקיה [להוציא מחזקתו]. שגילה רבי שבמקרה זה אין לסמוך על שני בדיקות כשיטתו בחזקה, אלא יש לבדוק הכל, ולעולם אפילו רביעי וחמישי נמי [גם כן] צריך בדיקה.

ג שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהם ומביאן. והסבירו: מאי [מה פירוש] צבתים, ומאי [ומה פירוש] כריכות? אמר רב יהודה אמר רב: הן הן צבתים, הן הן כריכות שמשמען יותר מזוג אחד של תפילין. אלא צבתים — מסודרים בחבילה הרבה זוגות תפילין באופן שהם זווי זווי [זוגות זוגות] של ראש ושל יד, כריכות — דכריכן טובא [שכרוכים הרבה] יחד ללא סדר מסויים.

ד שנינו במשנה: מחשיך עליהן ומביאן. ומקשים: ואמאי [ומדוע] יעשה כן? לעיילינהו [שיכניסם] זוג זוג! אמר רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודה: לדידי מיפרשא ליה מיניה [לי התפרש הדבר ממנו, מאת] אבא, כל שהיו התפילין מועטות שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה, ראוי שיהא מכניסן זוג זוג. ואי [ואם] לא, שהיו תפילין מרובות, שאם יכניס מהן זוג זוג ישארו מקצתן בחוץ גם אחרי שקיעת החמה, ובמילא יצטרך לשוב ליטלם לאחר שיחשיך, לכן מלכתחילה יהא מחשיך עליהן על כולן ומביאן.

ה שנינו: ובסכנה מכסן והולך. ומקשים: והתניא [והרי בברייתא שנינו] אחרת: ובסכנה מוליכן פחות פחות מארבע אמות! ומשיבים: אמר רב: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרנו במשנה שמוליכים את התפילין — מדובר בסכנת גוי, שגזרו שלא להניח תפילין וירא שמא יראוהו השלטונות מטלטל תפילין. הא [זה] שאמרו בברייתא שמוליכים אותן — בסכנת לסטים, שמפחד להחשיך אך אינו חושש לשאת תפילין עמו, ויכול לטלטלן.