וגשרים ונפשות (מצבות קבר העשויות כמו בית) שיש בהן בית דירה — מוציאין את המדה של העיר מהן והלאה כאילו יש כנגדן מבנה דומה בזווית אחרת. ועושין אותה (את העיר) לפני מדידת תחום שבת כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות אף על פי שאין בתים באותן זויות.

א גמרא מתחילה דנים בדיוק לשון המשנה. ובכך נחלקו רב ושמואל: חד תני [אחד מהם שנה] "מעברין" וחד תני [ואחד מהם שנה] "מאברין".

ומסבירים: מאן דתני [מי ששנה] "מאברין" פירש שהכוונה במשנתינו היא מלשון אבר אבר שיש בכך מעין הוספת איברים לעיר כנגד הקיימים ומהם נמדד התחום. ומאן דתני [ומי ששנה] "מעברין" — כאשה עוברה שבולטת ביטנה, כך במשנתינו מדובר על הכנסת כל הבליטות הללו לתחום העיר.

ואגב מחלוקת זו של רב ושמואל בפירוש המילות, מביאים מחלוקות אחרות שלהם בדומה לכך: מערת המכפלה, רב ושמואל נחלקו כיצד היתה כפולה, חד [אחד מהם] אמר: במערה זו יש שני בתים זה לפנים מזה. וחד [ואחד מהם] אמר: בית ועלייה על גביו.

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] זה על גב זה — היינו [זוהי] משמעות לשון "מכפלה". אלא למאן דאמר [אלא לשיטת מי שאומר] שני בתים זה לפנים מזה, מאי [מהו] לשון "מכפלה"? הרי בית רגיל הוא שיש בו שני חדרים!

אלא יש לפרש: כפולה בזוגות, שקבורים בה זוגות זוגות. וכעין מה שדרשו שם העיר חברון הקרויה "ממרא קרית הארבע" (בראשית לה, כז) אמר ר' יצחק: קרית הארבע זוגות שנקברו שם: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

ועוד נחלקו: "ויהי בימי אמרפל" (בראשית יד, א), רב ושמואל שניהם מסכימים שאמרפל הוא נמרוד אלא חד [אחד מהם] אמר: נמרוד הוא שמו האמיתי. ולמה נקרא שמו אמרפל? נוטריקון: שאמר (ציוה) והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש כשמרד בו ולא קבל את אלוהותו. וחד [ואחד מהם] אמר: אמרפל הוא שמו האמיתי, ולמה נקרא שמו נמרוד — שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו.

וכן נחלקו בפירוש הפסוק "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א, ח) רב ושמואל. חד [אחד מהם] אמר: מלך חדש ממש היה. וחד [ואחד מהם] אמר: מלך ותיק היה, אלא שנתחדשו גזרותיו.

ומסבירים את שיטותיהם: מאן דאמר [מי שאומר] חדש ממש — דכתיב [שנאמר] "חדש", ומאן דאמר [ומי שאומר] שנתחדשו גזרותיו — סומך מדלא כתיב [מתוך שלא נאמר] "וימת וימלוך" כפי שנאמר במלכי אדום למשל, משמע שאותו מלך הוא.

ומקשים: ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שנתחדשו גזרותיו, הא כתיב [הרי נאמר] "אשר לא ידע את יוסף" ואם אותו מלך היה, כיצד לא ידע את יוסף? ומסבירים: מאי [מה פירוש] "אשר לא ידע את יוסף" — דהוה דמי כמאן [שהיה דומה כמי] שלא ידע ליה [לו את] יוסף כלל.

ב (סימן: שמונה עשרה ושנים עשר למדנו בדוד ויבן) שהם סימני המסורות הכתובות להלן.

אמר ר' יוחנן: שמונה עשר ימים גדלתי אצל ר' אושעיא בריבי (הדגול) ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו: כיצד מאברין את הערים — באלף.

ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן שנים עשר תלמידים היו לו לר' אושעיא בריבי, ושמונה עשר ימים גידלתי ביניהן, ולמדתי לב כל אחד ואחד כלומר מה מהותו ואופיו, וכמה חכמת כל אחד ואחד, וכיצד אמר שלא למד אלא דבר אחד?

ומשיבים: ייתכן שלב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד — גמר [למד], גמרא [לימוד של ממש] — לא גמר [למד]. איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: מנייהו דידהו [מהם עצמם] — גמר [למד], מיניה דידיה [ממנו עצמו] — לא גמר [למד]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דבר אחד במשנתינו קאמר [שאמר] ושאר לימודים היה בברייתות או בשאר עניני לימוד.

ואמר ר' יוחנן על אותה תקופה: כשהיינו לומדים תורה אצל ר' אושעיא היתה הדחקות מרובה כל כך ומספר התלמידים גדול כל כך שהיינו יושבין ארבעה ארבעה באמה מרובעת. אמר רבי מעין זה: כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע, היינו יושבין ששה ששה באמה.

אמר ר' יוחנן על רבו זה: ר' אושעיא בריבי בדורו היה גדול כר' מאיר בדורו, מה ר' מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו משום גדלותו היתירה — אף ר' אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.

וכיון שדובר באלה אמר ר' יוחנן: לבן של ראשונים גדול כפתחו של אולם (שהיה עשרים על ארבעים אמה). וליבם של אחרונים כפתחו של היכל (עשר על עשרים אמה). ואנו — לבנו כמלא נקב מחט סידקית (מחט תפירה).

והוא מסביר: ראשונים — הכוונה לר' עקיבא, אחרונים — הכוונה לתלמידו ר' אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך נתכוון: ראשונים — ר' אלעזר בן שמוע, אחרונים — ר' אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

כיון שדובר בירידתם הנמשכת של הדורות, אמר אביי: ואנן, כי סיכתא בגודא לגמרא [אנו יכולתנו כמו יתד בכותל לענין לימוד] שכשם שקשה מאוד להכניסו ולתוקעו שם כך גם הלימוד לנו. אמר רבא: ואנן, כי אצבעתא בקירא לסברא [ואנו, כמו אצבע בשעווה לענין סברה] שאין האצבע נכנסת היטב בשעווה ואינה מוציאה משם דבר. אמר רב אשי: אנן, כי אצבעתא בבירא [אנו, כמו אצבע בבור] לענין שכחה, שכשם שהאצבע טובעת בתוך הבור הגדול בקלות רבה כך גם אנו ממהרים לשכוח תלמודנו.

ג וכיון שדובר בענין לימוד וקליטת הנלמד מביאים את שאמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על דקדוק לשונם ונקיותה, נתקיימה תורתם בידם. בני גליל שלא הקפידו על לשונם, לא נתקיימה תורתם בידם.

ושואלים: מידי בקפידא תליא מילתא [וכי בהקפדה בדבר זה תלוי הדבר]? הלא אין הדבר תלוי אם אדם מקפיד או אינו מקפיד בכך. אלא: בני יהודה דדייקי לישנא, ומתנחי להו סימנא [שהיו מדייקים מדקדקים בלשון דיבורם ומניחים להם סימן בלימודם], נתקיימה תורתן בידן. בני גליל דלא דייקי לישנא, ולא מתנחי להו סימנא [שלא היו מדייקים בלשונם ולא הניחו סימן], לא נתקיימה תורתן בידם.

ועוד: בני יהודה גמרו מחד רבה [למדו מרב אחד], ולכן נתקיימה תורתן בידן, שהיתה ביד הלומד שיטת יסוד אחת. בני גליל דלא גמרי מחד רבה [שלא למדו מרב אחד], אלא היו לומדים מכמה מורים, לא נתקיימה תורתן בידם, שהיו מערבים גישות ושיטות של חכמים שונים.

רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא [שהיו מגלים את המסכת שילמדו], שלפני תחילת הלימוד במסכת מסויימת היו מודיעים ומגלים ברבים שמסכת זו תילמד במחצית השנה הבאה, והיו הכל מתכוננים ללימודה (גאונים), נתקיימה תורתן בידם. בני גליל שלא גלו מסכתא [היו מגלים את המסכת], לא נתקיימה תורתן בידם.

וכן מסופר כי דוד גלי מסכתא [היה מגלה את המסכת שילמדו], שאול לא גלי מסכתא [לא היה מגלה את המסכת]. דוד דגלי מסכתא [דוד שגלה מסכת] כתיב ביה [נאמר בו]: "יראיך יראוני וישמחו" (תהילים קיט, עד) שהיו הכל מוכנים ונהנים מתורתו, שאול שלא גלי מסכתא [גלה מסכת] כתיב ביה [נאמר בו]: "אל כל אשר יפנה