שהרי בדינה של הקטנה "נותנים לה ארבעה לילות עד שתחיה המכה" תנן [שנינו במשנתנו], ולא ארבעה לילות בלבד (כדרך שנתן רבי במעשה הזה).

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנותן] לה רבי את ארבעת הימים כולהו [כולם] בימי נערות — אף זה אינו אפשרי, שהרי תקופת נערות בת שנים עשר חדש מי איכא [האם יש]? והא [והרי] אמר שמואל כי אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד! וכי תימא [ואם תאמר] בפירוש דברי שמואל הללו כי דווקא בציר מהכי [פחות מכך, מששה חודשים] הוא דליכא [שאין] בין נערות לבגרות, הא טפי [הרי שיותר] מכך איכא [יש] — אין לומר כך, שכן הא [הרי] "אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד" קאמר [הוא אמר], ומורה הלשון "בלבד", שלא פחות ולא יותר מכך!

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנתן] לה רבי את ארבעת הלילות שתים בימי קטנות ושתים בימי נערות — אף זאת אין לומר, שכן הא בעא מיניה [הרי שאל ממנו] רב חיננא בר שלמיא מרב בדינה של הקטנה שנישאה כאשר עדיין לא הגיע זמנה לראות, ונבעלה ועדיין לא חיתה המכה, ובתוך כך הגיע זמנה לראות (שהיתה לנערה) כשהיא כבר תחת בעלה (נשואה), מהו דינה, האם נחשבת היא עתה כזו שהגיע זמנה לראות (ויש לה ארבעה לילות)?

ואמר ליה [לו] רב בתשובה: כל בעילות שאתה בועל בזמן שהיתה קטנה, אינן נחשבות אלא כבעילה אחת, והשאר (שלוש הבעילות הבאות) הריהן משלימין למנין ארבעה לילות שנותנים למי שהגיע זמנה לראות. ונמצא שאין לומר שנתן לה רבי שני לילות בימי קטנותה. וכן אין לומר שנתן לה רבי לילה אחד בימי קטנותה ושלושה לילות בימי נערותה, ונמשך הדבר על פני פרק זמן של שנים עשר חודש — שהרי אין תקופת הנערות נמשכת יותר מששה חודשים.

אלא חייבים לומר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות, ושתים בימי נערות, ועוד לילה אחת בימי בגרות. ומעתה יש לדון בדבר: אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אתה אומר] שבוגרת בעלמא יהבינן [סתם, רגילה נותנים אנו] לה טפי [יותר] מלילה אחד, כלומר, שני לילות — מעתה יוסבר מדוע נתן רבי לאותה בתולה לילה אחד בימי בגרות. שכן כי היכי דאהני [כמו שהועילו] כל הבעילות שבימי הקטנות לכך שבימי נערות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא מקבלת שלושה לילות נוספים (מלבד הלילה של ימי הקטנות), אלא שני לילות בלבד. כך אהני נמי [מועילים גם כן] כל הבעילות שנבעלה בימי נערות לבגרות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא זוכה לשני לילות (כשאר בוגרות), אלא ללילה אחד.

אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שבוגרת דעלמא לא יהבינן [סתם, רגילה אין אנו נותנים] לה טפי [יותר] מלילה אחד — לא ליתב [יתן] לה רבי אלא בעילת מצוה בלבד, ותו [ויותר] לא!

ומתרצים: לעולם מדובר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות ושלש לילות בימי נערות, ובאשר לשאלה כיצד זה אפשרי בתוך פרק זמן של ששת חודשי נערות — מי סברת [האם סבור אתה] כי כל תלתא ירחי [שלושה חודשים], חדא [אחת] עונה היא? אין זה כך, אלא כל תרי ירחי [שני חודשים] — חדא [אחת] עונה היא.

ומסופר כי החכם מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל לאתריה [נטל עצמו והלך למקומו של] שמואל, סבר למעבד עובדא כוותיה [סבור היה לעשות לפסוק הלכה למעשה, כשיטתו של] רב שנותנים לבוגרת הבתולה כל הלילה הראשון, ואפילו בבוגרת שכבר ראתה לפני נישואיה. שכן אמר מנימין סקסאה: הרי לא פליג [חילק] רב בדבריו בין בוגרת שראתה כבר לבין זו שעדיין לא ראתה.

קדים שכיב באורחא [הקדים ונפטר מנימין סקסנאה בהיותו עדיין בדרך, לפני שהגיע למקומו של שמואל]. קרי [קרא, ייחס פסוק מן המקרא] שמואל עליה [עליו], על רב "לא יאנה לצדיק כל און" (משלי יב, כא), שאין הקדוש ברוך הוא מזמן שיצא דבר תקלה על ידם של הצדיקים, וכגון זה שלא נפסקה הלכה שלא כהוגן בהסתמך בטעות על דברי רב.

ומתוך שהובאו למעלה דברי רב חיננא בר שלמיא ששאל את רב, מביאים עוד ממה שאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה [משמו של] רב: כיון שנתקו (נשרו) שניו של אדם, שאין לו עתה במה לאכול — אף נתמעטו מזונותיו, שאין לו גם כן מה לאכול, כבעבר. שכן נאמר "גם אנכי נתתי לך נקיון שנים בכל עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם" (עמוס ד, ו), הרי שחוסר שינים ("נקיון שינים") מביא בעקבותיו למיעוט מזונות ("חוסר לחם").

א שנינו במשנתנו שלדעת בית הלל זו שראתה כבר ובעודה בבית אביה, קודם שנישאה, נותנים לה את כל הלילה. ומביאים עוד בענין זה, מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: ראתה ועודה בבית אביה — בית הלל אומרים: כל הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה. וכמה היא עונה שלמה? — פירש רבן שמעון בן גמליאל: לילה וחצי יום.

ותוהים: מי בעינן כולי האי [האם צריכים אנו כל זאת], שתהא "עונה" נחשבת לילה וחצי יום? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאות, ובקש לעשותן את היין (הנעשה בגיתות אלה) והשמן (הנעשה בבתי הבד הללו) בטהרה, שלא יטמאו בהם, ולשם כך עליו לנקותם תחילה מהטומאות שבלעו ושעליהם, כיצד הוא עושה? את הדפין (משטחי העץ, לדחיסת הענבים, עליהם מונחת הקורה) ואת הלולבין (המשמשים כמטאטאים לניקוי) ואת העדשין (הגיתות, שצורתן כצורת העדשה), שהם הכלים המשמשים בגת ובבית הבד — הריהו מדיחן (שוטפם במים), ומנקה מעליהם את היין והשמן שנטמאו.