אמר רבי בהכרעת מחלוקת זו שבין חכמים ור' יהודה בן אגרא: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא שחוששים שראתה ראייה אחת בין השמשות, ועולה לה לשתי ראיות — במקרה שלא בדקה, ונראים דברי חכמים שאין חוששים לכך — במקרה שבדקה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "בדקה", ומאי [ומה פירוש] "לא בדקה" שבדבריו? אמר רבא, אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי [פגשתי את החכמים של בית המדרש של רב שיושבים ואומרים] בפירוש דבריו: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שבדקה האשה את עצמה, ואולם לא בדקה את חלוקה, ואף את עצמה לא בדקה אלא בפרק זמן בין השמשות שלשיטת ר' יהודה (משך זמן הליכת חצי מיל, שלפני צאת הכוכבים), ואילו בפרק הזמן שהוא בין השמשות לשיטת ר' יוסי (שהוא כהרף עין, לפני צאת הכוכבים) לא בדקה.

דרבנן סברי [שחכמים סבורים] כי זמן זה של בין השמשות לשיטת ר' יוסי — ליליא [לילה] הוא, ולכן זה שלא בדקה בפרק זמן זה, אינו משנה, שהרי לשיטתו הוא כבר לילה. והא [והרי] בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יהודה, ולא מצאה דם, ולכן אין לומר שראתה בבין השמשות, שתעלה לה ראייה זו לשני ימים. ואילו ר' יוסי הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], דאמר [שאומר] כי בין השמשות הזה הקרוב לצאת הכוכבים אף הוא ספיקא הוי [ספק הוא], ולכן יש לחשוש שראתה אז, ועולה לה ראייה זו לשני ימים.

ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: אילמלי (אילו) היו ידיה נתונות בבדיקה בעיניה (כינוי בלשון נקיה לבית הערווה) כל משך זמן בין השמשות — יפה אתם אומרים, עכשיו שבוודאי לא כך היה הדבר, יש מקום לחשש שמא מיד עם סלוק ידיה ראתה? ואמרו לי: כי קאמרינן [כאשר אמרנו] את דברינו, הרי זה מדובר אכן כשנתנה ידיה בעיניה כל משך זמן בין השמשות.

ומבררים עוד ברייתא זו, אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בשם ר' יוסי, שיש לחשוש לראיית בין השמשות, העולה לשתי ראיות, כשלא בדקה. ומבררים: מאי [מה פירוש] לא בדקה?

אילימא [אם תאמר] שבדקה בזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יהודה, ולא בדקה בזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יוסי, יש להקשות: מכלל הדברים נסיק שרבי אמנם פסק כר' יהודה בן אגרא במקרה זה, אבל ר' יהודה בן אגרא עצמו סבר [סבור]: שאף על גב שבדקה בתרוייהו [בשניהם], בשני פרקי בין השמשות, של ר' יהודה ושל ר' יוסי, חיישא [חוששת]? והא [הרי] היא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט] שמה שאמר רבי שלא בדקה, הכוונה שלא בדקה, לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, אבל אם בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת].

אלמא [מכאן] כי הזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לשיטת רבי ליליא [לילה] הוא. אימא סיפא [אמור עתה את סוף המשנה]: ודברי חכמים בשבדקה. ושואלים: מאי [מה פירוש] בדקה?

אילימא [אם תאמר] שהכוונה שבדקה בבין השמשות כשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות כשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים אתה למד דרבנן סברי [שחכמים סבורים] שאף על גב [אף על פי] שלא בדקה בתרוייהו [בשניהם] — לא חיישינן [אין אנו חוששים], הא [הרי] לא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט, ברור] שבדקה בין בבין השמשות לשיטת ר' יהודה בין בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, אבל אם בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — חיישינן [חוששים אנו].

אלמא [מכאן נסיק] כי בין השמשות לשיטת ר' יוסי — לרבי ספיקא הוי [ספק הוא], והרי מכאן קשיא [קשה, שיש בדבר סתירה] משיטת רבי על שיטת

רבי! ומסבירים: הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונתו]: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא לרבנן [לחכמים] בש לא בדקה כלל לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, שאף חכמים לא נחלקו עליו אלא כשבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה, ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי. אבל היכא [היכן, כאשר] לא בדקה כלל — מודו ליה [מודים לו].

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה]: הרואה כתם, אם היה לראיה מרובה, ששיעורו גדול, שלושה גריסים ועוד — הרי זו חוששת לזיבה, אבל לראיה מועטת שהיה קטן משיעור שלושה גריסים ועוד — אינה חוששת לזיבה. זו דברי ר' יהודה בן אגרא שאמר משום [בשם] ר' יוסי.

אמר רבי: אני שמעתי ממנו שאחת זו שראתה כתם גדול, ואחת זו שראתה כתם קטן משלושה גריסים ועוד — חוששת לזוב, ומן הטעם הזה אמר לי: ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה — לא תהא בחזקת טמאה? ונראין דבריו כשבדקה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] בדקה? אילימא [אם תאמר] שבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים אתה למד שר' יהודה בן אגרא סבר [סבור] כי אף על גב [אף על פי] שלא בדקה לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת] לזיבה? ומדוע לא תחשוש לכך, והא [והרי] לא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שמדובר שבדקה בין בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ובין בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים נלמד כי ר' יהודה בן אגרא סבר שאם בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת].

אלמא [מכאן נסיק] כי פרק הזמן שהוא בין השמשות לשיטת ר' יוסי, לר' יהודה בן אגרא — ליליא [לילה] הוא. קשיא [קשה] מדברי ר' יהודה בן אגרא על דברי ר' יהודה בן אגרא!

בשלמא [זה נוח] בלא דברי רבי — לא קשיא [אין זה קשה], שכן אפשר להבחין בין המקרים: התם [שם] מדובר שבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, ואילו הכא [כאן] מדובר כשבדקה נמי [גם כן] בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ובבין השמשות לשיטת ר' יוסי. אלא בדרבי קשיא [בשל דברי רבי קשה]!

ומתרצים: אין זו סתירה, שכן נחלקו בדבר תרי תנאי [שני תנאים] ואליבא [ולשיטתו] של ר' יהודה בן אגרא; האי תנא סבר [תנא זה סבור] כי שלים [נשלם] בין השמשות לשיטת ר' יהודה