סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

פירוש שטיינזלץ

מחשבין, כלומר, חל דין פיגול כשחשב בשעת זריקת הדם להקטיר את האימורים שלא בזמנם, אף על האבוד, האימורים האבודים שאינם לפנינו, ועל השרוף, שאבדו כליל.

ונדון בדבר: הא [הרי] האבוד והשרוף לא איתינון [נמצאים] בעולם, ואפילו הכי קתני [כך שנינו] שמחשבין עליהם, לפיגול, ונסיק מכאן שבזמן שיצאו האימורים כולם, והרי הם כמי שאינם לפנינו, תועיל הזריקה (לשיטת ר' עקיבא) לענין המעילה בהם. ושלא כהסברו של ר' יוחנן בשיטת ר' עקיבא.

ושואלים: ומי [והאם] אמר רב אסי הכי [כך], האם הוא סבור שאף אם יצאו הבשר והאימורים כולם אל מחוץ לעזרה, לשיטת ר' עקיבא הזריקה מועילה? הא בעא מיניה [הרי שאל אותו] רב אסי מר' יוחנן שאלה זו: אם בשעת עבודת הקרבן חישב הכהן על שיירי הדם מן הזריקה שדינם שהם נשפכין ליסוד המזבח מיד בסמוך לזריקה עצמה, לשופכם למחר, שלא כדינם, מהו שיעשה הקרבן פיגול בכך, וצדדי השאלה: האם מחשבה זו היא כעין מחשבה לזרוק מן הדם הנזרק למחר, והרי זה פיגול. או שמא מאחר שאין זה הדם הנזרק על המזבח, אין זה פיגול.

אמר ליה [לו] ר' זירא לרב אסי בתשובה לשאלתו זו: כבר שנית לנו במסכת חולין, בעניין טומאת אוכלים וטומאת נבילות, שדברים שהם עצמם אינם נאכלים, אם הם מחוברים לבשר, הריהם מצטרפים להשלים לשיעור (כביצה) המטמא טומאת אוכלים, ובכלל אלה אף האלל (שאריות בשר הדבוקות בעור הבהמה), שאינו נחשב לאוכל, ואינו מיטמא לעצמו בטומאת אוכלין, ואף אינו מצטרף להשלים לשיעור (כזית) המטמא בשר הנבילה. אלמא [מכאן] נסיק שהאי [זה] האלל, כיון דלית ביה מששא [שאין בו ממשות, חשיבות עצמית]לא קיבל [אין הוא מקבל] טומאה, ונלמד מכאן שלדעת רב אסי, כל דבר שאין בו חשיבות דינו כן, ואף

הני [אותם] הדמים הנשפכין נמי [גם כן] כיון שלאיבוד אזלי [הולכים]בהו [בהם] מחשבה לא מהניא [אינה מועילה] שיתפגל הקרבן על ידה. ולפיכך צריך לומר שלדעת רב אסי, כשיצא כולו אל מחוץ לעזרה, והרי הוא עומד לשריפה, וכמי שהולך לאיבוד, אין הזריקה מחילה עליו דין מעילה. וכהסברו של ר' יוחנן בשיטת ר' עקיבא, שלא נאמרה שיטה זו אלא בשיצא חלקו, ולא בשיצא כולו!

ושואלים: ובכל זאת, אלא ברייתא זו דקתני [ששנה] בה שמחשבים על האבוד ועל השרוף הריהי קשיא [קשה] להסבר זה, שכן ממנה נלמד שמועילה המחשבה בזריקה אף על אלה שאינם בעולם כלל! אמר רבא בתשובה לדבר: אימא [אמור] ותקן כך לשונה של ברייתא זו: מחשבים על העומד לאיבוד, ועל העומד לישרף, אבל עדיין לא אבד ולא נשרף, והריהו עומד לפנינו, שבאלו פועלת מחשבת הפיגול, אבל לא באלו שכבר יצאו אל מחוץ לעזרה, שאינם נחשבים כעומדים לפנינו.

א ועוד בשיטת ר' עקיבא במשנתנו, שמועילה מחשבת פיגול, וכן לענין מעילה אף שיצא הבשר אל מחוץ לעזרה לפני הזריקה, אמר רב פפא: לא אמר ר' עקיבא את שיטתו זו שהזריקה מועלת (מועילה) לפגל ולפטור ממעילה את היוצא אלא רק בזמן שיצא בשר הקרבן, ונזרק עליו הדם, אבל אם יצא הדם עצמו, אף שחזר ונכנס למקדש, ונזרק — אין זריקה זו מועלת ליוצא.

ומביאים ראיה לדברי רב פפא, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: שחט בשתיקה, שלא חשב מחשבת פסול בשעת השחיטה, ויצא הדם מחוץ לעזרה, אף על פי שחזר והכניסו וזרקולא עשה ולא כלום. שאם היה הדבר בבשר קדשי קדשים שיצא — עדיין מועלין בו, משום שלא הותר הבשר בזריקה זו, ואם בקדשים קלים — אין זריקה זו מועילה להחיל על אימוריהם דין מעילה, ולכן אין מועלין בו, כמו לפני זריקה זו.

ב ודנים עוד בשיטת ר' עקיבא. שנינו במשנה שכראיה לשיטתו אמר ר' עקיבא: הא [הרי] מקרה זה של בשר קרבן היוצא אל מחוץ לעזרה לפני זריקה ונזרק עליו הדם, למה הוא דומה? — למפריש בהמה לחטאת, ואבדה, והפריש בהמה אחרת במקומה, ולאחר מכן נמצאה הראשונה, ומעתה הרי יכול הוא לקיים מצוותו בכל אחת, ותיפסל חברתה משום מותר חטאת. שדינן של אלו, שאם נזרק דמה של האחת, הרי כשם שזריקת דמה של זו פוטרת את בשרה מדין מעילה, הרי היא פוטרת בכך אף את בשר חברתה. ומכאן נלמד שאם נפטרת זו (הפסולה) בזריקת דמה של זו הכשרה, בוודאי שזריקת דמו של הקרבן עצמו פוטרת את בשרו שלו מן המעילה, אף שנפסל הבשר ביציאתו אל מחוץ לעזרה.

ובהסבר דברים אלה של ר' עקיבא, אמר ר' אלעזר: כי [כאשר] אמר ר' עקיבא שזריקת דמה של החטאת האחת פוטרת את השניה מדין מעילה, הרי זה דווקא כאשר נשחטו שתיהן בבת אחת (באותו זמן), וכגון שנשחטו על ידי כהנים שונים, אבל כשנשחטו בזה אחר זהלא אמר ר' עקיבא שפקע מהשניה דין מעילה, שכן בשעה ששחט את הראשונה, נפסלה השניה כמותר חטאת, ולא היתה לה שעת היתר אכילה לכהנים, ולא פקע ממנה דין מעילה.

ובענין זה מביאים עוד, תניא [שנויה ברייתא] שכך אמר ר' שמעון: כשהלכתי לכפר פאני, מצאני זקן (חכם) אחד, ואמר לי בתמיהה: האם אכן אומר היה ר' עקיבא שזריקה מועלת ליוצא מן העזרה קודם זריקה ונפסל בכך? אמרתי לו: הן. וכשבאתי והרציתי דברים אלו של הזקן, שהביע תמיהה על כך, לפני חבירי שבגליל, אמרו לי כחיזוק לתמיהת אותו חכם: אכן כיצד יכול ר' עקיבא לומר זאת, והלא פסול הוא היוצא, והיאך מרצה זריקת הדם על הפסול?

וכשיצאתי מלפני חכמים ובאתי והרציתי דברים אלה ששאלוני והקשו עלי לפני ר' עקיבא, אמר לי: ואתה בני, אי [אין] אתה אומר כן כשיטתי, שמועילה הזריקה בדין המעילה אף לפסול? והרי המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות ויכול להקריב כל אחת מהן, ובכך תיפסל חברתה — מועלין (יש דין מעילה) בשתיהן, שהרי הן עדיין בגדר "קדשי ה' " הנאמר בדין המעילה. וכמו כן אף אם שחטן את שתיהן, והרי דמן של השתיים הללו מונח בכוסות ועומדת האחת מהן להיזרק על המזבח — מועלין בשתיהן.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר