אומר: שני לוגין מן המאה המצויים כאן, שאני עתיד להפריש בסוף שתייתי, הרי הן תרומה גדולה הניתנת לכהן, עשרה לוגין יהיו מעשר ראשון, תשעה לוגין שהם עשירית מתשעים הלוגים הנותרים מעשר שני, ומיחל [מחלל] בכסף את המעשר השני, שהרי אין לשתותו בקדושתו אלא בירושלים, ושותה מיד את היין, ולבסוף הלוגין האחרונים שישארו הם יהיו תרומה ומעשר. שאנו סומכים על ההנחה שיש ברירה ואותם הלוגים שנשארו אומרים אנו שהוברר למפרע שהם הם שהופרשו מתחילה, אלה דברי ר' מאיר. ואילו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין. משמע שאינם מקבלים את ההנחה שיש ברירה. ואם כן נמצא שאף ר' יהודה, בניגוד למשנה, וכדברי איו, סבור שאין ברירה.

עולא התייחס אף הוא לסתירה זו אלא שהוא אמר להיפך: ליתא לאיו ממתניתין [אין לקבל דברי החכם איו משום שהם סותרים את משנתנו]. ומקשים: ואלא הא דקתני [זו ששנינו]: ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין ומשמע מכאן כפי שהוכחנו שאין ר' יהודה מקבל את עקרון הברירה,

הרי עולא זוזי זוזי קתני [זוגות זוגות של חכמים שנה] את המשנה בענין היין, וכך שנה: ההיתר בענין זה הוא דברי ר' מאיר ור' יהודה, ואילו ר' יוסי ור' שמעון אוסרין, נמצא שאף ר' יהודה סבר כר' מאיר שיש ברירה וכדברי המשנה.

א מכל מקום ברורה לנו כאן דעתו של ר' יוסי שהוא אוסר. ושואלים: וסבר ר' יוסי אין ברירה? והתנן [והרי שנינו במשנה] ר' יוסי אומר: שתי נשים שלקחו (קנו) את קיניהן כל אחת שני תורים או שני בני יונה כדי שינתנו לכהן כקרבן לטהרת לידתן בעירוב (במעורב) ולא פירשו לשם מי מהן כל אחד מהקינים, או שנתנו קיניהן לכהן ולא פירשו לכהן אלו עופות הקדישו לחטאת ואלו הקדישו לעולה — איזהו שירצה כהן יקריב עולה, ולאיזה שירצה יקריב חטאת! הרי שסבור ר' יוסי שיש ברירה, ושלאחר שמחליט הכהן בדבר הרי זה כאילו התגלה למפרע מה התכוונה בתחילה כל אחת להקריב לעולה ומה לחטאת!

אמר רבה שאין משם הוכחה לענין ברירה: התם [שם] מדובר במקרה מיוחד — כשהתנו הנשים ואמרו שהן תולות את פרטי ההקדש בדעת הכהן.

ומקשים: אי הכי מאי למימרא [אם כך, מה לומר], כלומר, מה החידוש שבדבר? כיון שהתנו במפורש ודאי יפה כוחו של הכהן לקיים תנאן! ומשיבים כי בכל זאת קא משמע לן [השמיע לנו] בכך חידוש כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות, שאין מפרשים למעשה איזה מזוג התורים הוא חטאת ואיזהו עולה.