דהך דלא ביכרה שביח טפי [שהולד של זו שלא ביכרה משובח יותר], על כן צריכא [צריך] הדבר להיאמר בכל המקרים.

א משנה יוצא דופן שלא נולד בלידה רגילה, דרך פתח הרחם, אלא שחתכו את דופן רחם אימו והוציאוהו, והבא אחריו שנולד בלידה רגילה, ר' טרפון אומר: בכל אחד מהם יש ספק שמא הוא בכור, ולפיכך שניהם ירעו עד שיסתאבו, כלומר, עד שיפול בהם מום, ואולם אינם ניתנים לכהן, שאינו יכול להוציא ממון מבעליו במקרה של ספק. ולכן יאכלו במומן (כשיפול בהם מום) לבעלים. ר' עקיבא אומר: שניהן אינן בכור, הראשון — מפני שאינו "פטר רחם", שאינו הולד שפטר (פתח) את הרחם תחילה, והשני — מפני שקדמו אחר, שאינו הראשון שנולד לאמו.

ב גמרא על מחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא במשנתנו, מבררים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים]? ר' טרפון מספקא ליה [מסופק לו] לגבי בכור לדבר אחד, שנולד ראשון אבל לא דרך פתח הרחם, או שפתח תחילה את הרחם למרות שאינו הראשון ללידה, אי הוי [אם הוא נחשב] בכור אי לא הוי [אם איננו] בכור. ור' עקיבא פשיטא ליה [פשוט לו] שבכור לדבר אחד לא הוי [איננו] בכור.

ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בביאור המידות שהתורה נדרשת בהן: המידה מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל, כיצד? נאמר: "קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב), יכול לשון "כל" אפילו נקבה במשמע? ד תלמוד לומר: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר" (דברים טו, יט), ויש לשאול:

אי (אם) "זכר", יכול כל זכר שנולד ראשון הריהו בכור, אפילו יצתה (יצאה) נקבה לפניו? תלמוד לומר: "פטר רחם" (שמות יג, ב), כלומר, דווקא זכר שיצא ראשון דרך פתח הרחם. ויש לשאול: אי (אם) פטר רחם, יכול כל זכר שיצא ראשון דרך פתח הרחם, אפילו יצא אחר יוצא דופן? תלמוד לומר: "בכור". ודנים בברייתא זו.

אמר ליה [לו] רב שרביא לאביי: רישא [בתחילה] ששנינו: יכול אפילו יצאה נקבה לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם", לא קנסיב לה תלמודא [לוקח, משתמש הלימוד, הברייתא] במילה "בכור" (תלמוד לומר "בכור") ללמדנו שאין הוא נחשב בכור, אלמא [מכאן] שהתנא מניח שבכור לדבר אחד כגון שהוא ראשון לזכרים, ולא לוולדות, הוי [הריהו] קרוי "בכור". ואילו סיפא [בסוף], כשהוא שואל: יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן? קנסיב לה תלמודא [לוקח הלימוד] את המלה "בכור", ללמדנו שאין די במה שהוא "פטר רחם" אלא אם נולד ראשון. אלמא [מכאן] שהוא מניח שבכור לדבר אחד לא הוי [נחשב] בכור. ואם כן יש לכאורה סתירה בין שני חלקי הברייתא!

אמר ליה [לו] אביי: לעולם בכור לדבר אחד לא הוי [אינו קרוי] בכור, ורישא הכי קאמר [ובהתחלה כך הוא אומר]: אי (אם) זכר, יכול כל זכר ואפילו יוצא דופן? תלמוד לומר: "פטר רחם". ואין הברייתא עוסקת בנולד אחר נקבה.

רבינא אמר: לעולם בכור לדבר אחד הוי [הריהו] בכור, וסיפא [ובסוף] שהוא למד מ"בכור" שהנולד אחר יוצא דופן אינו בכור — אינו למד ממשמעות המלה "בכור", אלא מייתור הכתובים, הכי קאמר [וכך הוא אומר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שזה שיצא אחר יוצא דופן הריהו קדוש בבכורה, אם כן "בכור" דכתב רחמנא [שכתבה התורה] למה לי?