ועתה מפרטים את השאלה: לשיטת רב האומר שאין יד לפחות מכזית, וכן שאין שומר לפחות מכפול, האי [זו] הברייתא במאי אוקים לה [במה, באיזה אופן הוא מעמיד אותה]? שהרי אי [אם] מדובר בה באחת מהעצמות הללו שאין בה כל מח (הנאכל), ואין היא משמשת אלא כיד לבשר (ששיעורו הוא כחצי זית) שעליה — קשיא רישא [קשה תחילתה של הברייתא] מדברי התנא הראשון שאמר שנטמא הבית בטומאת אוהל — הרי שיש יד לטומאה לפחות מכזית.

ואי [אם] מדובר בברייתא זו בעצם שיש בה מח בצידה האחד, והריהי משמשת כשומר לדבר הנאכל אף ששיעורו הוא פחות מכזית — קשיא סיפא [קשה סופה של הברייתא], מדברי יהודה בן נקוסא המטהר מטומאת אוהל — הרי שאין שומר לפחות מכזית, בעוד שלשיטת רב יש שומר לפחות מכזית!

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שרב מעמיד את הברייתא בעצם המשמשת כשומר, איבעית אימא [אם תרצה אמור] שרב מעמיד את הברייתא בעצם המשמשת כיד.

ומפרטים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שמדובר בעצם המשמשת כיד, והוא רב אמר כדעת ר' יהודה בן נקוסא, המטהר את הבית מטומאת אוהל, שהוא סבור שאין יד לפחות מכזית. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר בעצם המשמשת כשומר, והוא רב אמר כדעת תנא קמא [התנא הראשון], המטמא את הבית, שהוא סבור שיש שומר לפחות מכזית.

ואילו ר' יוחנן אמר כי בכל הברייתא כולה מדובר בעצם המשמשת כיד, והוא ר' יוחנן אמר את שיטתו כדעת תנא קמא [התנא הראשון], המטמא את הבית, שהוא סבור שיש יד לפחות מכזית. ושלא כדעת יהודה בן נקוסא המטהר את הבית שהוא סבור שאין יד לפחות מכזית. ולענין מחלוקתם של רב ור' יוחנן מציעים:

תא שמע [בוא ושמע] ראיה מן הברייתא שלא כשיטת רב, שכן שנינו שר' יהודה אומר כי הקולית (עצם הירך) שיש עליה כזית בשר — כזית הבשר גוררת (מושכת אחריה) את הקולית כולה לענין הטומאה, שאם נגע שרץ בכל מקום שהוא בקולית — הריהי נטמאת בכך. אחרים אומרים כי אפילו אם אין עליה על הקולית אלא בשר ששיעורו כפול בלבד — הבשר גוררת את הקולית כולה לטומאה. ומעתה יש להקשות לשיטת

רב: האי [זו, הברייתא, במאי מוקים לה [במה, באיזה אופן הוא מעמיד אותה]? אי [אם] מדובר בקולית המשמשת כיד לבשר שעליה — קשיא סיפא [קשה סוף הברייתא], משיטת אחרים הסבורים שאפילו אם לא היה בקולית אלא כפול בשר, הריהי משמשת כיד להכנסת טומאה. ושלא כשיטת רב האומר שאין יד לפחות מכזית. ואי [אם] מדובר בברייתא זו בקולית המשמשת כשומר לבשר שבה — קשיא רישא [קשה תחילת הברייתא], משיטתו של ר' יהודה האומר שרק אם על הקולית כזית בשר הריהי מטמאת, שלא כשיטת רב האומר שיש שומר בפחות מכזית!

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שמדובר בברייתא בקולית המשמשת כיד לבשר שעליה — והוא רב אמר את שיטתו כדעת ר' יהודה הסבור שרק אם יש על הקולית כזית בשר נטמאת כל הקולית, ואולם אם יש עליה פחות מכזית — אין היא נטמאת, שכן אין יד לפחות מכזית, וכשיטת רב. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר בברייתא בקולית המשמשת כשומר לבשר שעליה — ושיטת רב היא כשיטת אחרים בברייתא הסבורים שיש שומר בפחות מכזית, ושלא כשיטת ר' יהודה.

ואילו ר' יוחנן אמר כי בכל הברייתא כולה מדובר בקולית המשמשת כשומר לבשר שבה, והוא ר' יוחנן אמר את שיטתו כדעת אחרים הסבורים שיש שומר בשיעור כפול. ושלא כדעת ר' יהודה הסבור שאין שומר אלא בכזית.

ומקשים על הסבר זה בשיטת ר' יוחנן: כיצד מעמיד ר' יוחנן את שיטתו כדעת אחרים, הא [הרי] רק בשיעור "כפול" קא אמרי [הם אומרים כפול] שיש שומר, ואילו ר' יוחנן אומר שיש שומר אפילו בפחות מכפול!

ומשיבים: בעיקר סבורים אחרים כי יש שומר אף בפחות מכפול, ואולם איידי דקאמר תנא קמא שיעורא [מתוך שאמר התנא הראשון שיעור מסויים, "כזית"], קאמרי אינהו נמי שיעורא [אמרו גם הם שיעור מסויים, "כפול"], אבל לדעתם הוא הדין אף בפחות מכפול.

אמר רבא: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון הברייתא שבעצם המשמשת כשומר עסקינן [עוסקים אנו], ולא בעצם המשמשת כיד. דקתני [שכן שנינו] בה בעצם קולית, והרי עצם זו לרוב יש בתוכה מח, והריהי משמשת כשומר לאוכל שבתוכה. ואילו היו דברי הברייתא עוסקים בעצם המשמשת כיד, היה לה לשנות דבריה בכל עצם שיש עליה בשר. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה] כי בעצם המשמשת כשומר עוסקת הברייתא.

א שנינו למעלה בברייתא את דעת אחרים בדין הקולית, שאפילו אין עליה כי אם כשיעור כפול, גורר הבשר את הקולית כולה לענין הטומאה. ובענין זה איתמר [נאמר] שחלקו האמוראים, שר' חנינא אמר כי זהו בדווקא השיעור, ואילו בפחות משיעור זה — אין הקולית נגררת אחר הבשר להיטמא. ואילו ר' יוחנן אמר כי אין זה השיעור בדווקא, ואף בפחות מכפול יש דין שומר בקולית.

ותוהים על דברי ר' יוחנן: כיצד ניתן לומר כי "אין זה שיעור", והא קתני [והרי שנינו] בברייתא במפורש "אפילו אין עליה אלא כפול"! ומשיבים: באמת סבורים אחרים שהוא הדין אף בפחות מכפול, ואולם איידי דקאמר תנא קמא שיעורא [מתוך שאמר התנא הראשון שיעור מסויים, "כזית"], קאמרי אינהו נמי שיעורא [אמרו גם הם שיעור מסויים, "כפול"], אבל כוונתם, אפילו בפחות מכן.

ובבירור מחלוקת זו מציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנה בדינו של תרמיל ("שרביט") שבתוכו גרגרי קטנית, ועמד ורוקן את התרמיל מגרגריו, שר' אלעזר בן עזריה מטהר בתרמיל של פול שיש בו גרגרים, שכן הפולים הם גסים, ואינם צריכים לתרמיל. ולכך אין התרמיל נחשב כשומר לאוכלים. ומטמא בתרמיל של קטנית אם נשאר גרגר אחד בתרמיל — מפני שרוצה במשמישן, כלומר, שיהיה לו משהו לאחוז בו כאשר ינקה את הקטניות. הרי איפוא שיש שומר אף בפחות מכפול, ושלא כדברי ר' חנינא ורב!

ומשיבים: אין זו קושיה, שכן הסבר דברי אותה משנה, הריהו כדאמר [כמו שאמר] רב אחא בריה [בנו] של רבא בתשובה לשאלה אחרת שהמשנה עוסקת באופן שנגע השרץ לא בתרמיל אלא בקולחא [בקלח] שהתרמילים נמצאים בו, ואין נידון הדברים משום "שומר" אלא משום "יד", שהרי הקלח משמש כיד לתרמילים ולקטניות שבתוכם.

מעתה הכא [כאן], בתשובה לשאלה זו נמי [גם כן] יש לומר בהסבר דברי המשנה שמדובר בה בקולחא [בקלח], ומשום יד. ומאי [ומה] פירוש דברי ר' אלעזר בן עזריה שאמר שאדם רוצה במשמישן? כוונתו — בתשמישן, בשימוש בהם באותם קלחים.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה דתנא דבי [ששנה החכם של בית] מדרשו של ר' ישמעאל על הכתוב בטומאת אוכלים "על כל זרע זרוע" (ויקרא י״א:ל״ז,חז), וכמובא בדף הקודם שהרי זה בא ללמד לענין השומר בדין הטומאה, שכדרך שבני אדם מוציאין בזריעה, חטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה, ועדשים בקליפתן. לכך הקליפה (המשמשת כשומר לאוכל שבתוכה) הריהי מצטרפת להשלים לשיעור טומאת אוכלים. הרי איפוא שיש שומר אף בפחות מכפול, שכן קליפת החיטה והשעורה והעדשים מועטה משיעור כפול. והרי זה שלא כדעת ר' חנינא ורב!

ומשיבים: אין זו קושיה, שכן בריה שלימה, עצמאית, דבר שלם כגרגרי החיטה והשעורה בקליפתן עליהם, שאני [שונה] דינו. ולכן יש בהם שומר אף בפחות משיעור כפול.

ב ועוד בדיני שומרים לאוכל, בעי [שאל] רב אושעיא: