ודין נוסף: כל הנודר שלא יאכל מן הבשר, הריהו אסור באכילת בשר בהמה חיה ועוף, ואולם הריהו מותר באכילת בשר דגים וחגבים, שאין אלה נכללים בלשון נדרו.

א גמרא שנינו במשנתנו כי כל בשר אסור לבשלו בחלב, ובכלל הבשר הריהו בשר בהמה חיה ועוף. ודנים בדבר: מתוך שלא הבחינה המשנה בין בשר בהמה וחיה לבין בשר עוף, הא [הרי] מכאן נסיק כי בשר עוף אסור בבישול בחלב מדאורייתא [מן התורה], כדרך שאסור בשר הבהמה. ומעתה יש לשאול: כמאן [כשיטת מי] היא משנתנו? שלא כשיטת ר' עקיבא, דאי [שאם] היא כשיטת ר' עקיבא, האמר [הרי אמר] כי איסור בשר חיה ועוף בחלב אינו מן התורה.

ואולם אימא סיפא [אמור את סוף המשנה] ששנינו בה: הנודר מן הבשר — הריהו מותר בבשר דגים וחגבים, ומכאן נדייק: דווקא בבשר דגים וחגבים הוא מותר, הא [הרי] שבבשר עוף הריהו אסור — ומעתה אתאן [הגענו] לשיטת ר' עקיבא, שכן אמר ר' עקיבא כי כל מילי דמימליך עליה [דבר שאין ברורה בו כוונת דברי המשלח, ולכך נמלך עליו] השליח — בר מיניה [בן מינו] הוא זה. ומה ענינו?

דתניא [שכן שנויה ברייתא] בדינו של הנודר שלא לאכול מן הירק, שמותר באכילת דלועין, שכן אין הדלועים בכלל ירק. ואילו ר' עקיבא אוסר אכילת דלועים, שאף אלה לדעתו בכלל לשון הנדר. אמרו לו חכמים לר' עקיבא בתמיהה: והלא דבר מצוי הוא שאומר אדם לשלוחו "קח (קנה) לנו ירק", והוא השליח חוזר ואומר למשלח: "לא מצאתי אלא דלועין", הרי שדלועים אינם בכלל ירק!

אמר להן ר' עקיבא לחכמים: כן הדבר, ודווקא מכאן יש להוכיח כשיטתי, שהרי כלום (האם) אומר השליח שנשלח לקנות ירק "לא מצאתי אלא קטנית?!" אלא מעתה שאומר השליח "לא מצאתי אלא דלועים" הרי זה מוכיח שדלועין בכלל ירק, ולכן הוא מתייעץ עם משלחו ביחס לדלועים, שאפשר שכן היתה דעת המשלח, ואין קטנית בכלל ירק. ונמצא איפוא שרישא [ראשה, תחילת] המשנה היא כשיטת רבנן [חכמים] החולקים על ר' עקיבא, ואילו סיפא [סוף המשנה] הוא כשיטת ר' עקיבא!

אמר רב יוסף: אין זו קושיה, שכן משנתנו כולה כשיטת רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי [ולקח אותה לפי שיטת תנאים שונים], שכן בסוף המשנה בענין נדרים, סבר לה [סבור הוא] כר' עקיבא, ואילו בתחילת המשנה בענין בשר בחלב, סבר לה כרבנן [סבור הוא כחכמים].

ואילו רב אשי אמר הסבר אחר: המשנה כולה כשיטת ר' עקיבא היא, וכעולה מדברי סוף המשנה בענין נדרים. ובאשר לתחילת המשנה, הכי קאמר [כך הוא, התנא, אומר]: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן שאסורים מדברי תורה (כבשר בהמה), ומהן שאינם אסורים אלא מדברי סופרים (כבשר חיה ועוף, וכשיטת ר' עקיבא). חוץ מבשר דגים וחגבים, שאינם אסורים בבישול בחלב לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

ב ועוד שנינו במשנתנו כי אסור להעלות על השולחן עם הגבינה את כל סוגי הבשר, ובכללם בשר עוף. שגזרו חכמים שמא יבוא לאוכלם יחד. ובענין זה אמר רב יוסף: שמע מינה [למד מכאן] שבישול ואכילת בשר עוף בחלב הריהו איסור דאורייתא [מן התורה], דאי סלקא דעתך דרבנן [שאם עולה על דעתך לומר שהוא איסור מדברי סופרים בלבד, ומגזירת חכמים], הרי אכילה של בשר עוף בחלב גופה (עצמה) אסורה רק משום גזירה, שמא יבוא לאכול אף בשר בהמה בחלב, ואנן נגזר [ואנו נגזור] העלאה על השולחן של בשר עוף וגבינה יחד, אטו [משום] אכילה, והלא אין גוזרים גזירה לגזירה!

ומנא תימרא דלא גזרינן [ומנין אתה אומר שאין אנו גוזרים] גזירה לגזירה? דתנן [שכן שנינו במשנה]: חלת חוצה לארץ