עוברי דגים, ביצי הדגים הדבוקות יחד במעי הדג.

ותניא [ושנויה ברייתא] גבי ביצים, אלו הן סימני ביצים: כל שכודרת ועגולגולת, עשויה כעין כדור עגול, אבל אינה ממש ככדור, אלא ראשה אחר כד (מעוגל) וראשה אחד חד — היא טהורה. שני ראשיה כדין, או שני ראשיה חדין — הרי הם טמאין. היה החלבון (החלק הלבן) מבחוץ וחלמון (החלק הצהוב) שלה מבפנים — זו היא טהורה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים — טמאה. חלמון וחלבון מעורבין זה בזה — בידוע שהיא ביצת השרץ. ואם כן ניתן לזהות אם מדובר בביצה טמאה, ואין צורך לסמוך על עדותו של הגוי!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה שהביצים חתוכות, כך שלא ניתן לדעת את צורתן. ושואלים: וליבדוק [ושיבדוק] בחלמון וחלבון שלהם, מה בפנים ומה בחוץ! ומשיבים: מדובר במקרה שהביצים טרופות בקערה, ואי אפשר לדעת.

ושואלים: וכהאי גוונא מי זבנינן מינייהו [וכגון זה, שהן טרופות, האם אנו קונים מהם]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: אין מוכרין ביצת תרנגולת טרפה לגוי אלא אם כן היא טרופה בקערה, לפיכך אין לוקחין (קונים) מהם ביצים טרופות בקערה, שמא ביצת טריפה היא שמכרה להם ישראל. ואם כן, בהכרח מדובר בביצים שאינן טרופות, שניתן לברר, לפי סימניהן, אם טהורות הן או טמאות!

אלא אמר ר' זירא: טעם הדבר שלא ניתן לסמוך על כך, הוא משום שסימנין אלו בביצים לאו דאורייתא [אינם מן התורה], ולכן אי אפשר לסמוך עליהם באיסור של תורה. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], אלא ניתן לסמוך על הסימנים, הא [זו] שאמר רב אסי בענין עופות טמאים: שמנה עופות ספיקות הן האם טמאים הם או טהורים — ליבדוק בביצים דידהו [שנבדוק את הביצים שלהם], ונראה לפי הסימנים האמורים בברייתא, אם הם טהורים או לא! אלא שמע מינה [למד מכאן]: סימנין לאו דאורייתא [אינם מן התורה].

ושואלים: אלא אם לא ניתן לסמוך על הסימנים, למאי הלכתא קתני לה [לאיזו הלכה שנה אותה] את הברייתא הזו של סימני הביצים? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם שני ראשיה כדין, או שני ראשיה חדין, או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים — ודאי טמאה היא. אבל אם רישיה חד [ראשה האחד] חד, ורישיה חד [וראשה השני] כד [רחב], וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, ואמר לך גוי: של עוף פלוני הן, וטהור הוא — סמוך עליהם על סימנים אלה. אבל בסתמא [בסתם] שלא אמר לך באיזה עוף מדובר, אלא באות לפניו ביצים עם סימנים אלה — לא תסמוך עליהם, דאיכא דעורבא דדמי לדיונה [שיש ביצים של עורב שדומים לשל יונה].

ודנים במה שאמר מר [החכם] בברייתא: חלבון וחלמון מעורבין זה בזה — בידוע שהיא ביצת השרץ, ולא ביצת עוף טמא. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? והרי בין זו ובין זו אסורות הן! אמר רב עוקבא בר חמא: לומר שאם ביצה כזו ריקמה (נוצר השרץ בתוכה), וניקבה, ונגע בה — טמאה, אם גודלו של השרץ שבתוכה הוא בכעדשה, שהוא השיעור שבו שרץ מת מטמא.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: ודלמא [ושמא] ביצת נחש היא, שהחלבון והחלמון מעורבים בה, ונחש אינו אחד מן השרצים המטמאים במותם! אלא אמר רבא, מה שנאמר בברייתא: בידוע שהיא ביצת השרץ, אינו נוגע לדיני טומאה, אלא לומר שאם ביצה כזו ריקמה (נוצר השרץ בתוכה) ואכלה — לוקה עליה משום "שרץ השורץ על הארץ" (ויקרא יא, מא).

ותוהים: אי הכי [אם כך] שעל איסור אכילה מדובר, מאי איריא [מה שייך] בביצה של טמאה של שרץ? אפילו בביצה של טהורה נמי [גם כן] לוקה על אכילתה! דתניא [ששנויה ברייתא]: "כל השרץ השורץ על הארץ" (שם) —