היה בקי בהן בעופות הטמאים ובשמותיהן, שיודע מה שמו של כל אחד מהם, הרי עוף אחר הבא לפניו בסימן אחד בלבד של טהרה — טהור, שהרי אין עוף טמא שיש בו סימן אחד של טהרה אלא פרס ועזניה, והרי הוא בקי ויודע שלא מדובר בהם. לא היה בקי בהן ובשמותיהן, אם בא לפניו עוף שיש לו רק סימן אחד של טהרה — טמא, שמא הוא פרס או עזניה. אם בא לפניו עוף שיש לו שני סימנין של טהרה — טהור, והוא (וזהו דווקא) כשיכיר עורב, וידע שהעוף שלפניו אינו עורב, שהרי אין עוף טמא שיש לו שני סימנים אלא עורב.

ושואלים: שיכיר עורב ותו לא [ולא עוד]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], מה שנאמר ברשימת העופות הטמאים: "את כל עורב למינו" (ויקרא יא, טו), "עורב" — זה עורב שאנו מכירים, "למינו" מה בא לרבות? ר' אליעזר אומר: להביא (לרבות) לאיסור את הזרזיר, שהוא ממין העורב. אמרו לו לר' אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן את הזרזירים, מפני שיש להן זפק! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על שאוכלים דברים אסורים.

דבר אחר: מה שנאמר בעורב "למינהו" — הרי זה להביא סנונית לבנה, שגם היא אסורה, אלו דברי ר' אליעזר. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין. על כל פנים, מוסכם כי יש עופות טמאים נוספים שיש להם שני סימני טהרה כמו עורב, שהרי נאמר בו "למינו"! אלא צריך לומר, שמה שאמר רב נחמן שעוף הבא לפנינו בשני סימני טהרה טהור, והוא שיכיר עורב, כוונתו — והוא שיכיר עורב וכל מין עורב.

אמר אמימר, הלכתא [הלכה היא]: עוף שאינו ידוע כמין טמא הבא לפנינו בסימן טהרה אחד — טהור, והוא שידע שהעוף הזה לא דריס [אינו דורס]. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: הא [זו] שאמר רב נחמן לעיל, שעוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה אינו מותר, עד שיהיה בקי בהם ובשמותיהם, וידע שאין זה אחד מהם, מאי [מהו]? אמר ליה [לו]: לא שמיע לי [לא שמעתי], כלומר, בלשון נקיה: לא סבירא לי [איני סבור כן]. שכן, מאי איכא [מה יש] לחשוש, משום פרס ועזניה, שיש בהם סימן אחד של טהרה? שני אלו הם ליתנהו [אינם מצויים] בישוב, ואין לחשוש להם.

א אמר רב יהודה: עוף הידוע בכינוי עוף המסרט — כשר לטהרת מצורע, כלומר, עוף טהור הוא, שנאמר שם: "ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות" (ויקרא יד, ד). וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים בברייתא שהובאה קודם, האם היא טהורה.

אמר אמימר: שני מינים מוכרים לנו בשם סנונית לבנה, זו שכריסה לבנה וזו שכריסה ירוקה (צהובה); בחיורא כרסה [בכריסה לבנה] — כולי עלמא לא פליגי דשריא [הכל אינם חלוקים שהיא מותרת], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא [והלכה] כר' אליעזר.

מר זוטרא מתני הכי [היה שונה כך] את דברי אמימר: בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדחיורא כרסה [בשכריסה לבנה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא כרבנן דשרו [והלכה כחכמים שמתירים].

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח למי שאומר] בחיורא כרסה פליגי [בכריסה לבנה הם חלוקים] — היינו דקתני [זה שהוא שונה] בברייתא לעיל: "למינו" — זו היא סנונית לבנה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] בדירוקא פליגי [בשל ירוקה כרסה הם חלוקים], מאי [מה] הלשון "זו היא סנונית לבנה"? והלוא כרסה ירוקה! ומשיבים: מה שנאמר "סנונית לבנה" הריהו לאפוקי דבתי דאוכמתי [להוציא את סנונית הבתים, שהיא שחורה לגמרי].

ב אמר רחבה, אמר ר' יהודה: תסיל, שהוא עוף הדומה ליונה ותור — פסול להקרבה בקטנותו משום תורין, שהם כשרים רק כשהם בוגרים, וכשר בקטנותו, משום בני יונה, שהם כשרים דווקא בקטנותם. כלומר, הוא נחשב למין של יונה. ואילו העוף הקרוי דאציפי, וכן תורין של רחבה — כשרין רק בבגרותם משום תורין, ופסולין משום בני יונה, מפני שהם מין תור. מתיב [מקשה] רב דניאל בר רב קטינא על כך ממה ששנינו במסכת פרה: כל העופות