נשחטה בהמה אחרת עמה בלא מתכוון, לדעת ר' נתן המכשיר שחיטת חולין בלא כוונה — הפרה האדומה פסולה, משום שנעשתה מלאכה אחרת יחד עם שחיטתה, והבהמה האחרת כשרה. ואילו לדעת רבנן [חכמים], הסבורים ששחיטה ללא כוונה אינה קרויה שחיטה — הפרה כשרה, מפני שלא נעשתה מלאכה אחרת עם שחיטתה, והבהמה האחרת פסולה, מפני שנשחטה בלא כוונה.

ותמהים: הרי כל זה פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: נשחטה בהמה אחרת לר' נתן איצטריכא ליה [הוצרכה לו], לומר שהיא פסולה. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: "ושחט אותה" (במדבר יט, ג) אמר רחמנא [אמרה התורה], והמלה "אותה" באה להדגיש: אותה דווקא, ולא אותה וחבירתה, והיכי דמי [וכיצד הוא] האיסור? כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי [יחדיו], אבל אם שחט עמה בהמה של חולין — אימא [אמור] שלא, שאין זה בכלל "ולא אותה וחבירתה", על כן קא משמע לן [משמיע לנו] רב פפא שגם זה בכלל.

והוסיף רבא: אם חתך דלעת עמה, עם שחיטת הפרה האדומה — דברי הכל פסולה, שהרי עשה עמה מלאכה אחרת במתכוון. ואם נחתכה דלעת עמה בלא מתכוון — דברי הכל כשרה, שאין זו מלאכה הפוסלת, וגם אין בזה משום "אותה" ולא אותה וחבירתה.

א משנה נפלה הסכין באמצע השחיטה והגביהה, או נפלו כליו (בגדיו) באמצע והגביהן, וכן אם קודם השחיטה השחיז את הסכין ובשל כך עף (התעייף) קודם שגמר את השחיטה, ובא חבירו ושחט, בכל אלה אם שהה בשעת השחיטה פרק זמן כדי שחיטה — פסולה. ר' שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור (בדיקה).

ב גמרא ושואלים: מאי [מה פירוש] שהה כדי שחיטה? אמר רב: כדי שחיטת בהמה אחרת.

אמרי ליה [אמרו לו] רב כהנא ורב אסי לרב: האם שהייה הפוסלת היא כדי שחיטת בהמה לפסול שחיטת בהמה, ושהייה כדי שחיטת עוף לפסול שחיטת עוף, או דלמא [שמא] אף כדי שחיטת בהמה לעוף, שאם שהה בפחות מכדי שחיטת בהמה אינו פוסל אף בשחיטת עוף?

אמר להו [להם]: לא הוה בדיחנא ביה בחביבי [לא היתה דעתי בדוחה כל כך בדודי, ר' חייא], כשלמדתי אצלו הלכות אלה, כלומר, לא היה בסבר פנים יפות עמי, דאישייליה [שאשאל אותו] שאלה זו, ואין לי אלא מה ששמעתי.

ומעירים: וכן אתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים בענין זה, אמר רב: שהייה הפוסלת היא כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף, ושמואל אמר: אפילו שהייה כדי שחיטת בהמה לעוף. וכן כי אתא [כאשר בא] רבין אמר ר' יוחנן: אפילו שהייה כדי שחיטת בהמה לעוף.

ר' חנניא אמר: השהייה הפוסלת היא כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט. ותוהים: יביא אפילו מעלמא [מהעולם], ממקום אחר? אם כן נתת דבריך לשיעורין, שלעיתים מצויה בהמה במקום קרוב ולעיתים במקום רחוק!

אמר רב פפא: בהמה העומדת לפניו להטיל אותה מיד לארץ כדי לשוחטה איכא בינייהו [יש ביניהם], שלדעת ר' חנניא כל שלא שהה כדי שיעור הטלה על הארץ ושחיטה — אין זה פוסל.

אמרי במערבא משמיה [אמרו בארץ ישראל משמו] של ר' יוסי בר' חנינא: שיעור השהייה הפוסלת הוא כדי שיגביהנה לבהמה מן הארץ, ויחזור וירביצנה (יוריד אותה לארץ) וישחוט, ושיעור הזמן הנצרך לשם כך בבהמה דקה גורם לפסול שחיטת בהמה דקה, והזמן הנצרך לעשות כן בבהמה גסה גורם לפסול שחיטת בהמה גסה.

אמר רבא: השוחט בסכין רעה שאינה מחודדת יפה (אך אינה פגומה), אפילו היה שוחט משום כך את הבהמה במשך כל היום כולו — שחיטתו כשרה.

בעי [שאל] רבא: שהיות רבות בתוך שחיטה אחת, שאין בכל אחת מהן שיעור שהייה פסולה, מהו שיצטרפו לשיעור שהייה שלם כדי לפסול?

ותוהים: ותפשוט לה מדידיה [ותפתור לו לרבא את הבעיה מדברי עצמו], שהכשיר שחיטה הנמשכת במשך כל היום כולו, ומכאן שאין שהיות מצטרפות! ומשיבים: התם [שם] מדובר כשלא שהה כלל באמצע, שהיה שוחט והולך בלי הפסק.

בעי [שאל] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: אם שהה במיעוט סימנין, שלאחר ששחט את רובם שהה ואחר כך גמר את השחיטה, מהו? שאלה זו לא נפתרה ונשארה תיקו [תעמוד] במקומה.

שנינו במשנתנו, ר' שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור (בדיקה) — השחיטה פסולה. ושואלים: מאי [מה פירוש] כדי ביקור? אמר ר' יוחנן: כדי ביקרו של חכם, שיבוא ויבדוק את הסכין אם היא כשרה. ומקשים: אם כן, נתת דבריך לשיעורין, שפעמים החכם רחוק ופעמים קרוב! אלא הכוונה היא: כדי ביקור של טבח (שוחט) חכם, כלומר, כדי הזמן שלוקח לשוחט עצמו כשהוא חכם לבדוק את סכינו.

ג משנה שחט את הוושט כדרכו, בהולכה והבאה, ופסק (חתך) את הגרגרת (הקנה) שלא בדרך שחיטה, או פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט, או שחט אחד מהן מן הסימנים והמתין לה עד שמתה, או שלאחר ששחט אחד מהם החליד (תחב) את הסכין תחת הסימן השני ופסקו (וחתכו) מלמטה למעלה, בכל המקרים האלו, שהשחיטה פסולה, נחלקו חכמים מה דינה של הבהמה, ר' ישבב אומר: בהמה זו נבלה היא, ומטמאה את הנוגע בה או נושא אותה. ר' עקיבא אומר: טרפה היא, שאסורה באכילה, אך אינה קרויה נבילה, מאחר שהפסול היה במהלך שחיטה.

כלל אמר ר' ישבב משום (בשם) ר' יהושע: כל שנפסלה בשחיטתה, שנשחטה שלא כראוי — הריהי נבלה, כל ששחיטתה נעשתה כראוי, ודבר אחר גרם לה ליפסל — הריהי טרפה. וכששמע דבר זה הודה לו רבי עקיבא לדבריו.

ד גמרא שנינו במשנה: שחט את הוושט וכו', והודה לו רבי עקיבא. לר' ישבב שאם פסק (חתך) את הגרגרת — נבילה היא ולא טריפה. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה לכך], מה ששנינו במשנה להלן, אלו טרפות בבהמה: