לאחר המליקה אוחז בראש ובגוף ומזה מן הדם על המזבח — אף כאן, בעולת העוף, אוחז בראש ובגוף ומזה.

ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: מה להלן, בחטאת העוף, כשהוא אחוז (כשמחובר) הראש בגוף הוא מזה, שהרי נאמר "לא יבדיל", אף כאן בעולת העוף — כשהוא אחוז הראש בגוף מזה, ואינו מפריד את הראש לגמרי. והוא מה שנאמר לעיל בשם ר' שמעון בן אלעזר, שמבדיל בעולה רוב שנים ולא שנים. וממשיכה הברייתא:

אי (אם כן) שהכתוב משווה עולת העוף לחטאת העוף, נאמר גם: מה להלן בחטאת העוף — מבדיל בסימן אחד ולא יותר, אף כאן בעולת העוף יבדיל בסימן אחד ולא יותר! על כן תלמוד לומר בעולת העוף: "והקריבו" (ויקרא א, טו), ולא "והקריב", להדגיש שהקרבתו שונה משל חטאת העוף, וצריך להבדיל יותר מסימן אחד, דהיינו רוב שנים. עד כאן לשון הברייתא.

ושואלים: ותנא קמא [ולשיטת התנא הראשון], וכי מאחר דנפקא לן [שיוצאת לנו] ההלכה שצריך לחתוך לגמרי שני סימנים בעולת העוף ממה שנאמר "ומלק והקטיר" (שם), להקיש מליקה להקטרה, מה הקטרה — הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה — הראש בעצמו והגוף בעצמו, אם כן מה שנאמר בעולת העוף "והקריבו" להבדילו מחטאת העוף למה לי?

ומשיבים: אי לאו [אם לא] היה כתוב "והקריבו", הוה אמינא [הייתי אומר]: מאי [מה פירוש] "כמשפט" האמור בעולת העוף (ויקרא ה, י) — כמשפט חטאת העוף האמור תחילה באותה פרשיה, ללמד שאינו מבדיל יותר מסימן אחד.

ואי [ואם] תאמר שאין ללמוד כך משום ההיקש "ומלק והקטיר" — הוה אמינא [הייתי אומר] שיש ללמוד משם דין אחר: מה הקטרה של עולת העוף נעשית בראשו של מזבח — אף מליקה תיעשה בראשו של מזבח, בחציו העליון, ולא בחציו התחתון כחטאת,

השתא דכתב רחמנא [עכשיו שכתבה התורה] "והקריבו", והבדילה לגמרי דין עולת עוף מדין חטאת העוף, דרוש ביה נמי הא [דרוש בו גם כן, מ"מלק והקטיר", את זו], שצריך להבדיל לגמרי את הראש מהגוף. למדנו בברייתא כי לדעת התנא הראשון הוקשה עולת העוף לחטאת בהמה, שאינה באה אלא מן החולין ולא ממעות מעשר שני, ושהיא קרבה ביום דווקא ולא בלילה, ושעבודתה נעשית ביד ימין דווקא.

ושואלים: חטאת בהמה עצמה, שאינה באה אלא מן החולין, מנלן [מנין לנו]? אמר רב חסדא, דאמר קרא [שאמר המקרא]: "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" (ויקרא טז, ו, ושם יא), וההדגשה "אשר לו" באה ללמד: משלו — ולא משל צבור, וכן משלו — ולא משל מעשר שני.

ושואלים: מה שצריכים להקריב את עולת העוף ביום, הלוא מ"ביום צוותו" (ויקרא ז, לח) נפקא [יוצא, נלמד הדבר], שכל הקרבנות אינם קרבים אלא ביום! ומשיבים: אכן כדי נסבה [לחינם הביא אותה] כלומר, באמת אין הלכה זו נלמדת מכאן, אלא הביא אותה דרך אגב.

ועוד שואלים: מה שמולק את עולת העוף בידו הימנית גם כן לא הוצרך להילמד מחטאת בהמה, שהרי דבר זה מדברי רבה בר בר חנה נפקא [יוצא], שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מקום שנאמר בקרבנות אצבע או לשון כהונה עבודת אותו קרבן אינה נעשית אלא ביד ימין, ובעולת העוף הרי נאמר כהן (ויקרא א, טו)!

ומסבירים: ואידך [והאחר], הוא סבור שבמקום שנאמר כהונה בעיא [צריך] שיזכיר הכתוב גם אצבע, כדי שתהא עבודת הקרבן האמור דווקא בימין, ואילו במקום שנאמר אצבע לא בעיא [לא צריך] הכתוב להזכיר גם לשון כהונה. ובעולת העוף לא נזכרה אצבע, ולכן הוצרך ללומדה מחטאת בהמה. עוד נאמר בברייתא כי ר' ישמעאל למד מ"כמשפט" האמור בעולת העוף, שהמליקה בעולת העוף נעשית מול העורף (אחורי הצואר), כמו בחטאת העוף.

ושואלים: ותנא קמא [והתנא הראשון] ור' אלעזר בר' שמעון, שלא למדו כמותו, שהמליקה ממול העורף מנא להו [מנין להם]? ומשיבים: גמרי [למדים הם] מליקה שנאמרה בעולת העוף "ומלק את ראשו" (ויקרא א, טו) ממליקה של חטאת העוף, שנאמר בה "ומלק את ראשו ממול ערפו" (שם ה, ח), שכך נעשית מליקה.

א משנה בתורה נאמר שהמביא קרבן מן העוף מביא תורים (בוגרים) או בני יונה (צעירים). ונמצא שהכשר בתורין, עוף בוגר — פסול בבני יונה, והכשר בבני יונה, עוף צעיר — פסול בתורין. תחלת הציהוב של הנוצות — בזה ובזה פסול, שיצא מגדר גוזל ועדיין לא נעשה בוגר.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בפירוש משנתנו: תורין, כשהם גדולים — הריהם כשרים, וכשהם קטנים — פסולים; בני יונה להיפך, כשהם קטנים — הריהם כשרים, כשהם גדולים — הריהם פסולין. נמצא שהכשר בתורין פסול בבני יונה, והכשר בבני יונה פסול בתורין.

ומביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים] במדרש הכתוב "והקריב מן התורים או מן בני היונה" (ויקרא א, יד): "תורים" שאמרו הם גדולים ולא קטנים. שיכול הייתי לומר, והלא דין הוא: