כל נרות של מתכת מטלטלין בשבת, ואפילו ישנים, משום שהם אינם מאוסים כנרות של חרס, חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת, שהיה דולק כשנכנסה השבת, שהוא מוקצה מחמת איסור כיבוי.

ודוחים: ודלמא שאני התם [ושמא שונה שם], שהוא מוקצה מפני דהוא דחי ליה [שהוא עצמו דחה אותו] בידים, שהדליק את הנר ובכך הקצה אותו. אבל בהמה — לא הוא הקצה אותה, ושמא משנשחטה הותרה!

אלא אמר רב אשי: מה שאמר רב שבהמה שנשחטה בשבת אסורה בשבת עצמה, ולשיטת ר' יהודה, אין זה משום הכנה ולא משום מוקצה, אלא משום הנאה ממעשה איסור בשבת, וכשיטת רבי יהודה בעניין מבשל היא. דתנן [ששנינו בברייתא]: המבשל בשבת, אם עשה זאת בשוגג — יאכל בשבת ממה שבישל, במזיד — לא יאכל, אלו דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: בישל בשוגג — יאכל במוצאי שבת, במזיד — לא יאכל עולמית.

רבי יוחנן הסנדלר אומר: אם בשוגג — יאכל התבשיל למוצאי שבת, ואולם רק לאחרים ולא לו, במזיד — לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. ולפי רב יש לפרש את משנתנו לשיטת ר' יהודה כששחט בשוגג, ובאופן זה שחיטתו כשרה, ואולם הבהמה אסורה בשבת עצמה.

ושואלים: ונוקמה [ונעמיד אותה, את משנתנו] לדעת רב, בשוחט בשבת במזיד, וכשיטת רבי מאיר!

ודוחים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דקתני [שהרי הוא שונה] כאחת שוחט בשבת וביום הכיפורים, ומשם נלמד כי דין השבת הוא דומיא [בדומה] ליום הכפורים, מה יום הכפורים לא שנא [אינו שונה] אם היה זה בשוגג ולא שנא [ואינו שונה] במזיד — לא אכיל [אינו אוכל], שהרי כל אכילה נאסרה בו, אף הכא נמי [אף כאן, בשבת, גם כן], לא שנא [אינו שונה] בשוגג ולא שנא [ואינו שונה] במזיד — לא אכיל [אינו אוכל].

ושואלים: ומי מצית מוקמת לה [והאם יכול אתה להעמיד אותה, את משנתנו] בשוגג וכשיטת רבי יהודה? והא [והרי] "אף על פי שמתחייב בנפשו" קתני [הוא שונה], ואין אדם חייב מיתה אלא אם עשה במזיד! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: השוחט (בשוגג) בשבת וביום הכיפורים, אף על פי שבמזיד מתחייב בנפשו הוא, הכא [כאן] שעשה בשוגג — שחיטתו כשרה.

ושואלים: ונוקמה [ונעמיד אותה, את משנתנו] בין בשוגג ובין במזיד, וכדעת רבי יוחנן הסנדלר שאמר: לא שנא [אינו שונה] אם בישל בשוגג ולא שנא [ואינו שונה] אם עשה במזיד — לא אכיל [אינו אוכל] בשבת עצמה! ומשיבים: רבי יוחנן הסנדלר קמפליג [מחלק] במוצאי שבת, שהוא מתיר לאחרים ולא לו, ואילו התנא דידן [שלנו] "שחיטתו כשרה" קתני [הוא שונה], ומשמע — לא שנא [אינו שונה] לו ולא שנא [ואינו שונה] לאחרים.

א מסופר, תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב: המבשל בשבת, בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל, ומשתיק ליה [והיה משתיק אותו] רב, משום שטעות היא.

ושואלים: מאי טעמא משתיק ליה [מה טעם היה משתיק אותו]? אילימא [אם תאמר] משום דסבירא ליה [שסבור הוא, רב] כרבי יהודה, ואילו התנא תני [שנה] כרבי מאיר, וכי משום דסבירא ליה [שסבור הוא] כרבי יהודה, מאן דתני [מי ששונה] כדעת רבי מאיר נחשב כטועה ומשתיק ליה [היה משתיק אותו]?!

ועוד יש לשאול לעצם הדבר, מי סבר לה [והאם סבור] רב כרבי יהודה? והאמר [והרי אמר] רב חנן בר אמי: כי מורי להו [כאשר היה מורה] רב לתלמידיה [לתלמידיו] הלכה למעשה — מורי להו [היה מורה להם] בענין מבשל בשבת כדעת ר' מאיר, וכי דריש בפירקא [וכאשר היה דורש לרבים] — דריש [היה דורש] כרבי יהודה, משום שחשש מעמי הארץ שיזלזלו במלאכת שבת!

וכי תימא [ואם תאמר]: התנא בפירקיה תנא קמיה [חוזר המשניות בזמן הדרשה בציבור שנה לפניו] כשיטת ר' מאיר, ולכן השתיק אותו, כדי שלא ילמדו מכך עמי הארץ — דבר זה קשה לומר, אטו כולי עלמא לתנא צייתי [וכי הכל לחוזר המשניות הם מקשיבים] לשמוע מה אמר? והלוא לאמורא צייתי [הם מקשיבים], לחכם הממונה להשמיע לרבים את דברי רב, והוא הרי שומע מפי רב כדברי ר' יהודה, וכך היה משמיע לרבים!

אמר רב נחמן בר יצחק: כך הוא טעמו של דבר, התנא [חוזר המשניות] שוחט תנא קמיה [שנה לפני] רב: השוחט בשבת, בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל. אמר ליה [לו] רב: מאי דעתיך [מה דעתך]? כשיטת מי אתה שונה, כשיטת רבי מאיר? והרי עד כאן לא קשרי [לא שמענו שהתיר] רבי מאיר שיאכל בשבת אם עשה בשוגג, אלא במבשל, מפני שמאכל שלא נתבשל ראוי על כל פנים לכוס (לכסיסה, ללעיסה), ולא היה מוקצה כשנכנסה השבת, אבל שוחט, שאין הבשר ראוי לכוס לפני שחיטה — לא התיר, שהרי היה מוקצה כשנכנסה השבת!

ומקשים: והא מתניתין [והרי משנתנו] ששוחט הוא, ואמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה [משמו] של רב: אסורה הבהמה באכילה ליומא [לאותו יום], ונסבין חבריא למימר [ונטו בני החבורה של החכמים לומר] ששיטת רבי יהודה היא, ומשמע: הא [אבל] רבי מאיר שרי [מתיר] בכגון זה, ואינו חושש למוקצה!

ומשיבים: כי שרי [כאשר מתיר] רבי מאיר,