א משנה השוחט בשבת וביום הכיפורים, אף על פי שמתחייב בנפשו, שעבר עבירה שיש בה עונש מיתה במזיד — בכל זאת שחיטתו כשרה.

ב גמרא אמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה [משמו] של רב: אם שחט בשבת וביום הכיפורים, למרות ששחיטתו כשרה, בהמה זו אסורה באכילה ליומא [לאותו יום], ונסבין חבריא למימר [ונטו בני החבורה החכמים לומר] שרב מבין שמשנתנו שיטת רבי יהודה היא.

ושואלים: הי [לאיזה] מדבריו של רבי יהודה הכוונה? אמר ר' אבא: דברי רבי יהודה שבענין הכנה בשבת היא. דתנן [ששנינו במשנה]: מחתכין בשבת את הדילועין לפני הבהמה כדי שתאכלם, ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר: אם לא היתה זו נבלה כבר מערב שבת — אסורה, לפי שבשעה שנכנסה השבת אינה מן המוכן לאכילת כלבים. אלמא [מכאן] כיון שלא איתכן [היתה מוכנה] מאתמול — הריהי אסורה, הכא נמי [כאן גם כן], במשנתנו, כשנשחטה בשבת, כיון שלא איתכן [היתה מוכנה] לאכילה מאתמול — הריהי אסורה.

אמר ליה [לו] אביי: מי דמי [האם דומה הדבר]? התם [שם] הרי מעיקרא [מתחילה] היתה הבהמה בגדר מוכן לאדם, שהיתה עומדת לשחיטה לצורך אכילת אדם, והשתא [ורק עכשיו], משנתנבלה בשבת, נעשתה מוכן לכלבים. אבל הכא [כאן, במשנתנו], מעיקרא [מתחילה] היתה הבהמה מוכן לצורך אכילת אדם והשתא [ועכשיו] גם כן היא מוכן לאדם! דחה ר' אבא: מי סברת [האם סבור אתה] שבהמה בחייה לאכילה עומדת, שתיחשב מוכנה לאדם? לא, בהמה בחייה לגדל ולדות עומדת!

שאל אביי: אי הכי [אם כך] אתה אומר, בהמה לרבי יהודה ביום טוב היכי שחטינן [כיצד אנו שוחטים]? והרי אינה עומדת לאכילה! אמר לו: בהמה בחייה עומדת לאכילה וגם עומדת לגדל, אם נשחטה — הובררה שלאכילה עומדת, לא נשחטה — הובררה שלגדל עומדת.

ומקשים: והא לית ליה [והרי אין לו] לרבי יהודה עיקרון זה של ברירה! ושואלים: מנא לן [מנין לנו] שאין לו ברירה? אי נימא מדתניא [אם נאמר ממה ששנויה ברייתא]:

הלוקח (הקונה) יין מבין הכותים סמוך לשבת, ומן הסתם לא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות, ואין לו פנאי להפריש קודם השבת, אם רוצה לשתותו בשבת אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש לאחר השבת מתוך מאה לוגים שיש כאן — הרי הן תרומה מעכשיו, עשרה לוגין שאני עתיד להפריש יהיו מעשר ראשון, תשעה לוגין מעשר שני, ומיחל [ומחלל] את המעשר השני על כסף ושותה מיד, ולאחר השבת מפריש בפועל ממה שנותר, ומתברר למפרע שזו היא התרומה, אלו דברי ר' מאיר. רבי יהודה ורבי יוסי ור' שמעון אוסרין לעשות כן. ומכאן אתה למד שר' יהודה אינו מקבל את עקרון הברירה — אין זו ראיה,