בה מוראה ונוצה שאינם קרבים, אלא נזרקים אצל המזבח.

ושואלים: והאיכא [והרי יש] יין הנסכים שניתנים כולם על המזבח! ומשיבים: אין הם קרבים ממש על המזבח, אלא ניתנים לספלים שעל המזבח, ומשם לשיתין (החללים שמתחת למזבח) הם אזלי [הולכים].

ועוד שואלים: והאיכא [והרי יש] מנחת נסכים, שכולה נשרפת על עצי המערכה שבמזבח! ומשיבים: כשאומר בלשון סתומה "הרי עלי למזבח", ניכר מתוך דבריו שהתכוון לדבר שעניינו ברור שהוא למזבח בלבד. ואולם מנחת נסכים, מאחר והיא מכלל המנחות, אם כן כיון דאיכא [שיש] מנחה אחרת שאינה עולה כולה על המזבח, היא מנחת נדבה, דאכלי [שאוכלים] כהנים מינה [ממנה] (לאחר שהוקטר קומץ ממנה) — שוב לא פסיקא ליה [אין זה פסוק לו, ברור] שעולה כולה למזבח, ובודאי לא התכוין אלא ללבונה.

א שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי זהב" לא יפחות מדינר זהב. ושואלים: מנין לנו שכוונתו היתה למטבע זהב, דלמא [שמא] היתה כוונתו לנסכא [נתך] זהב, פיסת מתכת, ויביא מתכת זהב השווה פחות מדינר זהב! אמר ר' אלעזר: משנתנו מדברת כשאמר הנודר במפורש "הרי עלי מטבע זהב". ושואלים: אף באופן זה, מדוע עליו להביא דינר זהב, ודלמא [ושמא] לא היתה כוונתו אלא להביא פריטי [פרוטות] זהב! אמר רב פפא: פריטי דדהבא [פרוטות של זהב] לא עבדי אינשי [לא עושים אנשים], ולכן ודאי לא זו היתה כוונת הנודר.

ב עוד שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי כסף" — לא יפחות מדינר כסף. ושואלים: מנין לנו שכוונתו היתה למטבע כסף, דלמא [שמא] היתה כוונתו לנסכא [נתך] כסף, ויביא כסף השווה אף פחות מדינר כסף! אמר ר' אלעזר: משנתנו מדברת כשאמר הנודר במפורש "הרי עלי מטבע כסף". ושואלים: אף באופן זה, מדוע עליו להביא דינר כסף, ודלמא [ושמא] לא היתה כוונתו אלא להביא פריטי [פרוטות] כסף! אמר רב ששת: משנתנו מדברת באתרא [במקום] שבו לא סגו פריטי דכספא [לא מהלכות, מתקבלות בשוק, פרוטות של כסף].

ג עוד שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי נחושת" — לא יפחות מנחושת בערך מעה כסף. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא יפחות בכמות הנחושת שיביא מזו שניתן לעשות ממנה צינורא (כעין מזלג) קטנה של נחשת. ושואלים: למאי חזיא [למה, לאיזו עבודה במקדש, ראויה] הצינורא? אמר אביי: שמחטטין (מוציאים) בה (באמצעותה) את הפתילות הישנות שבמנורה, המוחלפות בחדשות, ומקנחין בה את האפר הנתון בנרות (מיכלי השמן והפתילה) שבמנורה.

ד במשנתנו נידונו דיניהם של הנודבים ממיני המתכת: זהב, כסף ונחושת. ולא נידון בה דינו של האומר "הרי עלי להביא ברזל". ובענין זה, תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: לא יפחות בהבאת נדרו מכמות כזו של ברזל, שניתן לעשות ממנה כליה עורב, שבגג ההיכל. ושואלים: כמה הוא שיעורו של כליה עורב? אמר רב יוסף: אמה על אמה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את מהלך הדברים שהובאו עתה, באופן שונה: שבברייתא שנו כי אחרים אומרים שהנודר ברזל לא יפחות מאמה על אמה של ברזל. ועל כך נשאלה השאלה: למאי חזיא [למה, לאיזה שימוש במקדש, ראויה] היא כמות זו של ברזל? ועל כך אמר רב יוסף: לעשות ממנה כליה עורב.

ה משנה נדר ואמר "הרי עלי להביא יין לנסכים", ולא פירש כמה יין — לא יפחות משלשה לוגין של יין, שהוא השיעור הפחות שבנסכי יין, שיעור נסכי הכבש. אמר "הרי עלי להביא שמן" — לא יפחות מלוג אחד של שמן, שהרי המנחה המועטה ביותר, מנחה של עשרון סולת, חייבת בלוג שמן. רבי אומר: יביא שלשה לוגין של שמן, כשיעור השמן הבא במנחת נסכים של כבש, שהוא השיעור הקטן ביותר שבמנחות הנסכים.

האומר "נדרתי (יין או שמן), ופירשתי כמה לוגים אני נודר, ושכחתי כמה לוגים אמרתי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא כמספר הלוגים המובאים ביום המרובה ביותר במספר הלוגים המובאים בו למקדש.

ו גמרא שנינו במשנתנו כי הנודר להביא יין מביא לפחות שלושה לוגים יין. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא מה שנאמר בפרשת הנסכים "כל האזרח יעשה ככה להקריב אשה ריח ניחוח לה' " (במדבר טו, יג) — מלמד שמתנדבין יין לנסכים לעצמם, ולא רק כבאים עם קרבן. וכמה הוא שיעור היין לנסכים אותו מתנדבים? שלשה לוגין, כשיעור הנמוך ביותר של נסכי הקרבנות (של נסכי הכבשים).

ומנין לנו שאם רצה להוסיף בנדבתו על שיעור זה, שיוסיף? תלמוד לומר עוד בדין הנסכים "ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין..." (שם כח, יד), ובאה לשון הריבוי "יהיה" להורות שיהיו נסכים נוספים הבאים לעצמם יותר על השיעור הרגיל. ודנים עוד בברייתא: יכול יהא הדין שיפחות בנדבת הנסכים אף משלושה לוגים יין? תלמוד לומר "כל האזרח יעשה ככה", להדגשה: דווקא כך, שלושה לוגים יין, ולא פחות.

ז עוד שנינו במשנתנו כי הנודב להביא שמן סתם — לדעת חכמים הרי זה לא יפחות מן הלוג, שהוא כשיעור שמן במנחת הנדבה המועטה ביותר, ואילו רבי אומר כי יביא שלשה לוגין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים. ומבררים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה יסוד הם חלוקים]?

אמרוה רבנן קמיה [חכמים לפני] רב פפא: חכמים ורבי חולקים בדרכי הלימוד בגזירה שווה. האם למדים באופן שיש לדון מינה ומינה [ללמוד ממנה וממנה], כלומר, מכל פרטי הדבר המלמד לעניינו של הדבר הלמד. או באופן שיש לדון מינה ואוקים באתרה [ללמוד ממנה לענין הפרט בו נגזרה הגזירה, והעמד את הדבר הלמד בשאר פרטיו במקומה] קא מיפלגי [הם חלוקים], ומפרטים לענייננו:

רבנן סברי [חכמים סבורים] כגישה העקרונית האומרת דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה], ולכך בענייננו גם כן נאמר כי נלמדים דין נסכי השמן הבאים לעצמם מדין השמן הבא עם מנחת נדבה: מה מנחה ובה שמן — מתנדבין, אף שמן לעצמו — נמי [גם כן] מתנדבין. ומינה [וממנה] תוסיף ותלמד, מה מנחה — שיעורה בלוג, אף שמן לעצמו — שיעורו בלוג. ואילו

רבי סבר [סבור] כגישה העקרונית האומרת דון מינה ואוקי באתרה [למד ממנה ואולם העמד במקומה], ולכך בענייננו נאמר: מה מנחה ובה שמן — מתנדבין, אף שמן לעצמו — נמי [גם כן] מתנדבין. ואולם באשר לשיעור נדבת השמן, אוקי באתרה [העמד אותה במקומה] שיהא דינה כנסכים, מה שיעורם של נסכים — אינו פחות משלשת לוגין, אף שיעור נדבת שמן נמי [גם כן] — הריהו שלשת לוגין.

אמר להו [להם] רב פפא לחכמים שהציעו לפניו להסביר כך את מחלוקת חכמים ורבי: אי [אם] ממנחה גמר לה [היה לומד אותה] רבי, את דין נדבת שמן לעצמו — דכולי עלמא [כולם, הן חכמים ואף רבי] לא פליגי [לא היו חלוקים] בדין, ולדעת הכל שיטת הלימוד היא דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה]. אלא הסבר המחלוקת הוא שונה: רבי את דין נדבת שמן לעצמו אינו למד ממנחה, אלא מהכתוב "אזרח" האמור בפרשת נסכים ("כל האזרח יעשה ככה") גמיר לה [לומד אותה]. ומעתה, כשם שאין הנסכים באים בפחות משלושה לוגים, אף נדבת שמן הריהי בת שלושה לוגים.

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הכתוב "וכי תקריב קרבן מנחה" — מלמד שמתנדבין שמן, וכמה שיעורו? שלשת לוגין. מאן [מי] התנא ששמעת ליה [אותו] שאמר ששיעורו שלשת לוגין? — רבי, וקא מייתי לה [והוא מביא אותה, את מקור הלכה זו לנדבת שמן לעצמו] ממה שנאמר "קרבן מנחה", ולא מ"האזרח"! אמר ליה [לו] רב פפא לרב הונא בנו של רב נתן: אי תניא תניא [אם שנויה כך ברייתא, הריהי שנויה], ואני חוזר בי מהסברי.

ח שנינו במשנתנו שהאומר "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי" — יביא כיום המרובה, שמרובים קרבנות ציבור המובאים בו יותר מבשאר כל ימות השנה. ומביאים מה שתנא [שנה] החכם בברייתא: מהו "כיום מרובה"? כיום טוב הראשון של חג הסוכות שחל להיות ביום השבת, שיש בו מלבד קרבנות המוספים של החג, אף מוספי יום השבת, וסך כל לוגי השמן המובאים באותו יום הוא מאה וארבעים.

ט משנה האומר "הרי עלי להביא קרבן עולה", ולא פירש מאיזו בהמה יביא — יביא כבש לקרבן עולה, שהוא קרבן בהמה הפחות ביותר. ר' אלעזר בן עזריה אומר: יביא או תור או בן יונה, לעולת העוף.

האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי שעולה זו תהיה מן הבקר, ואף פירשתי איזה ממיני הבקר, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזה מין ממיני הבקר) פירשתי בנדרי" — יביא את שני מיני זכרי הבקר, פר ועגל, שכן אין העולה באה אלא מן הזכרים. האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי שמן הבהמה אביא בנדרי ואף פירשתי איזו בהמה תהא זו, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזו בהמה) פירשתי בנדרי" — יביא פר (בן שלוש שנים) ועגל (בן שנה), איל (כבש זכר בן שנתיים), שעיר (תיש בן שנתיים), גדי (בן עיזים בתוך שנתו הראשונה), וטלה (כבש זכר בשנתו הראשונה). האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי מה אביא, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזה מין הוא, אם בהמה אם עוף) פירשתי" —