א אמר רב חסדא: מי שסח, דיבר, והפסיק על ידי כך בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש — חוזר ומברך על תפילה של ראש.

ותמהים: אם סח — אין [כן], חוזר ומברך על של ראש, לא סח — לא? והא [והרי] שלח רב חייא בריה [בנו] של רב הונא משמיה [משמו] של ר' יוחנן שאמר: על תפילה של יד אומר בברכה: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין", על תפילין של ראש אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין", משמע שתמיד מברך על תפילין של ראש!

אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] בתירוץ הדברים: אם לא סח — מברך ברכה אחת, אם סח — מברך שתים, גם על תפילין של ראש.

ובענין זה מביאים, תנא [שנה החכם]: מי שסח בין תפילה של יד לתפילה של ראש עבירה היא בידו, והמתיירא מעונשה חוזר עליה מערכי המלחמה, כאשר נערכים למלחמה והשוטרים מכריזים: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (דברים כ, ח), ופירשו חכמים כי הכוונה למי שמתיירא מעבירות שבידו.

ועוד תנא [שנה החכם]: כשהוא מניח את התפילין — מניח תפילין של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ אותן — חולץ של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד. ושואלים: בשלמא [נניח] מה שאמרנו כשהוא מניח, מניח של יד ואחר כך מניח של ראש — דכתיב [שנאמר] בתורה: "וקשרתם לאות על ידך" (שם ו, ט) והדר [ואחר כך] "והיו לטוטפת בין עיניך" (שם),

אלא כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד, מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר רבה: רב הונא אסברא [הסביר] לי את הדבר, שאמר קרא [המקרא]: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" (שם), לומר: כל זמן שהתפילין בין עיניך בראש — יהו שתים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת זמן הנחתן. כיצד? היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו התפילין — מניחן אפילו בלילה, אף שאינו זמן תפילין, וכשיגיע זמנן בבוקר, ממשמש בהן ומברך עליהן.

ועד מתי מניחן? עד שתשקע החמה, ר' יעקב אומר: מאוחר יותר, עד שתכלה רגל מן השוק, וחכמים אומרים: עד זמן שינה. ומודים חכמים לר' יעקב שאם חלצן כדי לצאת לבית הכסא או כדי ליכנס לבית המרחץ, ושקעה חמה — שוב אינו חוזר ומניחן.

אמר רב נחמן: הלכה כר' יעקב. וכן מסופר כי רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא [היו מתפללים בהן בתפילין בערב] בתפילת ערבית, כר' יעקב. איכא דאמרי [יש שאומרים]: שאמר רב נחמן שאין הלכה כר' יעקב, אלא כתנא הראשון, שזמן תפילין עד שתשקע החמה.