ועושה לה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה של המזוזה פתוחות, שהשורה שנגמרת בה פרשת "שמע" נשארת פתוחה, ומתחיל פרשת "והיה אם שמוע" בשורה חדשה. אמרתי לו: רבי, מה טעם עושה אתה אותן פתוחות? הלוא סתומות הן בתורה! אמר לי: הואיל ואין הפרשיות סמוכות זו לזו מן התורה.

ואמר רב חננאל, אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר, מאי לאו [האם אין] הכוונה שהלכה כמותו לגבי הפרשיות שעושה אותן פתוחות? וקשה מכאן על רב הונא, תלמידו של רב, שעשאן סתומות!

ודוחים: לא, הלכה כמותו לגבי הענין של הריוח שעושה מלמעלה ומלמטה. ושואלים: וכמה ריוח? אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דסיפרי [האטב של הסופרים] שהם מחזיקים בו את הדפים.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דכי [ואתה אינך סבור שכאשר] אמר רב שהלכה כר' שמעון בן אלעזר, אמר הלכה זו על הריוח ולא על הפרשיות? והא [והרי] רב אית ליה מנהגא [יש לו מנהג], כלומר, לדעתו יש משמעות מחייבת למנהג, והאידנא נהוג עלמא [ועכשיו נוהגים הכל] בסתומות! ומנין שרב סומך על המנהג?

שאמר רבה, אמר רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר חולצין ליבם במנעל — שומעין לו, אבל אם יאמר אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.

ורב יוסף אמר בשם רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל — שומעין לו, אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל;

ואמרינן [והיינו אומרים] כשעסקנו בבעיה זו: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין לשון רבה ולשון רב יוסף בדברי רב? לגבי מנעל לכתחילה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], האם ראוי לכתחילה לחלוץ במנעל או לא. ועל כל פנים, מוסכם שלדעת רב יש למנהג תוקף גדול, שלא ניתן לבטלו, והמנהג הוא בסתומות! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שפסק הלכה כר' שמעון בן אלעזר על הריוח דווקא? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לכתחילה לעשותן את פרשיות המזוזה סתומות, ואי עבדינהו [ואם עשה אותן] פתוחות שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ומאי [ומה פירוש] פתוחות דקאמר [שאומר] ר' שמעון בן אלעזר, שר' מאיר היה עושה אותן פתוחות — אף פתוחות, ולאו דווקא סתומות.

ומציעים, לימא [האם נאמר] שמסייע ליה [לו] מה ששנינו: כיוצא בו, כפי שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד, כך ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, מפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" שבהם, ומדוע? לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה יותר, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מפרשיות ספר תורה.

ואם פרשיות המזוזה הן לעולם פתוחות, אמאי [מדוע]? הרי הכא [כאן] בספר תורה הן סתומות, והכא [וכאן] במזוזה הן פתוחות! אלא מכאן שניתן לעשותן גם סתומות. ודוחים: דלמא [שמא] אם לא הטעם שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ניתן היה להשלים מזוזה שחסרה בשורה או שתים מספר תורה או תפילין שבלו, אבל לא ניתן לעשות את המזוזה כולה מדף של ספר תורה, מפני שהפרשיות שם סתומות.

ושואלים מצד אחר: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — עושין מזוזה מתפילין? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הלכה למשה מסיני — תפילין כותבים על הקלף השכבה החיצונית של עור הבהמה, ומזוזה על דוכסוסטוס השכבה הפנימית; על הקלף כותבים במקום (בצד) הפונה לבשר, ואת הדוכסוסטוס כותבים במקום (בצד) הפונה לשער! ומשיבים: דבר זה לא נאמר אלא למצוה ולא לעכב.

ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אם שינה — פסול! ואומרים: דבר זה נאמר לגבי תפילין שנכתבו על הדוכסוסטוס כמזוזה, ולא לגבי מזוזה שנכתבה על קלף כתפילין. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: שינה בין בזה ובין בזה — פסול! ומשיבים: אין הכוונה ששינה בין בתפילין ובין במזוזה, אלא אידי ואידי [זה וזה] מדובר ששינה בתפילין, והא דכתבינהו [וזה שכתב אותם] על הקלף אבל במקום שער ולא במקום בשר, והא [וזה]