ושואלים: אלא לשיטה זו שיש תקנה בהיסק לכלי חרס, קדירות של מקדש שמבשלים בהם בשר חטאת ושאר קדשים אמאי אמר רחמנא [מדוע אמרה תורה] ישברו? נהדרינהו [נחזיר אותן] לכבשונות שעושים בהם כלי חרס, ובחום הגדול של הכבשונות יישרף כל מה שנבלע בתוכם! אמר ר' זירא: אי אפשר לעשות זאת, לפי שאין עושין כבשונות בירושלים, בגלל העשן הרב העולה מהם.

אמר אביי: אם מטעם זה, כיצד שוברים את כלי החרס? וכי עושין אשפתות בעזרה? ומעירים: אישתמיטתיה הא דתני [נשמט נשכח ממנו מאביי מה ששנה] שמעיה בקלנבו ששברי כלי חרס שבמקדש היה בהם נס שהיו נבלעין במקומן.

וחוזרים ומקשים: אלא אם היסק מבפנים מועיל לתנור להכשירו, אם כן, הא [זו] שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: תנור של מקדש של מתכת הוה [היה], מדוע לא נעביד [נעשה אותו] של חרס? שהרי הסיקו של תנור מבפנים הוא!

ומשיבים: שכיון דאיכא [שיש] שתי הלחם ולחם הפנים שלא רק אפייתן בתנור אלא גם קדושתן הקדשתם להקרבה נעשית בתנור, לפי שאין לישתם נעשית בכלי שרת — הוה ליה [הריהו] התנור כלי שרת, וכלי שרת מחרס לא עבדינן [אין אנו עושים].