ולכן גם אין חייבין עליהן כרת, לא משום אכילת פיגול (אם אחת מעבודות הקרבן נעשתה במחשבת חוץ לזמנו), ולא משום נותר (אם נאכלו לאחר הזמן המותר באכילה), ואין חייב כרת אם אכלם כשהוא טמא, לפי שרק זריקה ראויה קובעת איסורים אלה על הקרבן. ר' עקיבא אומר: זריקה מועילה לאימורים שיצאו, ולפיכך מועלין בהן אם נהנה מהם, וחייבין עליהן על אכילתם משום פיגול נותר וטמא.

ומסבירים: מאי לאו [האם לא] במקרה דהדר עיילינהו [שחזר והכניסם] את האימורים לעזרה, והיו במקומם בשעת זריקת הדם, פליגי [חלוקים] ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי [ובזה הם חלוקים]: דמר סבר [שחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: מיפסלי [נפסלים] האימורים ביוצא, ולכן שוב אין להם תקנה בזריקת הדם, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]: לא מיפסלי [נפסלים] ביוצא, וכדעת ר' יוחנן, ולכן הזריקה מועילה בהם?

אמר רב פפא: במקרה דהדר עיילינהו [שחזר והכניסם] את האימורים לעזרה, ואז זרק עליהם את הדם — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים], ואף ר' אליעזר סבור שזריקת הדם הכשירתם, ואין היציאה פוסלתם. והכא בדאיתנהו אבראי [וכאן בזמן שהם נמצאים בחוץ] בשעת זריקת הדם פליגי [נחלקו] ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי [ובעקרון זה נחלקו], דמר סבר [שחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: אין זריקה מועלת (מועילה) ליוצא כאשר הוא בחוץ, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]: זריקה מועלת ליוצא.

ותוהים על כך: והא [והרי] רב פפא עצמו הוא שאמר היפך דבריו כאן, ביחס לשתי הלחם שיצאו מהמקדש קודם זריקת דמם של כבשי העצרת (המכשירה אותם לאכילה). שם גם כן נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא, האם כשנזרק הדם במחשבת חוץ לזמנו חייבים על שתי הלחם משום פיגול. ועל כך אמר רב פפא: אם נזרק הדם בדאיתנהו אבראי [בזמן שהם נמצאים בחוץ] כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שאין חייבים עליהם, וגם ר' עקיבא סבור, שאין זריקה מועלת ליוצא. ודווקא בדעיילינהו לגוואי פליגי [בשהכניסם לפנים נחלקו]!

ומשיבים, יש לחלק בין המקרים: הני מילי [דברים אלה] שלדעת הכל אין הזריקה מועילה ליוצא, נאמרו דווקא לגבי [אצל] שתי הלחם, משום דלאו גופיה דזיבחא [שאינם גופו של הזבח], של כבשי העצרת. אבל אימורין, דגופיה דזיבחא [שגופו של זבח] הוא, יש לומר שלדעת הכל מועילה להם זריקה כשהם בפנים, ורק בדאיתנהו אבראי פליגי [בהיותם בחוץ נחלקו] ר' אליעזר ור' עקיבא האם תועיל להם הזריקה.

א שנינו במשנה: עופות קודמין למנחות מפני שהם מיני דמים. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שמנחות תהיינה קודמות לעופות, שכן ישנן בצבור כביחיד, ואילו עופות אינם באים אלא כקרבן יחיד! ומשיבים: אפילו הכי [כך] מיני דמים עדיפי [עדיפים].

ב שנינו במשנה כי מנחת חוטא (שאין ידו משגת לחטאת בהמה או עוף) קודמת למנחת נדבה. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שמנחת נדבה תהיה קודמת למנחת חוטא, שכן היא טעונה (מביאים עמה) שמן ולבונה! ומשיבים: אפילו הכי [כך] מנחת חוטא הבאה על חטא עדיפא [עדיפה, קודמת], שכן היא מכפרת, מה שאין כן מנחת נדבה.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: היו לפני הכהן מנחת סוטה ומנחת נדבה, איזו מהן קודמת? וצדדי השאלה: האם מנחת נדבה קדמה [קודמת], שכן היא טעונה שמן (או) ולבונה, או דלמא [שמא] מנחת סוטה קדמה [קודמת], שכן היא באה לברר עון כחלק מתהליך הבדיקה של המים המאררים?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שהיא באה על חטא. ונדייק מכאן: דווקא מנחת חוטא הוא דקדמה [היא שקודמת] למנחת נדבה, הא [אבל] מנחת סוטה — לא. ודוחים: מי קתני [האם שנה] שמעלת מנחת חוטא היא מפני שהיא מכפרת? "מפני שהיא באה על חטא" קתני [שנה], והא נמי [וזו, מנחת סוטה, גם כן] באה על חטא, שנסתרה הסוטה עם זר.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו בברייתא: זו קודמת לזו, שזו באה מן החיטין וזו באה מן השעורין. מאי לאו [האם אין] הכוונה למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? ודוחים: לא, הכוונה למנחת חוטא שקודמת למנחת סוטה. ומקשים: אם כן, מדוע נזקקים לנתינת טעם זה של חיטים ושעורים?

תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם דהא [שזו, מנחת חוטא] מכפרת, והא [וזו, מנחת סוטה] לא מכפרת, אלא רק מבררת עוון!

ודוחים: ואלא מאי [מה] תאמר, שהכוונה היא למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם שזו מנחת נדבה טעונה שמן ולבונה, וזו מנחת סוטה אינה טעונה שמן ולבונה! אלא אין להוכיח ממה שלא נזכר טעם נוסף, כי חד מתרי טעמי [נקיט] [אחד משני טעמים תפס] והזכיר.

ג שנינו במשנה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] בענין קרבנות העוף, חטאת ועולה שמביא חוטא עני על שגגתו במקום חטאת מן הבהמה: מה שנאמר "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" (ויקרא ה, ח), מה תלמוד לומר (מה בא ללמדנו)? שכן אין תלמוד לומר שבא ללמד שתקרב חטאת העוף ראשונה, לפני עולת העוף, שהרי כבר נאמר בהמשך: "ואת השני יעשה עולה" (ויקרא ה, י).

אלא זה הכתוב בנה אב, בא ללמד כלל לכל החטאות שיקדמו לקרבנות עולה הבאות עמהן, בין חטאת העוף לעולת העוף, בין חטאת בהמה לעולת בהמה, ואפילו חטאת העוף קודמת בהקרבה לעולת בהמה.

ומסכמים את המקורות לקדימת חטאת לעולה: הלכך [על כן], חטאת העוף שקודמת לעולת העוף — נלמד הדבר מהפסוק "ואת השני יעשה עולה", כמבואר כאן. חטאת בהמה שקודמת לעולת בהמה — מדרבי רחמנא [ממה שריבתה התורה] בחטאת הלויים מן האמור "ופר שני בן בקר" (במדבר ח, ח), כמבואר בעמוד הקודם. חטאת העוף שקודמת לעולת בהמה — מ"זה בנה אב", כמבואר כאן.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], סתירה לכלל זה, שכל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהן, ממה שבקרבן יולדת עניה הקדים עולת העוף לחטאת העוף, שנאמר "אחד לעולה ואחד לחטאת" (ויקרא יב, ח), ועל כך שנינו, ר' אליעזר אומר: כל מקום שנתחלפה חטאת מן הבהמה בקרבן מן העוף, אם עני הוא המקריב, כגון במטמא מקדש בשוגג, שבמקום כבשה לחטאת מביא שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה — חטאת קודמת לעולה. וכאן ביולדת עניה, שאם עשירה היתה מביאה כבש לעולה (ועוף לחטאת) — עולה קודמת לחטאת.

וכן כל מקום שבא הקרבן על חטא — חטאת קודמת לעולה, וכאן ביולדת, שקרבן חטאתה אינו לכפרה אלא לטהרה — העולה קודמת. וכל מקום ששנים (שני עופות) באים תחת חטאת שמביא קרבנו בדלות — חטאת קודמת, וכאן ביולדת שאין שניהם באים תחת חטאת, אלא רק עולה תחת עולה (שהרי גם עשירה מביאה חטאת מן העוף) — עולה קודמת. משמע שפעמים עולה קודמת לחטאת!

אמר רבא: רק למקראה הקדימה הכתוב, שבקרבן יולדת הזכיר אותה תחילה, אבל למעשה מקריבים גם ביולדת את החטאת תחילה.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת: היו לפניו קרבנות ממינים שונים, מה יעשה? פרים קודמין לאילים, ואילים קודמין לכבשים, כבשים קודמים לשעירים.