ממה ששנינו במשנה לגבי דרך אכילת הקרבנות: ובכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן לאוכלם בכל דרך שירצו: לאכלן צלויין באש, או שלוקין (מבושלים בישול יתר) ומבושלין (בישול רגיל), ורשאים הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין וכן תבלי תרומה, אלו דברי ר' ישמעאל. משמע שמותר לכתחילה להוסיף תבלים של תרומה לקרבנות, אף שבכך מתמעט זמן אכילת התרומה כזמן אכילת הקרבנות! אמר ליה [לו] רבה לאביי: הנח לתרומת תבלין, אין להביא ראיה ממנה לענייננו, שהרי כל עצמה של תרומה זו אינו אלא מדרבנן [מדברי סופרים].

חזר אביי ואיתיביה [הקשה לו לרבה] ממה ששנינו במשנה: אין הכהנים לוקחין (קונים) תרומה בכסף מעשר שני, מפני שבכך הוא ממעט באכילתה של התרומה. שכן התרומה נאכלת בכל מקום ומותרת אף לאונן, בעוד שמעשר שני (ומה שקונים בדמיו) מותר באכילה רק בירושלים ואסור לאונן. ור' שמעון מתיר לקנותה בכסף מעשר שני. הרי שר' שמעון מתיר אף לכתחילה להביא תרומה לבית הפסול! אישתיק ליה [שתק לו רבה] ולא השיב לאביי.

כי אתא לקמיה [כאשר בא אביי לפני] רב יוסף ומסר לו את דברי רבה ואת קושייתו עליו, אמר ליה [לו] רב יוסף: אמאי [מדוע] לא תותביה מהא [תקשה לו מזו] ששנינו: אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאו על ידי כך קדשים (תרומה) לבית הפסול, שיצטרך לבער את שמן התרומה כשיגיע זמן ביעור פירות שביעית, ור' שמעון מתיר. הרי שלשיטת ר' שמעון מותר אף לכתחילה להביא קדשים לבית הפסול!

אמר ליה [לו] אביי: ולאו מי אותביתיה מהא [והאם לא הקשיתי לו לרבה מזו] של תבלין תרומה, ואמר לי: הנח לתרומת תבלין שאינה אלא מדרבנן [מדברי סופרים]? הכא נמי [כאן גם כן, בענין ירק שביעית] יכול הוא להשיב על קושייתי זו ולומר שתרומה זו שמדובר עליה תרומת ירק היא, שאינה אלא מדרבנן [מדברי סופרים]. אמר לו רב יוסף לאביי: אי הכי [אם כך] שמדובר במשנה זו בתרומת ירק, איפכא מיבעיא ליה למיתני [ההיפך היה צריך לו לתנא לשנות] במשנה זו, וכך לומר: "אין מבשלים ירק של תרומה בשמן של שביעית"! אלא וודאי בשמן תרומה מדובר, שתרומתו מן התורה. ואם כן, יכול אתה להקשות ממשנה זו על רבה!

חזר ואמר אביי לרב יוסף: ולאו מי אותביתיה ממתניתין [והאם לא הקשיתי לו לרבה ממשנתנו] ששנינו בה שמתיר ר' שמעון להביא קדשים לבית הפסול, ואמר לי שאין להביא ראיה ממנה, כיון שמדובר במקרה דאיערב [שכבר נתערבו האשם והשלמים] וכבר נעשה הדבר? הכא נמי דאיערב [כאן גם כן מדובר שכבר התערב שמן התרומה בירק השביעית], ולכן הוא מתיר לבשלם יחד, אבל אין ראיה שהוא מתיר לעשות כן לכתחילה.

ושואלים: אי דאיערב [אם מדובר במקרה שכבר התערב], מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] האוסרים לבשלם? ומשיבים: מידי דהוה [כמו שהוא הדין] לשיטתם במשנתנו, במקרה של אשם ושלמים שנתערבו, שאינם מתירים לבשלם, ולהביא את בשר השלמים לידי פסול.

ומקשים: מי דמי [האם דומים הדברים]? התם [שם], בתערובת אשם ושלמים, אית ליה תקנתא [יש לו תקנה] ברעייה, שירעו כולם עד שיפול בהם מום, ויימכרו, ויביאו בדמי היפה שבהם קרבן אשם וכן קרבן שלמים. ואילו הא [זה], בתערובת שמן תרומה בירק שביעית, לית ליה תקנתא [אין לו תקנה] בדרך הדומה לרעייה!

ואם יש להשוות מקרה זה, של שמן תרומה שכבר נתערב בירק שביעית, לתערובת קדשים, הא לא דמי [זה אינו דומה] אלא להלכה השניה שבמשנתנו, הדנה בחתיכה של קדשי קדשים שנתערבה בחתיכות קדשים קלים. ובמקרה זה גם חכמים מודים שכיון דלית תקנתא [שאין תקנה] לחתיכות המעורבות, שאוכל את כולן כדין החמור שבהן!

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: מי דמי [האם דומים הדברים]? והרי חתיכה שנתערבה בחתיכות לית לה תקנתא [אין לה תקנה] כלל, ולכן התירו חכמים לאכלם כחמור שבהם. ואילו האי אית ליה תקנתא [זה, שמן של תרומה, יש לו תקנה] בסחיטה, שיסחוט את השמן מן הירק! ואם כן, מקרה זה אכן דומה למקרה שנתערבו קרבנות אשם ושלמים שיש להם תקנה, ומשום כך אסרו חכמים לבשלם.

ורב יוסף, מה הוא משיב על כך? לדעתו אף בסחיטה אין לו תקנה, שכן היכי [כיצד] נסחוט? אם נסחוט את הירק טובא [הרבה] — קא [הריהו] בכך מפסיד בירק של שביעית, ואין לעשות כן. ואם נסחוט את הירק פורתא [מעט] — סוף סוף עדיין איערובי מיערב [מעורב] שמן התרומה בירק השביעית, ולא הועילה הסחיטה. וחוזרת איפוא טענתו של רב יוסף, שבמקרה זה לא היו חכמים אוסרים לבשל את ירק השביעית בשמן התרומה. ואם הם אוסרים משמע שמדובר במקרה שעדיין לא נתערבו, ויש להם תקנה. וממשנה זו יש להוכיח, שר' שמעון, המתיר לבשלם, מתיר להביא קדשים לבית הפסול לכתחילה, ולא רק במקרה שנתערבו, כפי שסבור רבה. ועוד

איתיביה [הקשה לו] רב יוסף על שיטת רבה, ממה ששנינו בברייתא: מי שהוא ספק מצורע מוחלט, החייב להביא ביום השמיני לטהרתו אשם ולוג שמן, מה יעשה? ר' שמעון אומר: למחרת שבעת ימי טהרתו, ביום השמיני, מביא אשמו ולוגו עמו, ואומר: אם קרבן זה של מצורע הוא — הרי זה אשמו וזה לוגו, כדינו,