איתיביה [הקשה לו לרב יוסף] אביי ממה ששנינו בברייתא: קרבן של יחיד שנתערב בקרבן של יחיד, וכן קרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור, או קרבן יחיד וקרבן ציבור שנתערבו זה בזה, ואין ניכרים זה מזה — נותן הכהן ארבע מתנות דם, מכל אחד ואחד מהם, שבכך יוצא ידי חובת כולם. ואם נתן מתנה מכל אחד — יצא ידי חובה. ואם נתן ארבע מתנות מכולן יחד — יצא.

במה דברים אמורים שנותן לכתחילה מדמו של כל אחד ואחד? שנתערבו הקרבנות הללו בעודם חיין (לפני שהוקרבו), ויכול הכהן לתת ארבע מתנות מדמו של כל אחד ואחד בנפרד. אבל אם נתערבו שחוטין שנבלל דמם בכלי אחד — נותן הכהן ארבע מתנות מכולן יחד.

ומכל מקום אם נתן מתנה אחת מכולן — יצא, שכל הקרבנות הניתנים על המזבח החיצון, אם נתן מדמם נתינה אחת בלבד — יצא ידי חובתו. רבי אומר: רואין (מודדים) את המתנה שנתן מכולם, אם יש בה כדי שיעור נתינה לזה וכדי לזה — כשרה, ואם לאו [לא] — פסולה.

על כל פנים למדנו מכאן שקרבנות חיים שנתערבו — כל אחד קרב לשם בעליו, למרות שקרבנות של אנשים הם, וצריכים סמיכה, שהרי קתני [הוא שונה כאן] קרבן יחיד דומיא [בדומה] לקרבן ציבור, מה קרבן ציבור המדובר הוא בקרבנם של גברי [אנשים], שהרי אנשים מקריבים אותו, ולא נשים, אף קרבן של יחיד מדובר בשל גברי [אנשים] ולא נשים. וקשה איפוא לרב יוסף!

אמר רבא לאביי בדחיית קושייתו זו: ותסברא הא מתרצתא [וכי סבור אתה שברייתא זו מיושבת, נטולת קושיות] היא, שאתה יכול להוכיח ממנה? והרי דקתני [מה שהוא שונה] בה: במה דברים אמורים שצריך לתת מדמו של כל אחד ואחד? כשנתערבו חיין, אבל נתערבו שחוטין — לא, יש לשאול על כך: מה לי חיים מה לי שחוטין? וכי בזה תלוי ההבדל? הרי אף בשחוטים, אם היה דמו של כל אחד בכלי לעצמו, ואין אנו יודעים מהו דמו של כל קרבן — צריך הכהן לתת מכל אחד ואחד!

אלא הכי קאמר [כך אומר התנא שבברייתא]: במה דברים אמורים שנותן מתנה מכל אחד? שנתערבו שחוטין כעין חיים כלומר בכוסות שדמו של כל קרבן נמצא בכוס לעצמה, אבל בבולל שנתערבו הדמים זה בזה לתוך כוס אחת — נותן ארבע מתנות לכולן, ואם נתן מתנה אחת לכולן — יצא. ואין איפוא ראייה מן הברייתא שסמיכה אינה מעכבת בקרבנות שנתערבו, שהרי מדובר בה כשנתערבו לאחר סמיכה.

א שנינו בברייתא זו, רבי אומר: רואין את המתנה, אם יש בה כדי לזה וכדי לזה — כשרה, ואם לא — פסולה. ושואלים על כך: ומי אית ליה [והאם יש לו] לרבי האי סברא [סברה זו] שצריך שיהא בדם שיעור נתינה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא] בענין מי חטאת (של פרה אדומה) שנפלו לתוכם מים שפסולים להזאה, אמר רבי: לדברי ר' אליעזר,