ומשיבים: התם חד קרא כוליה לגופיה [שם מקרא אחד כולו לגופו] לעצם הענין שצריך לשבת בסוכה, וחד [ומקרא אחד] בא ללמד שתהא שם סככה, שיש צורך שיהיה סיכוך לסוכה, ונמצא שנשארו רמזים עבור שלוש דפנות. ולגוף ההלכה, מעירים: אתאי הלכתא [באה ההלכה למשה מסיני] וגרעתה את הדופן השלישית, שאינה צריכה להיות דופן שלמה, ואוקימתה [והעמידה אותה] על טפח בלבד.

ומקשים ממקור נוסף: אלא מעתה, שמועיל המקרא ומועילה המסורת, מה שנאמר ביולדת נקבה "וטמאה שבעים כנדתה" (ויקרא יב, ה) שהם ארבעה עשר יום, ולפי הכתיב אפשר לקרוא "שבעים" ימים, נאמר גם כן: אהני קרא [הועיל המקרא] שטמאה ארבעה עשר יום, ואהני [ומועילה] המסורת שטמאה שבעים יום, וכשנחלק את ההפרש ביניהם, שהוא חמשים וששה יום, נמצא שארבעים ותרין [ושנים] ימים בעיא למיתב [צריכה לשבת] בטומאה!

ומשיבים: שאני התם [שונה שם] שאין מתחשבים במסורת, אלא מניחים שאין מדובר בכתוב אלא על שבועות, משום דכתיב [שנאמר] שם: "כנדתה" כלומר, כימי נידתה, והם שבוע ימים.

א ועוד בטעמם של בית הלל, שחטאת שנתנה מתנה אחת כיפר, מעירים: ותנא מייתי לה מהכא [והתנא מביא ראיה לדבר הזה מכאן], וכפי ששנינו בברייתא: נאמר בחטאת החיצונה שלוש פעמים: "וכפר עליו הכהן" (ויקרא ד, כו) "וכפר" (ויקרא ד, לא) "וכפר" (ויקרא ד, לה) בשעיר נשיא, בשעירה ובכשבה, ללמד שכיפר גם אם לא נתן שלוש מתוך ארבע מתנות הדם שבחטאת. וצריך כתובים אלה מפני הדין כלומר, מפני שמן הסברה היה אפשר להגיע למסקנה אחרת,

שיכול היית לומר, והלא דין וסברה הוא: נאמרו דמים למטה בשאר קרבנות (כגון עולה ושלמים) הניתנים בחציו התחתון של המזבח, ונאמרו דמים למעלה בחטאת, שדמה ניתן על קרנות המזבח למעלה, מה מתן דמים האמורים למטה אם נתנן במתנה אחת — כיפר בכך, אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת — כיפר.

ואפשר לומר אחרת, או כלך [לך] לדרך זו, ואמור להיפך: נאמרו דמים בפנים (בחטאות הפנימיות) ונאמרו דמים בחוץ (בחטאת חיצונה), מה דמים האמורים בפנים אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום, אף דמים האמורין בחוץ אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום!

הואיל ויש לנו שתי אפשרויות סותרות, נראה למי דומה יותר. מצד אחד דנין חוץ מחוץ כלומר, חטאת חיצונה, משאר זבחים שדמם ניתן על המזבח החיצון, ואין דנין חטאת שבחוץ מחטאת שבפנים. או מצד אחר, כלך [לך] לדרך זו: דנין חטאת ויש בה מתן ארבע קרנות שבחוץ, מחטאת וארבע קרנות שבפנים, ואל יוכיח קרבן הנעשה בחוץ, שאין הוא חטאת ואין בו מתן ארבע קרנות!

וכיוון שאין להכריע מצד הסברה, יש ללמוד מריבוי הכתובים — תלמוד לומר: "וכפר" "וכפר" "וכפר", שלוש פעמים בחטאת החיצונה: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלש הרי זה כיפר, ויצא ידי חובתו. "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא אחת.

ושואלים: והאי מיבעי ליה לגופיה [והרי כתוב זה נצרך לו לגופו] בכל אחת משלוש החטאות, לומר שהיא מכפרת! אמר רבא: בר אדא מרי אסברה [הסביר] לי את הדבר, אמר קרא [הכתוב] בכל אחת מן החטאות: "וכפר... ונסלח לו" (ויקרא ד, לה), והרי זו היא כפרה זו היא סליחה, ואם כן די היה לומר רק "ונסלח", ולכן נאמרה לשון "וכפר", להדגיש — גם אם לא נתן את כל המתנות. ומקשים: גם אם יש בכך יתור, מנין שמדובר כשחיסר מארבע המתנות?

אימא [אמור] שמכפר רק כשנתן את כל המתנות, אבל רק שינה את מקומן, ודרוש כך: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלש למעלה ואחת למטה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן כולו למעלה אלא הכל למטה!

אמר רב אדא בר יצחק: אם כן, שכיפר כשנתן הכל למטה, ביטלת תורת ארבע קרנות הכתובות בחטאת, שהן בראש המזבח. ותוהים: מה טענה היא זו? ואי רחמנא אמר [ואם התורה אמרה] דבר זה — ליבטלון [שייבטלו]!

אמר רבא טעם אחר: לפי שאיזהו דבר שצריך שלש לשונות של "וכפר" — הוי אומר: אלו קרנות, שצריך ללמד על שלוש מהן שאם לא נתן עליהן כיפר. אבל להכשיר כל ארבע מתנות למטה צריך היה ארבעה "וכפר".

ומקשים עוד: ומכל מקום, ניתן היה לדרוש את שלושת הכתובים לגבי מקום המתנות, בלא לבטל תורת ארבע קרנות, ואימא [אמור] כך: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלוש למעלה ואחת למטה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה!

ומשיבים: הצעה זו מתחילה אין לה מקום, כי לא מצינו (מצאנו) דמים שחציין נותנים למעלה וחציין למטה. ותוהים: והאם לא מצאנו? והתנן [והרי שנינו במשנה] לגבי הזאות שמזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על הכפורת: הזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה!

ומשיבים: לא היה מזה ממש למעלה ולמטה, אלא כמצליף. ושואלים: מאי [מה פירוש] "כמצליף"? מחוי [היה מראה] רב יהודה בידו — כמנגדנא [כמי שמכה] שמכה בכל פעם במקום נמוך יותר, אבל בסמוך. ומקשים עוד: וכי אין דמים שחציים ניתנים למעלה וחציים למטה?

והרי שנינו כי לאחר שהיזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על ארבע קרנות מזבח הזהב, הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים;