סקר
אני גולש בפורטל הדף היומי:






 

פירוש שטיינזלץ

לפי אכלו תכוסו על השה" (שמות יב, ד) שניתן לשחוט רק על מי שראוי לאכול את הפסח ("לפי אוכלו")! ומשיבים: לדעתם דבר זה הוא למצוה, אבל לא בדיעבד.

ושואלים: ולעכובי [ולעכב] בדיעבד לא? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "במכסת נפשות" (שמות יב, ד) מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו, לאלה שנימנו עליו מראש. שחטו שלא למנוייו יכול יהא רק כעובר על המצוה, אבל בכל זאת יהא הקרבן כשר? תלמוד לומר: "תכסו" (שמות יב, ד) הכתוב שנה עליו חזר על אותה מלה ("במכסת... תכוסו") לעכב, שאם נשחט שלא למנויים פסול. ואיתקש הרי בפסוק זה הוקשו] אוכלין ("לפי אוכלו") למנויין ("במכסת נפשות"), נמצא שאם שחטו עבור מי שאינו יכול לאוכלו — לא עלה לו!

ומשיבים: זקני דרום לא מקשי [אינם מקישים היקש זה]. ושואלים: וכי לא מקשי נמי [וכאשר אינם מקישים גם כן], והם סבורים שרק לכתחילה אין שוחטים על טמא מת, מהא נמי אית להו פירכא [מזו גם כן יש להם פירכה], שיש לטעון: ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ שמשלחין קרבנותיהם לכתחילהכהן שנטמא בשרץ אינו מרצה, מקום שנטמאו בעלים במת, שאין משלחין קרבנותיהן לכתחילה, כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה?

ועוד, מיתיבי [מקשים] על זקני דרום מן המשנה בפסחים: מפני שאמרו נזיר ועושה פסחהציץ של כהן גדול מרצה על טומאת דם הקרבן ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף של האדם.

ונברר: במאי [במה] מדובר? אילימא [אם תאמר] שנטמאו הבעלים בטומאת שרץהאמרת [הרי אמרת] שלשיטת זקני דרום שוחטין וזורקין על מי שנטמא בטומאת שרץ! אלא הכוונה היא שנטמאו הבעלים טומאת מת, וקתני [ושנה]: אין הציץ מרצה. אלמא [מכאן] שאם נטמאו בעלים במתאין משלחין קרבנותיהם!

ודוחים: לא, אי דאיטמו [אם שנטמאו] בעלים במתהכי נמי [כך גם כן] יהא הציץ מרצה, אבל הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שנטמא הכהן המקריב בשרץ.

ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך אתה מפרש את המשנה, אמור את סופה]: ניטמא טומאת התהום (טומאה שלא היתה ידועה כלל בשעה שנטמא בה, כגון שהיתה מוסתרת מן העין) — הציץ מרצה, וכי יכול אתה לפרש כך? הא תני [הרי שנה] ר' חייא: לא אמרו דין טומאת התהום שהציץ מרצה עליה אלא לענין טומאת מת בלבד, ונדייק: למת למעוטי מאי [למעט את מה]? לאו [האם לא] בא הדבר למעוטי [למעט] טומאת התהום של שרץ שאין הציץ מרצה עליה?

ודוחים: לא, למעוטי [למעט] טומאת התהום של זיבה, שבטומאה זו אין ריצוי ציץ. אבל על טומאת התהום של שרץ — מרצה.

ושואלים: ואלא הא דבעי [שאלה זו ששאל] רמי בר חמא: כהן המרצה המקריב בקרבנותיהם של נזיר או עושה הפסח, האם הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה או לא הותרה לו טומאת התהום? תפשוט [תפתור] מכאן שטומאת התהום הותרה לו, דהא הכא [שהרי כאן], לפי מה שפירשנו לדעת זקני דרום, בכהן קיימינא [עומדים עוסקים אנו]!

ומשיבים: דבריו של רמי בר חמא ודאי פליגי [חלוקים], שהוא אינו הולך בשיטתם בפירוש משנה זו.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לענין זה. נאמר בציץ של כהן גדול: "ונשא אהרן את עון הקדשים" (שמות כח, לח). ומבררים בברייתא: וכי איזהו עון נושא הכהן?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר