סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

הוא שלא עושים איתם, הא צעורי צערינהו [הרי לצער מותר לצער אותם]. ואילו צעירה דקרייה [שקראה אותו] "בן עמי" אלא שאמרה בלשון נקיה שהוא מן המשפחה, אמר ליה [לו] הקב"ה למשה: "אל תצרם ואל תתגר בם" (דברים ב, יט), כלומר אסור להתגרות בהם כלל, אפילו צעורי [לצער] לא.

אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות, לפי שממואב יצאה רות המואביה שקדמה בכמה דורות לנעמה העמונית שנכנסה גם כן לתוך מלכות ישראל.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" (ויקרא ד, כז) — הרי זה לשון מיעוט — פרט למשיח, "מעם הארץ"פרט לנשיא, ויש לשאול:

הלא כבר יצאו במפורש בפסוקים הקודמים משיח לידון ולהביא פר, נשיא לידון בשעיר, ואם כן, לשם מה צריך מיעוט נוסף! ומשיבים: שיכול, הייתי לומר כך: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה [בלבד] מביא כשבה ושעירה כשאר אדם? תלמוד לומר: "מעם הארץ" — לומר פרט למשיח, שפטור לגמרי מקרבן. וכן "מעם הארץ"פרט לנשיא.

ומקשים: תינח [נניח] משיח, שהסברנו מדוע נצרך הכתוב אלא נשיא הלוא בשגגת מעשה הוא דמייתי [שמביא]! ואם כן, מה בא למעט?

אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאכל בשגגה כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה למלכות ואחר כך נודע לו שחטא, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נייתי [שיביא] כשבה או שעירה שהרי חטא כהדיוט, קמשמע לן [משמיע לנו] שיביא שעיר כנשיא. ושואלים: הניחא [זה נוח] לשיטת ר' שמעון דאזל בתר [שהולך אחר] הידיעה, ולפי הזמן שנודע לו כך מביא את הקרבן, אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה מאי איכא למימר דעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא מה יש לומר]?

אלא אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאכל בשגגה חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות והשלימו לכזית שלם שחזר ואכל עוד חצי זית מזה, ואחר כך נודע לו שהיה זה חלב, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נצטרף שיצטרפו שני חצאי הזיתים, ונייתי [ויביא] כשבה או שעירה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו]. הכתוב שאין הנשיא ככל אדם, וכיון שיש לו קרבן מיוחד אין חטאו מצטרף כהדיוט.

בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק שלא יצטרפו שני חלקים של עבירה, היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות ואחר כך ועבר ממינויו, והשלימו אכל עוד מחצית כזית באותו העלם, וצדדי השאלה: האם נאמר, התם [שם] הוא במקרה הקודם שלא מצטרף, דאכליה פלגא [שאכל אותו חצי] כשהוא הדיוט ופלגא [וחצי] כשהוא נשיא, אבל הכא [כאן] דאידי ואידי [שזה וזה] כשהוא הדיוט אכליה [אכלו]מצטרף והרי זה כאוכל שיעור שלם באותו מצב, או דלמא לא שנא [שמא אינו שונה], שכיון שנתמנה לנשיאות נשתנה דינו בינתים. מאי [מה הדין]?

ומציעים: תפשוט ליה מהא [תפתור את הבעיה הזו מזו] שאמר עולא אמר ר' יוחנן: מי שאכל חלב והפריש קרבן על שגגתו והמיר דתו, ואחר כך חזר בו מהמרתו, אף על פי כן הואיל ונדחה מהקרבן הזה בהיותו מומר — ידחה לגמרי. ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]? מומר לאו בר אתויי [לא בן הבאת] קרבן הוא מכל סוג, האי [זה] הנשיא בר אתויי [בן הבאת] קרבן הוא אלא שהוא מביא קרבן אחר.

בעא מיניה [שאל אותו] ר' זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? ומעתה, אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה [לדעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא] לא תבעי [תישאל] לך השאלה, שבוודאי מייתי [מביא] אשם תלוי, אלא כי תבעי [כאשר תישאל] לך השאלה היא אליבא [לפי שיטתו] של ר' שמעון, האם נאמר

מדאשתני [מכיון שהשתנה דינו] לגבי ודאי שאם היה חייב ודאי חטאת ונודע לו אחר שהתמנה לנשיא משתנה דינו ופטור לגמרי, גם אשתני [השתנה דינו] גם לענין ספק, ויהיה פטור מאשם תלוי, או דלמא [שמא] כי אשתני [כאשר השתנה דינו] לגבי ודאי, דאשתני [שהשתנה] קרבן דידיה [שלו], שהרי כנשיא חייב בשעיר אבל הכא דלא אשתני [כאן שלא השתנה] קרבן דידיה [שלו] אימא לייתי [אמור שיביא] אשם תלוי? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: "מעם הארץ" (ויקרא ד, כז) — הרי זה ממעט! פרט למשומד, שאינו מביא קרבן חטאת,

ר' שמעון בר יוסי אומר משום (בשם) ר' שמעון: ראיה אחרת יש לכך, שנאמר בסוף הפסוק "אשר לא תעשינה בשגגה ואשם" (ויקרא ד, כז), לומר: השב בידיעתו כלומר, כאשר נודע לו שחטא — חוזר מיד בתשובה, הוא האיש שמביא קרבן על שגגתו, אבל מי שלא שב בידיעתו שהוא משומד ואינו עושה תשובה על חטאיו, אינו מביא כלל קרבן על שגגתו.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין חכמים ור' שמעון למעשה אם זו או זו הראיה? אמר רב המנונא: ההבדל הוא לגבי מי שהיה משומד לאכול חלב, שהוא אוכל חלב מתוך זדון, ומביא קרבן על הדם שחטא בו בשגגה, בזה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: כיון שמשומד לאכול חלבלגבי דם נמי [גם כן] משומד הוי [הוא], ומר סבר [וחכם זה ר' שמעון, סבור]: לדם מיהא [על כל פנים] שב בידיעתו הוא, שהרי אינו אוכל דם, ומשנודע לו הוא חוזר בתשובה.

ומקשים: והא [והרי] רבא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] משומד לאכול חלב לא הוי [אינו נחשב] משומד לדם! אלא, הכא [כאן] באוכל נבלה לתאבון כלומר, הוא שאוכל נבילה אוכל דבר איסור מרצון, לשם נוחיותו, ונתחלף לו במקרה חלב בשומן ואכלו, בזה קמיפלגי [חלוקים הם], מר סבר [חכם זה חכמים סבור]: כיון שלתאבון אכיל [הוא אוכל] במזידמשומד הוא, ומר סבר [וחכם זה ר' שמעון, סבור]: כיון שאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא [היה מוצא היתר לא היה אוכל של איסור] שאינו אוכל בכוונה כדי לעבור אלא משום תאוותו, אם כן איש זה לאו [לא] משומד הוא.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אכל חלב — זהו משומד, ואיזהו משומד? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. ר' יהודה אומר: אף הלובש כלאים. ומבררים את ענין הברייתא: אמר מר [החכם]: אכל חלב זהו משומד, ואיזהו משומד? אוכל נבילות כו'. ותוהים: מאי קאמר [מה אמר]? הרי יש פה שינוי דברים לא מובן!

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, הכי קאמר [כך אמר]: אכל חלב לתאבוןהרי זה משומד, אם אכל להכעיסהרי זה מין (כופר), ואיזהו משומד שבסתמו מין שלפי מעשיו מסתבר שהוא מין? הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך שרואים שעובר גם על איסורים חמורים, ועל דברים שאין בהם תאוה, ובודאי מוכיח שהוא כופר בכל התורה כולה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף הלובש כלאים.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? בין נבילה וכלאים! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לגבי הלובש בגד שהוא כלאים רק מדרבנן [מדברי סופרים], מר סבר [חכם זה סבור]: מי שעובר על עבירה מדאורייתא [מן התורה] הוי [הרי הוא] משומד, מי שעובר על איסורים דרבנן [של סופרים] לא הוי [איננו] משומד. ומר סבר [וחכם זה, ר' יוסי, סבור]: כלאים כיון דמפרסם אסוריה [שמפורסם האיסור שלו] והכל רואים שהוא עובר, אפילו בדרבנן [בדבר האסור מדברי חכמים] הוי [הרי הוא] משומד.

פליגי בה [נחלקו בכך] רב אחא ורבינא, חד [אחד מהם] אמר כך: מי שאוכל איסור לתאבון מפני תאוות ליבו או מפני שזה נוח לו — הריהו משומד, מי שאוכל להכעיס — הריהו מין. וחד [ואחד מהם] אמר: להכעיס נמי [גם כן] משומד, אלא איזהו מין? כל העובד עבודה זרה. מיתיבי [מקשים על כך]: אכל פרעוש אחד או יתוש אחדהרי זה משומד. והא הכא [והרי כאן] שלהכעיס הוא, שוודאי אינו אוכל אותם לתיאבון, וקא קרי ליה [והוא קורא לו] משומד! ומשיבים: כאן מדובר במי שאוכל פרעוש לתיאבון, ומה התיאבון שבדבר? התם דאמר [שם שהוא אומר]: אטעום טעם דאיסורא [של האיסור] שהוא רוצה לטעום טעמו של דבר האסור, ולא משום כפירה, אלא משום תאוה לטעום טעם של דבר שאף פעם לא אכלו.

ג שנינו במשנה: ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן [שנו חכמים]: "נשיא"יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? תלמוד לומר בהמשך הפסוק: "מכל מצו‍ת ה' אלהיו" (ויקרא ד, כב), ולהלן בדין מלך: הוא אומר "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו" (דברים יז, יט),

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר