איכא דאמרי [יש שאומרים]: רבה בר רבא הונא גופיה אישתי [הוא עצמו שתה] עם גוי בקנישקנין.

א משנה יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא כשהוא מתערב ביינות אחרים. ומפרטים: יין נסך שנתערב ביין של היתר וכן מים שנתנסכו לעבודה זרה, שנתערבו במים של היתר — אוסרים בכל שהוא, אבל יין שנתערב במים ומים שנתערבו ביין — אוסרים בנותן טעם.

זה הכלל: מין שנתערב במינו — אוסר במשהו, ושלא במינו — אוסר בנותן טעם.

ב גמרא כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר בשם ר' יוחנן: המערה יין נסך מחבית לבור יין, אפילו עשה כן כל היום כולו — ראשון ראשון שנשפך בטל ביין שבבור והופך לחלק מן ההיתר, וכשיורד היין שאחריו מתבטל אף הוא.

ומקשים, תנן [שנינו במשנתנו]: יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא; מאי לאו דקא נפיל איסורא לגו התירא [האם לא מדובר כאן שנופל האיסור בתוך ההיתר]? והוא אוסר במשהו, ואינו מתבטל! ודוחים: לא, מדובר במשנתנו דקא נפיל התירא לגו איסורא [שנופל ההיתר אל תוך האיסור], ואז אנו אומרים שהאיסור אוסר במשהו את ההיתר שנפל לתוכו, למרות שבמשך הזמן מתרבה כמות ההיתר שנפלה לתוכו.

ומקשים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: יין במים — בנותן טעם; מאי לאו [האם לא] מדובר דקא נפיל חמרא דאיסורא למיא דהתירא [שנופל יין של איסור לתוך מים של היתר]? והרי אינו בטל, אלא הוא אוסר משעה שיהא בו בנותן טעם! ודוחים: לא, דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא [מדובר שנופל יין של היתר למים של איסור] וכל זמן שהמים משפיעים על טעמו של היין — הרי הוא אסור.

ושואלים: ומדרישא במיא דאיסורא, סיפא נמי במיא דאיסורא [ומתוך שבראשה של אותה הלכה מדובר במים אסורים, סופה גם כן צריך לפרש במים האסורים], וקתני סיפא [ושנה בסופה]: מים ביין — בנותן טעם, ואינו בטל ראשון ראשון, למרות שהוא איסור הנופל להיתר! ומשיבים, אמר לך [יכול היה לומר לך] רב דימי: כולה מתניתין התירא לגו איסורא [בכל משנתנו מדובר על היתר שנפל לתוך איסור], ורישא [ובהתחלה] מדובר דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא [שנפל יין של היתר למים של איסור], סיפא [בסוף] מדובר דקא נפיל מיא דהתירא לחמרא דאיסורא [שנפלו מים של היתר ליין של איסור].

כי אתא [כאשר בא] רב יצחק בר יוסף אמר בשם ר' יוחנן: המערה יין נסך מצרצור (פך) קטן לבור, אפילו היה מערה אותו כל היום כולו — ראשון ראשון בטל. ומעירים: ודוקא צרצור קטן, דלא נפיש עמודיה [שאין העמוד, הקילוח שלו מרובה], אבל חבית דנפיש עמודיה [שמרובה הקילוח שלה] — לא.

ג כי אתא [כאשר בא] רבין אמר בשם ר' יוחנן: יין נסך שנפל לבור שהיה שם יין של היתר, ונפל שם קיתון של מים — רואין את יין ההיתר כאילו אינו, שאין יין הנסך אוסר אותו, והשאר (היין האסור) המים רבין עליו ומבטלין אותו.

כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה אמר בשם ר' יוחנן: לא שנו אלא שנפל קיתון של מים תחלה, ואחר כך נפל לשם יין נסך, אבל לא נפל שם קיתון של מים תחלה — אנו אומרים שמתחילה מצא מין את מינו (יין נסך את היין שבבור) וניעור שהיין האסור כבר מצא יין היתר שהוא מינו, ואסרו, ובמקרה כזה בוודאי אין במים כדי לבטל טעם היין כולו.

איכא דמתני לה אמתניתין [יש ששונים את ההלכה הזו על משנתנו], ששנינו בה: יין ביין — כל שהוא. אמר רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא שלא נפל שם קיתון של מים, אבל נפל שם קיתון של מים — רואין את יין ההיתר כאילו אינו, והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו.

ושואלים: מאי איכא בין לדמתני לה אמתניתין בין לדמתני לה אדרבין [מה הבדל יש בין זה ששונה את ההלכה הזו על דברי משנתנו, ובין זה ששונה אותה על דברי רבין]? ומסבירים: מאן דמתני לה אמתניתין [מי ששונה אותה על משנתנו] לא בעי [אינו צריך] שיהא קיתון המים תחלה, ובכל מקרה מבטלים המים את היין האסור, ומאן דמתני לה אדרבין [ומי ששונה אותה על דברי רבין] הריהו מוסיף על דבריו, ולפיכך לשיטה זו בעי [צריך] שיפול קיתון המים תחלה.

איתמר [נאמר]: יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים,