סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

ובענין זה מסופר, איקלע [נזדמן] רב הונא בריה [בנו] של רב נחמן לעיר מחוזא, אמר ליה [לו] רבא לרב אליקים שמעיה [שמשו]: טרוק טרוק גלי [סגור סגור השערים], כדי שלא ניתו אינשי דניטריד [יבואו אנשים שיטרידו אותנו] ונוכל לברר ענין במנוחה.

על לגביה [נכנס אליו] רב הונא בר נחמן, אמר ליה [לו] לרבא: כי האי גוונא מאי [כגון זה, ששיכשך גוי ביין שלא לשם ניסוך, מהו, מה דינו]? אמר ליה [לו]: אסור יין זה אפילו בהנאה. והקשה לו: והא מר [והרי אדוני] הוא שאימר [שאמר] שיכשך הגוי אין עושה יין נסך, כשהתרת למכור את היין שבחבית לגוים! ענה לו רבא: אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא [אמור שאמרתי אני שמותר למכור את היין שבחבית וליהנות מדמיו חוץ מדמיו של אותו יין אסור] שנשפך לחבית, ואולם דמי דההוא חמרא מי אמרי [דמי אותו יין האם אמרתי]? לא התרתי אלא למכור החבית בניכוי דמי אותו יין.

ועוד בענין זה, אמר רבא: כי אתאי [כאשר הגעתי] לפומבדיתא, אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא דאסיר [הקיף אותו נחמני, הוא אביי, בשמועות מפי אמוראים, וברייתות שיין ששכשך בו הגוי אסור] אפילו בהנאה.

והוא מפרט: שמעתתא [שמועות], דההוא עובדא דהוה [מעשה כזה שהיה] בנהרדעא ואסר שמואל, וכן מעשה כזה שהיה בטבריא ואסר ר' יוחנן. ואמרי ליה [ואמרתי לו] לאביי, שהטעם שאסרו שם היה לפי שבני עריהם אינן בני תורה, והוצרכו שמואל ור' יוחנן לגודרם במיוחד. ואמר לי בתמיהה: אנשי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה, אנשים של העיר מחוזא שפסקת שם להיתר בני תורה הם? ואפילו אם מטעם זה היה לך לאסור.

מתניתא [הברייתות] שהקשה לי אביי מהם, ששנינו: אגרדמים (ממונה על מידות ומחירים בשוק) גוי שקדח חור בחבית במינקת (כעין צינור) והעלה בה יין לטעימה, או שטעם מן הכוס שמזגו לו והחזירו לחבית, זה היה מעשה ואסרוהו; מאי לאו [האם אין] הכוונה שאסרוהו בהנאה? והשבתי לו: לא, הכוונה שאסרו רק בשתייה.

הקשה אביי: אי הכי [אם כך], ליתני [שישנה] ימכר, כדקתני סיפא [כמו ששנה בסוף] אותה ברייתא: חרם (אנס, הלוקח דברים בכוח) גוי שהושיט ידו לחבית, וכסבור של שמן היא ונמצאת שהיתה חבית של יין, זה היה מעשה ואמרו: ימכר, שכיון שחשב שזו חבית שמן לא הניח ידו בה לשם יין כלל! ומעירים: תיובתא [קושיה חמורה היא] על רבא, ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו.

א מסופר ר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי הוו יתבו וקא שתו חמרא [היו יושבים ושותים יין], אתא ההוא גברא [בא אדם אחד], אמרו ליה [לו]: תא אשקינן [בוא השקה אותנו], לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא [לאחר שמזג לכוס התגלה הדבר] שגוי הוא, חד [אחד מהם] אסר את היין אפילו בהנאה, וחד שרי [ואחד התיר] אפילו בשתייה. אמר ר' יהושע בן לוי: מאן [מי] שאסר שפיר [יפה] אסר, ומאן דשרי שפיר שרי [ומי שהתיר יפה התיר], שיש לכל אחד מהם טעם הגון לדבריו. והוא מסביר את דבריו שלכאורה יש בהם סתירה: מאן [מי] שאסר מה טעמו?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר